פסק-דין בתיק א 4196/05

1. התובע הגיש תובענה לסעד הצהרתי לפיו יצהיר בית המשפט כי למשיב 1, שהינו בורר הדן במחלוקת שבין התובע לבין הנתבעים 2-4, אין סמכות לדון בתובענה שכנגד שהגישו בפניו הנתבעים 3 ו-4 כנגד הנתבע 1 וביקשו לבררה במסגרת הבוררות.

2. העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

התובע היה שותף עם הנתבע 3 בבעלות ותפעול של משאית אחת ועם הנתבע 4 במשאית שנייה. לצורך תפעול וניהול השותפות הצטרפו התובע והנתבעים 3 ו-4 כחברים      באגודה הנתבעת 2, אגודה שיתופית "נתיבי הנגב" בע"מ, (להלן: "האגודה"). האגודה פעלה כשותפות להובלת תוצרת חקלאית וריכזה, בין היתר, את כל נושא ההובלות וההתחשבנויות. בין השותפים, חברי האגודה הנ"ל, התגלע סכסוך כאשר התעורר חשד אצל התובע כי האגודה ביצעה חיובים וזיכויים שלא כדין והעבירה כספים לנתבעים 3 ו-4 שלא כדין ושלא על פי ההסכם וללא ידיעתו.

בשנת 2004, מונה הנתבע 1, עו"ד אלישע כהן, כבורר לדון בתביעתו של התובע את הנתבעים 2, 3 ו-4.

במסגרת הבוררות הגיש התובע כתב תביעה בפני הבורר. הנתבעים 3 ו-4 הגישו כתב הגנה ובמצורף לו הגישו תובענה שכנגד, כנגד התובע.  בקשת התובע בפני הבורר כי יורה על סילוק התובענה שכנגד על הסף, נדחתה על ידי הבורר אשר קבע כי יש לו סמכות לדון בתובענה שכנגד.

בתובענה זו טוען התובע כי נשוא התובענה שכנגד אינו נכנס למסגרת הנושאים אותם יש להפנות להליכי בוררות על פי תקנון האגודה שחל על הצדדים. לטענתו, התובענה שכנגד הינה במהותה תביעה לשכר עבודה של הנתבעים 3 ו-4, לרבות מרכיבי שכר נוספים כגון תשלום בגין שעות נוספת, ימי חופשה כלכלה וביגוד וכן תביעה לפיצויי פיטורין וכי הסמכות הייחודית לדון בתובענה שכזאת נתונה לבית הדין לעבודה ולא לבורר והכל כשהתובע מכחיש קיומם של יחסי עובד ומעביד אל מול הנתבעים 3 ו-4.

מאידך טענו הנתבעים, כי צדק הבורר כאשר קבע כי התובענה שכנגד דנה בין היתר בפירוק השותפות שכתוצאה מכך מתעוררות שאלות שביחסי עובד מעביד וכי אין השאלות המתעוררות בתובענה מסורות לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה.

כמו כן הדגישו הנתבעים כי תקנון האגודה קובע בין היתר כי כל סכסוך בין חברים באגודה יימסר לבוררות ולכן יש לדון בכל הסכסוכים הקיימים בין הצדדים להכרעה בפני בורר.

3.         השאלות העומדות במחלוקת:

א.      האם הסכסוך המתעורר במסגרת התובענה שכנגד, הינו בסמכותו של הבורר, אשר מונה על פי הוראות התקנון של האגודה.

ב.      האם מדובר בסכסוך שסמכותו הייחודית נתונה לבית הדין לעבודה.

די בתשובה שלילית לשאלה הראשונה כדי לייתר את הדיון בשאלה השנייה. דהיינו, אם ימצא כי על פי תקנון האגודה לא הוקנתה לבורר הסמכות לדון במחלוקת המתעוררת במסגרת התובענה שכנגד, אזי אין כל עניין לדון בשאלה הנוגעת לסמכות הייחודית לדון בתובענה שכזו בין אם לבית הדין לעבודה ובין אם לבית משפט אזרחי אחר.  

4.         האם תקנון האגודה מקנה לבורר את הסמכות לדון בתובענה שכנגד:

התובע והנתבעים 3 ו-4 הינם חברים באגודה שיתופית מרכזית להובלת תוצרת חקלאית כשמטרת האגודה הייתה ארגון החברים בדרך של שיתוף ועזרה הדדית ושיפור מצבם הכלכלי המשקי והחברתי והכל לשם הובלת תוצרת חקלאית, אספקה ומצרכים חקלאיים של חברי האגודה ושל חברי חבריה. (ראה מטרות האגודה בתקנון האגודה).

החברים באגודה, ביניהם התובע והנתבעים 3 ו -4, עגנו את ההתאגדות במסגרת תקנון ההתאגדות, אשר דווח לרשם האגודות. הוראות פרק ז' לתקנון האגודה, מסדיר את הטיפול בסכסוכים, אשר נובעים מעסקי האגודה. סעיף 155 קובע כי:

"כל סכסוך הנובע מעסקי האגודה, אשר יפרוץ בין: חברים, חברים לשעבר או באמצעות חברים לשעבר מצד אחד לבין: האגודה, וועד ההנהלה, חברי האגודה או פקידיה מצד שני, יימסר לבירור בפני בורר".

הוראה זו קובעת מפורשות כי הסכסוכים אשר יועברו לדיון בפני בורר הם אך ורק סכסוכים הנובעים מעסקי האגודה שבין החברים, בינם לבין עצמם, לבין האגודה ומוסדותיה.

לפיכך, יש לבחון מקרוב את מהות התובענה שכנגד, אותה הגישו הנתבעים 3 ו-4 כנגד התובע. 

בחינת התובענה שכנגד מעוררת על פניו שאלה אפריורית של דבר קיומם של יחסי עובד מעביד בין התובע לבין הנתבעים 3 ו-4 כשהנתבעים טוענים כי במסגרת השותפות שלהם עם התובע במשאיות, אותם החזיקו במשותף, עבדו הם כנהגים ולפיכך מגיע להם, מעבר לחלוקת הרווחים, שכר עבודה לרבות מרכיבי שכר נוספים. כמו כן הוסיפו הם נושאים עסקיים לתביעתם ותבעו מן התובע החזרים של הוצאות כספיות בהם נשאו, הנובעים מאי העברת הבעלות בכלי רכב מסוג משאית, על שמו, כמו גם החזר מימון טיול של בנו של התובע.