פסק-דין בתיק א 4188/05

מבוא: זירת התאונה

1.         ביום 28.11.03 בשעה 12:30 לערך בצומת הרחובות דרך המשחררים-מוריה בבאר-שבע (להלן, "הצומת") ארעה התנגשות בין האוטובוס מ.ר. 00-488-27 (להלן, "האוטובוס") הנהוג בידי מרדכי עמרם (להלן, "ננג האוטובוס") לבין המכונית מ.ר. 23-777-88 (להלן, "המכונית") הנהוגה בידי ששון מזוז (להלן, "הנתבע" או "נהג המכונית"). הצומת רחב ידיים ומרומזר. בדרך המשחררים בשני צדי הצומת יש אי תנועה, המפריד בין המסלול דרומה (לכיוון כללי "חצרים") למסלול צפונה. פני נהג האוטובוס היו לפניה שמאלה מדרך המשחררים לרחוב מוריה. בכיוון נסיעתו היו רמזורים נפרדים לפניה שמאלה ולנסיעה ישרה. היו שלושה נתיבים בכיוון נסיעת האוטובוס, אחד לפניה שמאלה לרחוב מוריה ושניים לנסיעה ישרה, כאשר מהנתיב הימני ביותר הסתעף נתיב התמזגות עם שדרות יעלים לימין. בכיוון הנגדי, לאמור, בכיוון נסיעת המכונית היו ארבעה נתיבים, השמאלי ביותר לפניה שמאלה לשדרות יעלים, השניים האמצעיים לנסיעה ישרה והימני ביותר, אשר שימש הן לנסיעה ישרה והן לפניה ימינה לרחוב מוריה.

גירסאות הנהגים

2.

א.         לגירסת נהג האוטובוס, הוא המתין באור אדום, כדי לפנות שמאלה לרחוב מוריה. לפי עדותו, האוטובוס היה הרכב הראשון בנתיב לפניה שמאלה (עמ' 8 שורות 19-20 לפרטיכל). בהתחלף אור הרמזור לירוק הוא החל את פניתו שמאלה. אזי המכונית הופיעה והתנגשה באוטובוס. לפי נהג האוטובוס, הוא בלם (עמ' 9 שורות 25-26 לפרטיכל) ובכל זאת המכונית נכנסה באוטובוס.

ב.         הנתבע לא הגיש תצהיר, אך גירסתו מונחת בפנינו בדמות הודעתו מיום 04.12.03 במשטרה. לגירסתו, המכונית עצרה באור אדום בצומת המרומזר בשדרות טוביהו, כלומר צומת אחד מדרום לצומת (נשוא התביעה). כשהחל הנתבע את נסיעתו, הרמזור בצומת (נשוא התאונה) לכיוון נסיעתו היה אדום, אך בחצי הדרך תוך התקרבותו לצומת התחלף הרמזור בכיוון נסיעתו לירוק. המשיך הנתבע את נסיעתו הישרה וכשהבחין באוטובוס, אשר ביצע מהלך פניה מולו, הנתבע לא הספיק לעשות דבר והתנגש באוטובוס. לדידי הנתבע, הוא ראה את האוטובוס ממש בשניה האחרונה (שורה 15 להודעת הנתבע במשטרה מיום 04.12.03).

ג.          ראוי להדגיש, כי לפי שרטוטי הבוחן המשטרתי והמומחים מטעם בעלי-הדין וגם לפי התצלומים, המצורפים לחוות הדעת הנ"ל, דרך המשחררים בקטע הרלוונטי היא דרך ישרה. שדה הראיה לשני הכיוונים הוא, כדברי המומחה מטעם התובעת, לא פחות מ - 150 מטר (חוות דעתו של חנניה דרעי מיום 21.01.07 סעיף 6.6), ולפי דו"ח הבוחן המשטרתי (נספח י"א לתצהירה של מנהלת התובעת) שדה ראייתו של הנתבע היה פתוח 150 מטר לפניו.

העובדות הצריכות לענין

3.        

א.         הריני קובע, כי האוטובוס אכן נעצר באור אדום טרם פנייתו שמאלה. לענין זה עדותו של נהג האוטובוס נתמכת על-ידי בדיקת הטכוגרף, שבוצעה על-ידי הבוחן שרון סולומון מאת"ן נגב. הוא מצא, שעובר לתאונה האוטובוס האט ממהירות 53 קמ"ש ונעצר במשך כ - 60 שניות. לאחר מכן אובחנה האצה לכ-14 קמ"ש, ולאחריה האטה ואזי רטט במחט המהירות, התואם אירוע התנגשות (נספח י"א לתצהיר מנהלת התובעת). עוד הריני קובע, כי עובר להתנגשות, האוטובוס עבר את 3/4 הצומת, כשחצה 18.6 מטר מקו העצירה, ואילו המכונית נכנסה אך 5.8 מטר לתוך הצומת (סעיף 6.7 לחוות דעתו של מר דרעי מטרם התובעת). לבסוף, הריני קובע, שהמופעים ברמזורים (שאינם מופעלים על-ידי גלאים) הם תמיד לפי הסדר הבא: אור ירוק לפניה שמאלה בכיוון נסיעת האוטובוס למשך 6 שניות ובו זמנית אור ירוק לפניה שמאלה בכיוון נסיעת המכונית למשך 15 שניות. עם הופעת האור האדום לפונים שמאלה בכיוון נסיעת האוטובוס, נדלק אור ירוק לנוסעים ישר בכיוון נסיעת המכונית, וכשנדלק האור האדום לפונים שמאלה בכיוון נסיעת המכונית, במקביל נדלק האור הירוק לנוסעים ישר בכיוון נסיעת האוטובוס. לאחר מכן האור האדום לנוסעים ישר דרומה וצפונה מופיע בו זמנית [ראה: סעיף 7.3 לחוות דעתו של מר דרעי מטעם התובעת וסעיף 5 (ב) לחוות דעתו של מר יצחק ג'ובני מטעם הנתבעים].

ב.         בנוסף לנתון עצירת האוטובוס ולשאר הקביעות דלעיל, הריני קובע, לפי מאזן ההסתברות, כי האוטובוס יצא לתוך הצומת באור ירוק. זאת, כי, לפי מאזן ההסתברות, לאחר ההמתנה של כ - 60 שניות, כשהאוטובוס האיץ למהירות של 14 קמ"ש, עדותו של נהג האוטובוס, שיצא לתוך צומת באור ירוק, מתקבלת על הדעת. כמו כן, הריני קובע, כי לא היה אף רכב לפני האוטובוס בעת העצירה בקו הצומת. קביעתי זו, לפי מאזן ההסתברות, מתבססת על עדותו של נהג האוטובוס, שלא נסתרה, ועל העדר הסבירות, שבמשך שש שניות מופע האור הירוק לכיוון פניית האוטובוס עברו יותר מרכב אחד בלא שנהג המכונית הבחין באף אחד מהם. זאת בנוסף לתימוכין מעצם מעבר האוטובוס על פני 3/4 הצומת בטרם ארעה ההתנגשות .

האחראי לתאונה

4.         באי-כוחם המלומדים של בעלי-הדין מנתחים את התאונה הנידונה בנסיון להכריע, מי עבר באור ירוק ומי באור אדום. כבר קבעתי, שהאוטובוס יצא לפניה באור ירוק. אולם, מופע האור הירוק בכיוון פניתו קצר מאוד (6 שניות) והאוטובוס, אשר יצא כרכב ראשון לתוך הצומת עם התחלף הרמזור לירוק בכיוונו, מטבע הדברים גם כבד וגם ארוך (באורך של 12 מטר) (ראה: סעיף 6.1 לחוות דעתו של מר דרעי מטעם התובעת). במצב זה גם בנהיגה סבירה, שמתחילה מעצירה מוחלטת, ייתכן והאוטובוס לא יספיק לפנות את הצומת תוך 6 שניות. גם אם נניח, שבטרם הספיק האוטובוס לפנות הצומת, המכונית נכנסה לצומת באור ירוק, אין האור ירוק בכיוון נסיעת המכונית חזות הכל, בגדר פטור מנהיגה סבירה [ראה: ע"א 258/70 לנצט, ואח'  נ' בכר, ואח', פ"ד כ"ה (2) 589]. בנסיבות אלו לא היתה כל סיבה, שנהג המכונית לא יבחין מבעוד מועד, שהצומת טרם פונה על-ידי האוטובוס וישהה את כניסתו לצומת על-ידי ההאטה.  במקום זאת, נהג המכונית לא הבחין כלל באוטובוס עד אשר לא הספיק לעשות דבר, כדי למנוע את התנגשות מכוניתו בו. נהיגה זו אינה סבירה והיא אשר גרמה לתאונה. האמנתי, שנהג האוטובוס בלם, כדי לנסות למנוע את התאונה (ראה: עדותו של נהג האוטובוס בעמ' 9 שורה 26 לפרטיכל). גם הטכוגרף מראה האטה מן הנסיעה במהירות של 14 קמ"ש, אשר תואמת לכאורה את עדות נהג האוטובוס על בלימתו. ללמדך, שנהג האוטובוס נהג כל העת באופן סביר ואין לייחס לו כל תרומת רשלנות להתהוות התאונה.

הנזק

5.         לתובעת נגרמו נזקים ישירים ועקיפים. הנזק הישיר, שהוכח, הוא עלות תיקון האוטובוס בסך 7,910 ש"ח לפני מע"מ בהתאם לחוות דעתו של השמאי, מר מוטי בנעים מיום 01.04.04 (נספח ג' לתצהיר מנהלת התובעת) ועל בסיס אישור אי הגשת תביעה (נספח י"ב לתצהיר הנ"ל), ובערכים להיום הסך של 9,879 ש"ח. נגרמו לתובעת גם נזקים עקיפים, שהם שכר-טרחתו של השמאי הנ"ל בסך 841 ש"ח נכון ליום 01.04.04 (נספח ו' לתצהיר מנהלת התובעת) ובערכים להיום הסך של 1,050 ש"ח. באשר לנזק העקיף בדמות אובדן ההכנסה בשל השבתת האוטובוס למשך 3 ימי עבודה, כדי לתקנו, הרי לא נסתר האמור בסעיף 9 לתצהיר מנהלת התובעת בנושא השבתת הרכב ועלות ההפסד הוכחה על-ידי אישור רואה החשבון (נספח ט' לתצהירה הנ"ל). באשר לטענת הנתבעים בסיכומיהם, שרואה החשבון צריך היה להגיש חוות דעת במקום אישור, הרי המקום והדרך להסיר את אישור רואה החשבון מלפנינו הם על-ידי העלאת ההתנגדות ופסילת האישור בעת ההוכחות. דבר זה לא נעשה. לכן, ייפסק לטובת התובעת בגין השבתת האוטובוס למשך 3 ימי עבודה הסך השווה ל-3 כפול 1,128 ש"ח או 3,384 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה והסך של 3,869ש"ח בערכים להיום.

סוף דבר

5.         אשר על כן, הריני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 14,798 ש"ח, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, הוצאות משפט בסך 3,500 ש"ח, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וכן, שכר-טרחת עורך-דין בסך 2,250 ש"ח בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. אציין, כי הישיבה ביום 04.06.07 ממילא היתה צריכה להידחות, כדי לאפשר לנתבעים לחקור את נהג האוטובוס, אך בישיבה ביום 08.07.07 לא היתה סיבה, שהנתבעים יאריכו את ההליך בעמידתם על חקירת המומחה מטעם התובעת, כאשר נושא זה כבר הוכרע בהחלטתי בישיבה הקודמת. עובדה זו נלקחה בחשבון בקביעת ההוצאות דלעיל.

המזכירות תמציא עותק מפסק-דין זה לבאי כוחם המלומדים של בעלי הדין.

ניתן היום ה' ב אדר א, תשס"ח (11 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

זיוה ע. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: