פסק-דין בתיק א 4179/02

ב"כ הצדדים הסמיכוני לפסוק בסוגיות שנותרו להכרעה, בפסק דין על דרך הפשרה.

הצדדים ביקשו וקיבלו שהות להגשת סכומיהם בכתב וכך עשו.

עסקינן בדירה המצויה ברחוב חיים בר לב 19/22 בבאר שבע, שהזכויות בה נרכשו ע"י התובעים על פי הסכם מכר מיום 26/5/96.

במהלך חודש 4/97 קבלו התובעים החזקה בדירה.

לטענת התובעים זמן קצר לאחר שהחלו להתגורר בדירה נוכחו לדעת כי בדירה ליקויי בניה רבים המשליכים במישרין על עצם  יכולתם להינות מקניינם.

התביעה שבפני הוגשה ב- 18/6/02 והתובעים ביקשו להסתמך על חוו"ד של המהנדס אלכס אלפרט (נחמן בע"מ), אשר בחוות דעת מיום 22/8/99 קבע קיומם של ליקויים שעלות תיקונם הוערכה ב- 67,850 ש"ח (כולל פקוח הנדסי וללא מע"מ).

לאחר הגשת התובענה ולצורך קידום בירורה, הורה ביהמ"ש על מינויו של מומחה מטעמו, המהנדס יעקב דובדבני (להלן: "המומחה") וזה בחוות דעתו מיום 23/2/03 קבע קיומם של ליקויים שעלות תיקונם מסתכמת ב- 15,240 ש"ח (כולל פקוח הנדסי וללא מע"מ).

בנוסף לכך קבע  המומחה כי ישנם 2 סעיפי ליקוי שראוי כי ההכרעה לגביהם תעשה ע"י ביהמ"ש והכוונה לסעיף 1.005 באשר לרוחב הפרוזדור ולסעיף 6.070 באשר לצינור אוורור.

בהמשך ההתדיינות המשפטית נאותו התובעים לאפשר לנציגי הנתבעת להכנס לדירתם לצורך ביצוע תיקונים של אותם ליקויים שמצא מומחה ביהמ"ש.

לאחר סיום עבודות אלו הוסמך המומחה לשוב ולבקר בדירת התובעים ובחוו"ד משלימה מיום 18/4/04 קבע כי עדיין נותרו ליקויים שעלות תיקונם מסתכמת ב-  7,440 ש"ח.

כאן המקום לציין כי בתשובות המומחה לשאלות הבהרה ציין המומחה, כי לסכום הנזכר בחוו"ד המשלימה, יש להוסיף 200 ש"ח שנשמטו, כך שהליקויים שנותרו, גם לאחר סבב התיקונים, עלות תיקונם הוערכה ב- 7,640 ש"ח (ללא מע"מ וללא פיקוח  הנדסי).

התובעים סבורים כי בנסיבות אלו, קמה להם הזכות לדרוש חיוב הנתבעת לפצותם בגין הליקויים שלא תוקנו.

הנתבעת מצידה סבורה, כי התובעים החמיצו אפשרות לתבוע פיצוי מאחר ותביעתם הוגשה  כ- 5 שנים לאחר מסירת החזקה ואף פנייתם הראשונה לנתבעת בעניין הליקויים נעשתה אך ביום 21/10/99, למעלה משנתיים לאחר קבלת החזקה.

אכן יש לתמוה מדוע המתינו התובעים תקופה משמעותית של כשנתיים ימים, עד לפנייתם הראשונה בכתב לנתבעת, אליה צורפה חוות הדעת של המהנדס מטעמם שאף היא נערכה ב- 22/8/99, (למעלה משנתיים לאחר מסירת החזקה).

אלא שלא ניתן להתעלם מכך, כי הליקויים שמצא מומחה ביהמ"ש בדירת התובעים רובם ככולם נובעים מליקויים בתכנון ובביצוע עבודות השלד, הריצוף והטיח וספק בעיני, האם ליקוים אלו נובעים מבלאי טבעי ומשימוש רגיל, כטענת הנתבעת.

עצם העובדה שמומחה ביהמ"ש, שבדק הדירה ב- 1/03 (דהיינו, כ- 6 שנים לאחר מסירת החזקה ) מצא וקבע של ליקוי תכנון (סעיפים 1.002 ו- 1.0101 לחוו"ד), ליקויי ביצוע בעבודות הקמת השלד (סעיפים 1.000, 1.005 ו- 1.007), לצד ליקויים בטיח ובעבודות הריצוף, די בה כדי למנוע מהנתבעת להיבנות מחוסר המעש שאפיין, כך לכאורה, את התנהלות התובעים בראשית התקופה שלאחר קבלת החזקה בדירתם.

שלא לדבר על כך, כי יתכן ו"שיהוי" לכאורי זה מצד התובעים, מצביע דוקא על תום ליבם וניקיון כפיהם, בכך שלא הזדרזו להפנות עניינם לערכאות, אלא ניסו ושבו וניסו להביא "מזור" למצוקתם בדרכי שלום.

מטעמים אלו סברתי כי אין לשלול מהתובעים זכותם לקבל פיצוי בגין הליקויים שנותרו בדירתם, חרף התיקונים שביצעו נציגי הנתבעת.

בהעדר טענה מצד הנתבעת באשר להערכות המומחה,  לא נותר לי אלא לפסוק לתובעים פיצוי בסך של 7,640 ש"ח בגין הליקויים שלא תוקנו.