פסק-דין בתיק א 41712/05

בפני תביעה ותביעה שכנגד, המתייחסות לתאונת דרכים שאירעה ביום 18.03.05 בנתיבי איילון, בכיוון צפון, לפני היציאה למחלף קק"ל. התובע הינו רוכב אופנוע ו הנתבעת 1 הינה הנהגת והבעלים של כלי רכב מסוג "סאאב", שהיה מבוטח בקופה הרלוונטית על ידי הנתבעת 2.

הגב' עליזה וינברג, הנתבעת 1, נסעה בנתיב הימני ביותר מבין ארבעה נתיבים באותו אזור. לפתע, כבה רכבה. לדבריה, היא הצליחה בכוח התאוצה להביאו לצד הימני ביותר של הכביש ולעצור בצד. לדבריה, רכבה היה כולו מעבר לפס הצהוב המסמן את שולי הכביש, קרי - היה כולו בשוליים. לטענתה, היא הדליקה אורות אזהרה וניסתה להניע את הרכב פעם אחת, וכאשר נוכחה 

שאין הדבר עולה בידה, פנתה לטלפן למישהו שיעזור לה. בעודה משוחחת בטלפון, שמעה וחשה חבטה בעוצמה גבוהה ביותר, בחלק האחורי של רכבה. לדבריה, הסתכלה אחורה וראתה שהשמשה האחורית של הרכב התנפצה, אך אין מכונית מאחוריה. אחר כך ראתה כי בצד שמאל של הרכב מוטל אופנוע, ללא רוכבו. לדבריה, ישבה בהלם ברכב, כאשר כעבור זמן קצר הגיע אליה בוחן משטרה, מר אלי צמח, שהציג עצמו בפניה ואמר לה לצאת מהרכב. מאותו רגע הוא לקח פיקוד על העניינים. לדבריה, התברר לה כי רוכב האופנוע מוטל מתחת לחלק האחורי של רכבה, כאשר רק רגליו מבצבצות מעבר לרכב. לא היה ברור אם הוא בכלל בחיים ואז בוחן התנועה ואנשים נוספים שנעצרו כדי לעזור הזיזו את כלי הרכב של הגב' וינברג, בידיים, כדי לחלץ את רוכב האופנוע. הגב' וינברג אמרה כי בודאות ריכבה נעצר כאשר כולו בשוליים, ושום חלק ממנו לא על נתיב הנסיעה, והיא הודתה שאכן לא שמה משולש אזהרה.

התובע הינו רוכב האופנוע, מר רם מלאכי. לדבריו, הוא נסע בנתיב השלישי מימין בנתיבי איילון. הוא נסע במהירות של כ-90 קמ"ש. הוא רצה לצאת מנתיבי איילון במחלף קק"ל ולכן החל לעבור לנתיב שמימינו, הנתיב השני מימין. בנתיב זה נסע לפניו כלי רכב מסוג מיני ואן, שהוא גבוה מעט מכלי רכב פרטיים רגילים, ולכן חסם לו מעט את שדה הראיה קדימה. התובע המשיך בסטיה לעבר הנתיב הימני ביותר, המאפשר יציאה במחלף קק"ל, ואז הבחין במרחק של 50 מטר לפניו ברכב הנתבעת, שעמד חלקו בנתיב הימני וחלקו בשוליים. לדבריו, הוא נוסע תמיד בצד הימני ביותר של נתיב הנסיעה, שכן כך מורות תקנות התעבורה וזוהי גם הדרך הבטוחה לאופנוע. בשלב שבו הבחין ברכב הנתבעת, כבר לא יכול היה לסטות שמאלה, כדי לעקוף מצדה השמאלי של הנתבעת. זאת, מאחר שיכולת התמרון של האופנוע קטנה מזו של רכב בעל ארבעה גלגלים. לכן, עשה את הדבר היחיד שיכול היה לעשותו, לפי תפיסתו, כדי להימנע מהתרסקות על חלקו האחורי של רכב התובעת. הוא בלם ובו זמנית ניסה "להשכיב" את האופנוע שמאלה. באותו רגע החליק האופנוע והוא נפרד ממנו, כאשר התובע עף מתחת לרכב. משלב זה אין התובע זוכר דבר עד הרגע שבו התעורר בבית החולים.

המחלוקת העיקרית בפני הייתה בשאלה היכן עצרה הנתבעת את רכבה - כאשר כולו בשוליים או כאשר חציו בשוליים וחציו בנתיב הימני, וכן בשאלה היכן נסע רוכב האופנוע עובר לתאונה - בנתיב הימני או באחד הנתיבים האחרים.

בדיון שבפני העידו שישה עדים, שלושה מכל צד. מטעם התובע, העיד הוא עצמו. עוד העיד אדם שנסע לפניו, וראה חלק מההתרחשויות במראה של מכוניתו. שמו של אותו אדם - מר רון פלדמן. מר פלדמן, כך התברר, הינו קרוב משפחה רחוק של התובע, אך דבר זה התברר לצדדים רק לאחר התאונה, כאשר מר פלדמן כבר סייע בחלק מפעולות החילוץ, והסירו את הקסדה מעל ראשו של התובע. העד השלישי מטעם התובע היה השמאי, מר ארז יפת. מטעם הנתבעות, העידה הנתבעת עצמה. כן העיד בוחן התנועה המשטרתי, רס"מ אלי צמח, שהגיע למקום האירוע זמן קצר ביותר לאחר שהתרחש, והוא סייע בחילוץ התובע, הוא צילם את הזירה, כתב דו"ח פעולה ומזכרים, וגבה את עדויות העדים בתאונה. העד השלישי מטעם הנתבעות היה נהג משאית שנסע מאחורי התובע עובר לתאונה וראה את ההתרחשות, מר יעקב אלבכרי.

לאחר ששמעתי את כל העדים ועיינתי בחומר הראיות שלפני, אלה מסקנותי :

הנתבעת חנתה כאשר הרכב חציו בנתיב הנסיעה וחציו על השוליים. היא עצמה אומנם התנגדה בצורה חריפה ביותר לטענה זו, שהוצגה לה על ידי ב"כ התובע, ואמרה כי היא משוכנעת שהיא עצרה כאשר כל רכבה בשוליים. לדבריה, כל התמונות שהוגשו - הן אלה שצילם מר פלדמן בטלפון הנייד שלו (סומנו ת/3) והן אלה שצילם בוחן התנועה (סומנו נ/1) - צולמו לאחר שכלי הרכב שלה הוזז על ידי מספר אנשים, במטרה לחלץ את התובע שהיה לכוד מתחת לכלי הרכב של הנתבעת, בחלק האחורי. לדבריה, כאשר הזיזו את המכונית - התזוזה הייתה קדימה ושמאלה, ולכן נראה הרכב בתמונות כשחציו בנתיב, אך לא זה היה המצב במועד התאונה. בניגוד לעדותה זו, ואף שכל העדים מסכימים שהתמונות אכן צולמו לאחר שהמכונית הוזזה, העידו הן מר פלדמן והן בוחן התנועה, אשר ראו את רכב הנתבעת לפני שחולץ מתחתיו התובע, כי גם לפני ההזזה עמד כלי הרכב כאשר חציו בשוליים וחציו על הנתיב. שניהם העידו שפעולת ההזזה הייתה קדימה בלבד. העד אלבכרי אמר בעדותו הראשית שרכב הנתבעת עצר הכי קרוב לקיר הביטחון מצד ימין שאפשר, כולו בתוך השוליים, אך בחקירתו הנגדית אישר שהתמונות שצולמו - ייתכן שמשקפות נכונה את מקום עמידתו של הרכב, יחסית לפס השוליים, וכי הרכב הוזז רק קדימה, אך לא הצידה. לפיכך, למול עדותה של הנתבעת, עומדות שלוש עדויות שסותרות את דבריה לפיהם רכבה עמד כולו מעבר לפס הצהוב. אציין עוד, כי כפי שהעידה הנתבעת עצמה, היא היתה מאוד נסערת, כדרך הטבע, לאחר התאונה. עד כדי כך, שאף שהיא רופאה במקצועה, לא חשבה לצאת מרכבה כדי לראות היכן נמצא רוכב האופנוע, והאם הוא זקוק לעזרה. דבר זה עולה בקנה אחד עם בלבול משמעותי לאחר התאונה, דבר שהוא טבעי אומנם, אך אינו עולה בקנה אחד עם עדותה כי היא משוכנעת ב-100% לגבי מקום עמידת כלי הרכב שלה, עובר לתאונה. סיכומו של דבר - אני קובעת כי רכבה הנתבעת עמד, עובר לתאונה, כשחציו מעבר לפס הצהוב, בשול, וחציו על נתיב הנסיעה הימני. בנוסף, אני קובעת - כעדות בוחן התנועה והנתבעת עצמה, שלא נסתרו - כי הנתבעת הפעילה אורות אזהרה, ולא הציבה משולש אזהרה.

השאלה הבאה שבמחלוקת הינה מקום נסיעתו של התובע עובר לתאונה. גרסתו, לפיה נסע בנתיב האמצעי, ועבר תחילה לנתיב השני מימין, ולאחר מכן, כ-50 מטר לפני התאונה, עבר לנתיב הימני ביותר, נתמכה בעדותו של מר רון פלדמן. מר פלדמן העיד כי נסע באיילון לכיוון צפון, הוא רצה לצאת במחלף קק"ל, הוא היה בנתיב השני משמאל מתוך ארבעה נתיבים, הוא הסתכל במראה ועבר שני נתיבים ימינה. כאשר הגיע לנתיב הימני, ראה שרכב הנתבעת עומד כפי שתואר לעיל. לדבריו, תוך כדי שעשה את המעברים מנתיב לנתיב, כאשר הוא מביט במראה לשם כך, ראה את האופנוע שנסע מאחוריו, במרחק כ-200 מטר, עושה כמוהו. בשלב מסוים איבד קשר עין עם האופנוע במראה, וכאשר עקף את רכב הנתבעת, שעמד בחלקו בנתיב הימני, הסתכל במראה כדי להשתלב בנתיב הימני ביותר, ותוך כדי כך ראה את האופנוע מתגלגל על הכביש. לפיכך, עצר את רכבו מחוץ לשוליים ברמפת העליה למחלף קק"ל, התקשר למד"א וחזר ברגל למקום התאונה. כשהגיע למקום התאונה ראה כי התובע שוכב מתחת לחלק האחורי של רכב הנתבעת, כאשר ראשו (הקסדה) צמוד לגלגל השמאלי אחורי של רכב הנתבעת, ורגליו צמודות לגלגל הימני אחורי. כאשר נעצרו אנשים נוספים, לרבות בוחן התנועה, הם הזיזו את הרכב של הנתבעת כחצי מטר קדימה כדי לחלץ את התובע. הרכב הוזז רק קדימה, ולא לצדדים. לאחר מכן, צילם את התמונות שסומנו ת/3 בעזרת הטלפון הסלולארי שלו. בחקירתו הנגדית סיפר שבינו לבין האופנוע נסעו כלי רכב נוספים, כלי רכב פרטיים. יצוין, כפי שכתבתי לעיל, כי עד זה הינו קרוב משפחה רחוק של התובע, דבר שלא היה ידוע לו כאשר עצר לסייע. הוא זיהה את התובע רק לאחר שהוסרה הקסדה מעל ראשו. הנתבעות ציינו עובדה וביקשו שאתן לה משקל בבואי להעריך את עדות העד פלדמן. אני התרשמתי כי עדותו של העד פלדמן היתה מאוד ברורה, רצופה, אמינה וכנה. בנוסף, התרשמתי כי הוא מוסר דברים כהוויתם, וכי גם במקום שהדבר עשוי לסייע לתובע, לא הסכים לומר דברים שלא ידע בודאות. כך, למשל, בשאלה אם שם לב לרכב מסחרי גבוה יותר מכלי הרכב הרגילים, שנסע מאחוריו ולפני התובע, השיב בשלילה, אף שתשובה חיובית עולה בקנה אחד עם גרסת התובע, והיתה יכולה לסייע לו. גרסת התובע נסתרת על ידי עד ההגנה, נהג המשאית, מר אלבכרי. לדברי עד זה, האופנוע נסע לפניו במשך כ-4 קילומטר לפני התאונה. לטענתו, רוכב האופנוע נסע במהירות של כ-90 קמ"ש ובמילותיו של מר אלבכרי: "הוא נסע בסדר". לטענתו, לפתע עלה הגלגל האחורי של האופנוע באוויר והוא התהפך. אז פגע האופנוע בשמשה האחורית של רכב הנתבעת ורוכב האופנוע נכנס מתחת לגלגלים האחוריים של הרכב. הוא היה בין אלה שעצרו לאחר התאונה וסייעו בחילוץ התובע. לדבריו, הוא ניגש תחילה לרכב הנתבעת והנתבעת ישבה בתוך האוטו, כשהיא בשוק, ועד שהגיע בוחן התנועה ושוחח עמה - היא סירבה לצאת מהרכב. גם עד זה עשה רושם אמין, ומכל העדים שראו את התאונה - הוא היחיד שאין לו קשר למי מהמעורבים, אך הוא עצמו אמר בחקירתו הנגדית שהוא לא היה מרוכז ברוכב האופנוע, אלא בכביש, ורק כאשר נוצרה מצוקה - הוא ניגש לעזור. כדבריו, "לא הסתכלתי עליו - אלא על הדרך. כל אחד שנוסע, אני אסתכל עליו? פתאום ראיתי מצוקה אז ניגשתי לעזור". הנתבעות טענו, כי אותה הרמת גלגל, אליה מתייחס העד אלבכרי, היא "תרגיל", החביב על אופנוענים וקרוי "סטופי", ומדובר בנסיון לעצור אופנוע על ידי נעילת הגלגל הקדמי והרמת גלגל אחורי. התובע הכחיש מכל וכל כי עשה תרגיל כלשהו. הוא אישר כי הגלגל התרומם, אך לטענתו - הדבר היה תוצאה של הנסיון לבלום את האופנוע תוך הטייתו. כדבריו - הוא בן 46, אב לשני ילדים, נוהג בצורה שקולה ולא היה עולה בדעתו לעשות מעשה שכזה, ועוד בנתיבי איילון. בענין זה, אני מקבלת לחלוטין את דברי התובע. התרשמתי, שאכן לא יתכן שביצע מעין "פעלול" שכזה, בפרט לא לנוכח סכנה שנוצרה מולו בכביש. קיבלתי דבריו, שהרמת הגלגל היתה תוצאה (לא רצויה) של נסיון הבלימה וההטיה שלו.

בוחן התנועה העיד כי לדעתו, מי שאשם בתאונה הוא רוכב האופנוע, והסיבה היחידה שבגללה המליץ לסגור את התיק נגדו, הינה שכאשר אדם נפצע קשה בתאונה - אם הוא הגורם לתאונה, נהוג להמליץ שלא להגיש כתב אישום, כי את עונשו הוא כבר קיבל בפציעתו. הוא הודה כי למסקנתו זו הגיע מבלי ששמע את גרסת רוכב האופנוע כלל (כאשר ניסה לגבות את עדותו הן בבית החולים והן ימים ספורים לאחר שחזר לביתו, לא זכר התובע דבר מהתאונה). עוד התברר,  כי לא ייחס חשיבות לכך שרכב הנתבעת עמד בחלקו בתוך הנתיב, שכן לדעתו - נותר די מקום בנתיב כדי שהאופנוע יוכל לעקוף את רכב הנתבעת מימין.

לטענת התובע, בשלב שבו ראה את רכב הנתבעת לראשונה - כאשר עבר לנתיב הימני בצאתו מאחורי הרכב המסחרי שנסע בנתיב השני מימין לפניו - כבר לא יכול היה להספיק לסטות ימינה, כדי לעקוף את רכב הנתבעת, וזאת - בשל מגבלות של האופנוע. הבוחן חלק על טענה זו. אציין, כי לא הבוחן ולא התובע הם מומחים לעניין זה. התובע דיבר מתוך נסיונו כרוכב אופנוע והבוחן - כבוחן תנועה שאין לו ידע מיוחד באופנועים. לא הצלחתי, לפיכך להגיע לממצא בנקודה זו.

לאחר ששמעתי את כל העדים והתרשמתי מהם, כפי שציינתי לעיל, ולאחר שעיינתי בכל חומר הראיות, אני מגיעה למסקנה כי שני הצדדים אחראים לתאונה באופן שווה. התובע - אשר, כאשר החל לעבור לנתיב הימני ביותר, במרחק 50 מ' מרכב הנתבעת, עוד בטרם השתלב בצד הימני ביותר של הנתיב הימני, לא שם לבו למכשול שבפניו, ולא בחר לעצור את השתלבותו בנתיב הימני בצדו השמאלי של הנתיב. תחת זאת, הוא המשיך עד לצד הימני של הנתיב, מצב שלא איפשר לו כבר לעשות דבר כדי למנוע את התאונה באותו שלב. הנתבעת 1 - אשר עצרה את המכונית כשחציה על נתיב הנסיעה הימני ביותר, ולא כולה בשוליים (כח האינרציה שהוביל את המכונית עד הנתיב הימני יכול היה לאפשר לה, לו שמה לבה לכך, לעבור עוד מטר הצידה, עד מחוץ לנתיב. כזכור - הנתבעת לא טענה כי לא יכלה להגיע באופן מלא לשוליים, בגלל שהרכב נעצר, אלא טענה שהייתה כולה בשוליים, טענה אותה לא קיבלתי). בנוסף, הנתבעת לא יצאה מרכבה להניח משולש אזהרה מיד לאחר שנוכחה לדעת שהיא תקועה, אלא העדיפה לבצע שיחת טלפון למישהו שיוכל לסייע לה. דקות או שניות אלה, בהן שוחחה בטלפון, הן השניות שבהן קרתה התאונה, ואילו העדיפה תחילה להניח משולש אזהרה - ייתכן שהתאונה הייתה נמנעת.

לעניין הנזק - לגבי נזקי התובעות שכנגד אין מחלוקת, והם עומדים על סך של 32,588 ש"ח. לגבי הנזק של התובע, טוענות הנתבעות כי בניגוד למספרים הרשומים בדו"ח השמאי, כמחירי החלפים, הצליח התובע - כעולה מחשבוניות שצורפו וסומנו ת/5 - להקטין את נזקיו על ידי קנית חלק מהחלפים ב"eBay". לטענתן, לגבי החלפים הללו, יש לקחת בחשבון את המחיר ששילם התובע בפועל, שאם לא כן - יימצא מתעשר על חשבון הנתבעות. לטענת התובע, מצוקתו הכספית לא איפשרה לו לתקן את האופנוע, ועל כן רכש חלקים תחליפיים ב"eBay". אלה חלקים נחותים באיכותם מאלה שהיו באופנוע טרם התאונה. את האופנוע רכש שלושה שבועות בלבד לפני מועד התאונה, ולכן זכאי הוא להחזיר את המצב לקדמותו על ידי תיקון האופנוע ברכיבים באותה רמה כשהיו לו, ואין לזקוף לחובתו את העובדה שבאופן זמני נאלץ להסתפק בתחליפים זולים.

שקלתי את טענות הצדדים ואני מקבלת את טענות התובע בעניין הנזק. דו"ח השמאי משמש כראיה לנזקים שנגרמו לאופנוע, ואני מקבלת את דברי התובע כי חלק מהחלפים שרכש הם תוצאה של אילוץ כספי, שחייב אותו להסתפק בשלב ראשון במוצר נחות. גם מקום שחלק מהתיקונים שנעשו על ידי התובע מחירם גבוה מזה שאושר על ידי השמאי (למשל - במרכיב העבודות), אני מכירה בערך רכיב זה ככתוב בדוח השמאי, ולא בהתאם להוצאה בפועל. בנוגע לקסדה ולמעיל שהתובע תובע בגינם, אני מקבלת את טענת הנתבעות כי רכיב זה לא הוכח ולא כומת בשום צורה, ועל כן אינני מכירה במרכיב זה. לפיכך, נזקי התובע עומדים על סך של 62,861 ש"ח.

סיכום :

אשר על כן, בתביעה העיקרית, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע שיעור של 50% מנזקיו המוכחים, בסך של 31,431 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, הוצאות משפט, הכוללות אגרה כפי ששולמה, שכר בטלת העדים כפי שנפסק, וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 15% מפסק הדין שניתן + מע"מ כדין.

בנוסף, בתביעה שכנגד, אני מחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובעות שכנגד שיעור של 50% מנזקיהן המוכחים, בסך של 16,294 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.