פסק-דין בתיק א 41708/06

1.         זו תביעה שראשיתה בבקשה לביצוע שטר חוב (להלן: השטר) ע"ס 55,000 ש"ח שזמן פירעונו ביום 1/12/04, שהגישה התובעת כנגד הנתבע עליו חתום כעושה. הנפרעת בשטר הינה חב' בשם ג'קרטה ייזום והשקעות בע"מ, אשר הסבה את השטר לתובעת.  סכום החוב בהוצל"פ נכון להיום הינו 93,437 ש"ח.

2.         הנתבע טען בהתנגדות, כי חתם על שטר ריק לצורך החזר רכב מפואר שקיבל, והחזיר את הרכב, אך השטר מולא, ללא כל בסיס וקשר ללקיחת הרכב, תוך דרישת חוב שלא היתה, ובקשר לעניין אחר של תמורת כרטיסי תדלוק בשם "דלק קש" (להלן: הכרטיסים).

3.         לאחר שניתנה לנתבע רשות להגן, בהחלטתי מיום 9/7/06, התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, הנתבע, שלא הגיש תצהיר עדות, הודיע בדיון יום 14/12/06, כי תצהיר ההתנגדות ישמש כתצהיר עדות מטעמו.

התובעת טענה באמצעות מנהלה, מר קובי אלבו, כי הנתבע נשלח למשרדו ע"י אחד יוסי עוז (להלן: יוסי), שעסק, ככל הנראה, במכירת סולר וכרטיסי תדלוק מוזלים, ושמכר בעבר כרטיסים אלה גם לתובעת. לטענתו, הנתבע הציג עצמו כמנהל תחנת דלק של חב' דלק, והתובעת רכשה ממנו כרטיסי סולר במזומן ע"מ לזכות בהנחה של 20%. הכסף, לטענתו, נאסף ע"י יוסי, והכרטיסים נמסרו לתובעת באמצעות הנתבע, ללא קבלת חשבונית ו/או קבלה, בטענה שהחשבונית מתקבלת עם גמר השימוש בכרטיסים, ואין צורך בכפל חשבוניות. כן נטען, שהכרטיסים נוסו בתחילת הקשר ונבדקו בתחנות המורשות, ושווקו לנהגי מוניות.

עוד טענה התובעת, כי בבדיקה שערכה, נמסר לה מחב' דלק, שהכרטיסים לא ניתנים לביטול, אלא אם כן אבדו, וניתנים לחסימה. נטען, שהנתבע חתם על שטר בטחון ע"ס 55,000 ש"ח, לבקשת מנהל התובעת (למרות ששילמו 90,000 ש"ח). כן נטען, כי מששווקו הכרטיסים, נודע לתובעת שהם נחסמו, ונאלצה לקבלם בחזרה ולהחזיר כספים ללקוחות שביקשו אותם. לטענתה, נמסר לה ע"י הנתבע כי מדובר ב"תקלה קטנה", ושהעניין ייבדק. לטענתה, חב' דלק התכחשה לעניין והפנתה אותה למוכר הכרטיסים, ומשלא נפתר העניין, פתחה בהליכי הוצל"פ כנגד הנתבע ויוסי.

ב. דיון והכרעה

4.         ביום הדיון ביקש ב"כ הנתבע להאריך המועד להגשת תצהיר עדות ראשית, ולצרף ראיות נוספות, חרף החלטתי בעניין מיום 9/7/06, וחרף הודעת הנתבע בעצמו, כי תצהיר ההתנגדות ישמש כתצהיר עדות מטעמו. ב"כ התובעת התנגד, לפנים משורת הדין הותר באותו מועד הגשת תמליל לתיק בית המשפט, והעידו בפניי הנתבע, וכן מנהל התובעת, מר קובי אלבו, וב"כ הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב, עפ"י החלטתי בעניין.

            לאחר שעיינתי בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הפרקליטים, אני מחליט לדחות את התביעה, הואיל וגרסת הנתבע אמינה בעיניי ועדיפה על גרסת התובעת, ונוכח כל החומר שבתיק.

5.         אין חולק כי מדובר בשטר חוב שנמסר כבטחון, והשאלה העיקרית השנויה במחלוקת היא האם השטר נמסר להבטחת תמורת מה ששולם עבור כרטיסי הדלק, כגרסת התובעת, או שמא כבטוחה לשימוש ברכב התובעת, כגרסת הנתבע.

בענייננו, שטר החוב, נמסר בחתימת עושה השטר - הנתבע, ואין חולק, כי החתימה

נחתמה ע"י הנתבע בפני מנהל התובעת, מר אלבו. הנטל להוכחת קיומו של תנאי לפירעון השטר ואי קיומו, מוטל על הנתבע אשר מסר את השטר; כמו-כן, הנטל להוכחה, כי התובעת חרגה מהרשאה בעת השלמת סכום השטר והתאריך, ככל שהושלמו, עניין שבמחלוקת, מוטל אף הוא על הנתבע.

אשר לשאלת ההרשאה והמסירה - סעיף 19 לפקודת השטרות קובע:

"19. (א)            היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה  להשלים את החסר ככל שנראה לו.

לגבי סעיף זה נפסקה הלכה בע"א 546/61 שורץ נ' צ'רקס ואח' (פ"ד טז (2) 1298) כדלקמן: " חזקה על מי שהוציא שטר ופרטים מהותיים חסרים בו, שהרשה את המחזיק למלא את הפרטים, ועל החייב הכופר במתן ההרשאה מוטל עול הראיה להוכיח שהשטרות לא מולאו בהתאם לבקשתו."

6.         במקרה דנן, טוען הנתבע, כי מנהל התובעת מודה באופן חד משמעי, שרכש את הכרטיסים מיוסי, ושילם לו מלוא תמורתם במזומן, כך שהעסקה, לשיטתו, נערכה עם יוסי, ואינו קשור בה, זולת העובדה ששימש כשליח למסירת הכרטיסים לתובעת.        

העניין אכן עולה בבירור, מן התמלול שצורף, ושנערך לאחר הגשת הבקשה להארכת מועד בתיק זה, ובטרם החלטה בה, כך שאין להפריז בחשיבותו מחד, אך מאידך, יש בו לחדד המחלוקות שעלו כאן.

מן התמליל עולה גם, שמר אלבו פתח את התיק כנגד הנתבע על מנת לגרום לו לדבר איתו ולהסכים להעיד בתביעה שמתכוון להגיש נגד חברת דלק בעניין הכרטיסים, וכי מוכן שבמקרה כזה לא ייקח שקל מן הנתבע (עמ' 4 בסוף התמליל), אמנם אין בתמליל הצעה לעדות שקר מצד מר אלבו, אלא ביקש מהנתבע לספר מה שהיה, יחד עם זאת משונה ולא ברור הכיצד אדם המחזיק בשטר חוב תקף, לגרסתו, מוכן לוותר על חוב על פיו, וכנגד מתן עדות לטובתו, ושעה שאין כל מניעה, לזמן את העד בדרך המקובלת לצורך מסירת עדותו בעניין, וככל שנקבע שרלוונטית. עניין הנכונות לויתור על החוב כולו כנגד מסירת עדות אמת, מחליש ביותר את גרסת התובעת, שכן אין מדובר בהתנהגות סבירה.

מן התמליל גם עולה בבירור שבעל דברה האמיתי של התובעת לעניין העוקץ שנעקצה, לטענתה, הוא יוסי ולא הנתבע, יוסי הוא שקיבל מזומנים תמורת הכרטיסים והוא זה שמסר בגינם שיקים לחברת הדלק, וחזרו בהמשך ללא כיסוי,  מה שגרם לחסימת הכרטיסים, מיוסי לא ניתן להיפרע כיוון שמצוי באיחוד תיקים, ולכן התובעת מחפשת מקורות אחרים להיפרע.