פסק-דין בתיק א 417/99

1.         התביעה היא לפיצוי נזקי גוף שנגרמו לתובע בגין תאונה שאירעה לטענת התובע ביום 9/6/91 במסגרת עבודתו אצל הנתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת או המאפיה ), המבוטחת בביטוח חבות מעבידים אצל הנתבעת מס' 2. המחלוקת נוגעת לשאלת החבות, הכוללת גם טענת התיישנות, וכן חלוקים הצדדים בשאלת שיעור הנזק, ככול שתוכר החבות. בתחום האחרון, מתעוררת בין היתר מחלוקת שעניינה שיעור הנכות הרפואית של התובע מן התאונה נשוא התביעה, הן בשל עברו הרפואי של התובע קודם לתאונה והן בשל תאונת דרכים שאירעה לתובע לאחר התאונה דנן.

טענות מקדמיות :

2.         התובע צירף נספחים שונים, לרבות תיעוד רפואי לסיכומים שהוגשו מטעמו, מבלי לציין אם מדובר במוצג, ומבלי לאזכר את סימונו ככזה. הנתבעות מחו על שיטה זו, ועתרו למתן פסק דין על סמך תיק המוצגים בלבד.

יש בדעתי לקבל את עמדת הנתבעות ולהורות, כי לא תהא הסתמכות על מסמכים שלא היו למוצגים בתיק. סיכומים בכתב אינם הדרך בה ניתן להביא ראיות, אלא אם נתנה החלטה מפורשת המורה אחרת (ע"א 747/91 ממוני נ' דיין. ניתן ביום 4/3/92; ע"א 844/87 איזנברג נ' איזנברג. ניתן ביום 15/2/89 וכן ראה יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה ששית) בעמ' 483).

            בשלב זה ראוי עוד להזכיר כי במהלך הדיונים בתיק הועלתה לעיתים התנגדות להגשת מסמכים. ההוראה המפורטת לעיל, אינה חלה לגביהם, ויהיה צורך לחזור ולהתייחס לנושא, ככול שבית המשפט יידרש לאותם מסמכים.

הרקע וההליכים :

3.         התובע, יליד 10/6/1947 (או 1/1/47 - נ/6), נשוי ואב לשניים, עלה לארץ ממדינות חבר העמים באפריל 1989. הוא החל לעבוד במאפיה ב- 1/1/1990 ועבד בה עד שנת 1991.

טרם עלייתו לארץ, עבד כאיש אחזקה בתיאטרון ומרכיב תפאורות (חוו"ד של פרופ' שטיין - נ/19, עמ' 2).

התובע טען לאירוע תאונה, מיום 9/6/91 במאפיה - מקום עבודתו, במסגרתה נתפס גבו וכאב חד וחריף תקף אותו (להלן: האירוע או התאונה).

4.         בסמוך לאחר האירוע הגיש התובע תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ) לקבלת דמי פגיעה בעבודה (נ/3). ביום 1/7/91 הוצאה לתובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע, כאשר תאריך הבדיקה צוין כ- 9/6/91 (נ/4). הוא שהה בחופשת מחלה עד ליום 31/10/91. גמלת דמי הפגיעה שולמה לחודשים יולי עד אוקטובר 1991.

            על-פי תצהיר התובע (ת/5) בתום תקופה של חופשת מחלה, ביקש התובע לחזור לעבודתו (סעיף 7 ל-ת/5).

ב- 31/10/91 הודיעה הנתבעת לתובע כי " פוטר מעבודתו... החל מתאריך 1/11/91  עקב יעילות." (ת/10).למרות האמור, בחודש נובמבר 1991 עבד התובע אצל הנתבעת, ואולם לא בעבודתו הקודמת אלא בהובלות.

מדצמבר 1991 עד פברואר 1992 קיבל התובע דמי אבטלה.

בחודשים מרס עד ספטמבר 1992 היה עצמאי ולאחר מכן עבד בעבודות אבטחה, הכול כמפורט ב-נ/24.

5.         ב- 14 בינואר שנת 1994, בעת שעבד בחברת שמירה,  עבר התובע תאונת דרכים ונפגע בגבו (להלן: תאונת הדרכים ). עקב תאונת הדרכים אושפז בבית חולים ברזילי באשקלון. בגין אותה תאונה קיבל התובע פיצוי מחברת הביטוח בסך הנע בין 15,000 ש"ח ל- 20,0000 ש"ח.

6.         בשנת 1995 החל להרגיש כאבים בגב וברגליים. הוא נותח בבית חולים "הדסה" בירושלים.

התביעה לבית משפט זה הוגשה ב- 30/3/1999.

אין חולק כי עד לשנת 1995 טופל באופן שמרני. באותה שנה עבר דיסקטומיה ולמינקטומה של החוליות המותניות 4 ו- 5 וסאקראלית ראשונה בבי"ח אסותא. הניתוח בוצע על ידי מומחה ניורוכירורגיה, ד"ר אברהם. כחודש לאחר מכן חזרו הכאבים ומאז מקבל טיפול נגד כאבים בבית חולים הדסה עין כרם. הטיפול כולל הזלפה לחלל האפידוראלי והשתלת אלקטרודות לשיכוך הכאבים בעמוד השידרה.

7.         התובע טוען לחבות הנתבעת לנזקיו כמעבידתו.