פסק-דין בתיק א 4153/05

1.         התובע הגיש תביעת נזקי רכוש כנגד הנתבעים בגין תאונת דרכים שאירעה ב-23/01/05 ברחוב הפלמ"ח בקרית ים (להלן - התאונה), וגרמה נזק לרכב מסוג מיצובישי (להלן - המיצובישי).

התובע טוען כי נזקיו בגין התאונה הסתכמו בסך 37,921 ש"ח (נזקים ישירים למיצובישי, שכ"ט שמאי, הוצאות נסיעה בתחבורה ציבורית ונזק לא ממוני), נכון ליום הגשת התביעה.

נתבע 1 (להלן - הנתבע), נהג בעת התאונה במכונית מסוג מזדה (להלן - המזדה).

נתבעת 2 (להלן - הנתבעת), הינה מבטחת המזדה בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו.

2.          התאונה אירעה ברחוב הפלמ"ח בקרית ים, בכביש דו סטרי ובו שני נתיבים לכל כיוון (הנתיב הימני שימש לחניית רכבים), עת התובע עקף רכב חונה (להלן - הרכב החונה) והחל לפנות ימינה כדי להחנות את רכבו.

3.         אין מחלוקת בין הצדדים באשר לגובה הנזקים הישירים (ראה הצהרת ב"כ הצדדים בעמ' 5 לפרוטוקול ישיבת 16/02/06), אך זאת קיימת לעניין האחריות לתאונה ולגובה הנזקים העקיפים (הוצאות נסיעה ונזק לא ממוני).

לטענת התובע, לאחר שעקף את הרכב החונה בנסיעה איטית ובעודו מבצע את הפנייה ימינה, כאשר המיצובישי נמצאת באותה עת באלכסון לכיוון המדרכה, פגעה בו המזדה בעוצמה מאחור והעיפה את המיצובישי לעבר מעקה בטיחות שהיה על המדרכה.

הנתבעים טוענים, לאחר שהתובע פנה ימינה לצורך חניית המיצובישי, הוא החל לפתע לנסוע לאחור, נכנס לנתיב השמאלי ופגע במזדה.

4.         לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, העדויות, עיון בכל המסמכים הרלוונטיים (כולל חוות דעת השמאי מטעם התובע וצילומי המיצובישי לאחר התאונה), ובשים לב לתקנות התעבורה הרלוונטיות, שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות: 

4.1.         האחריות -

בגרסתו של התובע לעניין אופן קרות התאונה, לא התגלו סתירות, גרסתו בכתב התביעה תאמה לתצהירו ועדותו בפניי.

בנוסף, גרסתו של התובע נתמכת בעדותה של בת זוגו הדס שמריהו (להלן - הדס), אשר שהתה בתוך הרכב החונה בעת קרות התאונה.

הדס טענה בתצהירה ובעדותה בפניי, כי עובר לתאונה האט התובע את מהירות נסיעת המיצובישי, אותת ימינה, החל בביצוע הפנייה ואז נפגע מאחור על ידי המזדה.

בנוסף, מיקום הפגיעות ברכבים ואופיין (פגיעות בחלקו האחורי והקדמי של המיצובישי; הצילומים צורפו לחוות דעת השמאי מטעם התובע), אינו מתיישב עם גרסת הנתבע, לפיה התאונה התרחשה לאחר שהתובע נסע עם המיצובישי לאחור ופגע במזדה.

מיקום הפגיעות ברכבים עולה בקנה אחד עם טענת התובע, לפיה הפגיעה אירעה לאחר שהנתבע, פגע בו מאחור והעיף את המיצובישי לעבר מעקה בטיחות.

בשים לב לעדות הדס, צילומי המיצובישי לאחר התאונה ולכך שעדות הנתבע היא עדות יחידה של בעל דין על פי סע' 54 לפקודת הראיות, שוכנעתי לקבל את גרסת התובע לגבי אופן קרות התאונה.

משמעות הדבר היא כי הנתבע נושא באחריות לתאונה.

עם זאת, שוכנעתי בנסיבות, כי לתובע אשם תורם בקרות התאונה -

על פי עדות התובע, טרם ביצוע הפנייה, הוא הסתכל במראות אך לא ראה את המזדה, למרות שלא היתה הפרעה לשדה הראייה שלו לאחור (עמ' 5 ואילך לפרוטוקול ישיבת 16/02/06) ושהנתבע היה במרחק קצר יחסית מאחוריו (בערך כ 50 מ'; ראה עדות הנתבע שלא נסתרה בנקודה זו בעמ' 7 לפרוטוקול ישיבת 16/02/06).