פסק-דין בתיק א 41521/06

בפניי תביעה כספית  בסכום של 127,350 ש"ח בגין שכירות רכב.

לאחר שמיעת העדים הגישו באי כוח הצדדים סיכומיהם ופסק דיני זה ניתן לאחר קבלת סיכומי הצדדים.

יצוין כי לאחר קבלת סיכומי ב"כ הנתבע, המתין ביהמ"ש לסיכומי התשובה על פי הזכות שניתנה לב"כ התובע ומשאלה לא הוגשו למרות חלוף המועד, ניתן פסק דיני זה.

טענות התובעת:

התובעת טוענת כי הנתבע התקשר עימה בהסכם שכירות זמנית על פיו שכר ממנה רכב מדגם טויוטה.

התובעת טוענת כי להבטחת התחייבויותיו חתם על כרטיס אשראי לטובת התובעת.

התובעת טוענת כי הנתבע עשה שימוש ברכב במשך 10 חודשים, וכי לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע לכלל הבנה באשר לעסקת שכירות ארוכת טווח הוחזר הרכב והתובעת עותרת לחייב את הנתבע בתשלום דמי שכירות בעבור השימוש שעשה ברכב במשך כל אותם חודשים בהם היה רכב ברשותו ועל פי ההסכם בין הצדדים.

טענות הנתבע:

הנתבע טוען, כי לא הוא התקשר בעסקה עם התובע אלא חברה בשם טל אופק בע"מ, (להלן: "החברה").

הנתבע טוען כי לא היה כלל צד להתקשרות.

הנתבע טוען, כי לא הייתה כל עסקה של שכירות קצרת טווח אלא העסקה הייתה עסקת ליסינג, ארוכת טווח כאשר בסיומה הייתה החברה יכולה לרכוש את הרכב.

עוד נטען, כי הסתבר לנתבע שהרכב אינו מבוטח, והסכומים שנדרשו ממנו בעבור עסקת הליסינג לא תאמו את שהוסכם בלחיצת יד.

הנתבע טוען, כי לא הסכים להיות ערב לחברה, הדבר לא סוכם עימו ולא דובר על נושא זה כלל.

הנתבע טוען, כי חתם על שובר הוויזה רק לצורך תשלום להעברת הרכב לאילת.

הנתבע טוען, כי בכל מקרה באם יחויב הרי כתושב אילת אינו חייב בתשלום המע"מ.

הנתבע טוען, כי הסכומים שנדרשו לא הוסכמו ואינם תואמים את הסכומים שפורטו בטיוטות שהועברו בין הצדדים.

דיון:

הצדדים לחוזה;

כאמור התובעת טוענת כי הנתבע התקשר עימה בהסכם, והנתבע טוען, כי ההתקשרות הייתה בין התובעת לבין החברה.