פסק-דין בתיק א 41518/04

תביעה ותביעה שכנגד הוגשו בגין מערכת היחסים העסקית שבין הצדדים, שלשם הנוחות יקראו להלן: זרוקס (התובעת והנתבעת שכנגד) ושמ"ע (הנתבעת והתובעת שכנגד). הצדדים התקשרו ביום 4.3.99 בהסכם לרכישת מערכות צילום ושירותי האחזקה שלהם. התמורה פורטה בשני סעיפים. בסעיף 1 צויין כי מחיר הציוד יהיה בשקלים בסך השווה ל- 60,000$. בסעיף 2 צויינו תנאי התשלום: תשלום ראשון בסך 3,700$, חמישה תשלומים חודשיים עוקבים של 2,260$ כ"א והיתרה ב - 60 תשלומים חודשיים עוקבים  בסך 967 $ כ"א. הצדדים חלוקים גם בפירוש החוזה וגם באשר לחוב שנוצר ממתן שירותים שסופקו לפיו במשך הזמן.

באשר לחוזה, נחלקו הצדדים במשמעות שיש ליתן להבדל בין הסכומים שבסעיף 1 ובסעיף 2. זרוקס סברה שהפער בסך 13,202$ משקף את עלות האשראי שהוטמעה בחוזה. שמ"ע סברה שהדבר משקף פגם בחוזה, ושהסכום שהיה עליה לשלם (בתשלומים במשך כחמש וחצי שנים) הוא רק 60,000$ וממילא היא זכאית להשבת כל ששילמה מעבר  לכך. מכאן מקצת תביעתה שכנגד. באשר ליתרת חוב, טענה זרוקס שהוא הוכח ע"פ הכרטסת שניהלה ושמ"ע נמנעה מלשלמה פשוט מפני שהסתבכה כלכלית. שמ"ע סבורה שהחוב לא הוכח כראוי ומכל מקום ויתרה עליו זרוקס. כיוון שכך ביטול החוזה והפסקת השירות נעשו בדרך לא הוגנת ותוך שאילצו את שמ"ע  לרכוש שירותים חלופיים יקרים - ומכאן חלקה האחר של התביעה שכנגד.

הראיות:

מטעם זרוקס העידו סמנכ"ל הכספים היום, עומרי שוורץ וקודמו רונן כדורי. החוב פורט בכרטסת שעליה בוססה טענת החוב ורישומיה נגזרו מחשבוניות שהוגשו. מר שוורץ העיד בחקירתו הנגדית, שיש להפחית מסכום החשבוניות שהוצאו לשמ"ע בתקופה הרלוונטית (56,438 ש"ח), זיכוי ששמ"ע זכאית לו (2,099ש"ח)  ומכאן יתרת החוב של שמ"ע (54,339ש"ח), שנותרה לאחר ששולמו לזרוקס  60,000 ש"ח (ב- 20 המחאות של 3,000ש"ח כ"א). זרוקס לא ויתרה על יתרת חוב זו, כטענת שמ"ע: מר כדורי לא זוכר שהסכים למחיקת החוב, ומר שוורץ זוכר שמעולם לא הסכים לויתור כזה. עוד העידו, שזרוקס ניסתה להציע הפחתת החוב בגין השנים 2000-2001 במחצית, כדי להגיע לפשרה אך כשלה. את יתרת החוב (בסך 25,648ש"ח) בגין השנים 2002 - 2003, פרעה שמ"ע ב- 5 המחאות שמועד פירעונן היה בניגוד להסכם, וסירבה לשלם את הריבית בגין דחיית  התשלומים ששוויה 1,730 ש"ח.  נותר חוב נוסף משנת 2004 העומדת על 4,730  ש"ח.

מטעם שמ"ע הוגשה חוו"ד של רו"ח אמנון כורך. לדעתו, אילו נכללה עלות מימון בסך  13,020$  בחוזה, היה  החוזה מציין זאת במפורש. צפניה פניכל העיד, שלפי החוזה התחייבה שמ"ע לשלם רק 60,000$. הוא חש אמון  ב"זרוקס" ולכן לא חישב את סך כל התשלומים כשחתם על ההסכם. רק אח"כ גילה שסך התשלומים המפורטים בסעיף 2 הוא 73,020$. באשר לתשלומים בגין דמי השירות בשנים 2000- 2004 העיד פניכל ששמ"ע פרעה את חובה, לאחר מו"מ עם זרוקס. בתחילה שילמה לזרוקס 10 תשלומים של 3000ש"ח כ"א, ואח"כ סוכם שכנגד עוד 10 תשלומים זהים, תוותר זרוקס על יתרת החוב. באותה עת שרר בזרוקס אי-סדר, עובדים התחלפו והמחליפים לא ידעו את שסוכם עם קודמיהם. את חוב השנים 2002-2003 פרעה שמ"ע ב- 5 תשלומים של 5,129 ש"ח כ"א. בעצם קבלת ההמחאות הסכימה זרוקס לאיחור בתשלום. הפסקת השירות נעשתה באופן פתאומי ולא מוצדק וגרמה לשמ"ע נזק כבד, מכיוון שנאלצה לרכוש שירותי צילום חלופיים.

דיון בטענות הצדדים:

סעיף 1 להסכם קבע את מחיר הציוד בשקלים בסך השווה ל- 60,000$. בסעיף 2 צויינו תנאי התשלום: תשלום ראשון בסך 3,700$, אחריו חמישה תשלומים חודשיים בחודשים העוקבים בסך 2,260$ כל אחד והיתרה ב - 60 תשלומים חודשיים של 967$. העובדה שסך כל התשלומים הוא 73,020$ לא צוינה בהסכם ואין בו גם הסבר מפורש לפער לכאורה שבין תוכן שני סעיפיו.

התרשמתי  מעדותו של מר פניכל. הוא אדם נבון ומנוסה. איני מזלזל בו עד שאניח שלא הבחין במה שגלוי לעינו של כל מי שהתוודע לסודות הכפל -  שמכפלת סכום מעט קטן מ- 1,000$  ב- 60 תשלומים קרובה מאוד ל- 60,000$. גם בלי לערוך חישוב מדוייק (שאינו מסובך), ברור לגמרי שהתשלומים המפורטים בסעיף 2 עוברים בהרבה את סך 60,000$ שבסעיף 1.  לא מדובר בעסקה קטנה. איני מאמין שמר פניכל לא הבחין בעת ההתקשרות בפער  בין הסכומים. רושם זה מתחזק נוכח העובדה התמוהה, שמחאת שמ"ע על הפער צצה  שנים אחרי חתימת החוזה בעת שנקלעה לקשיים כלכליים. את 53 התשלומים הראשונים שילמה שמ"ע ללא מחאה.

זרוקס טענה שהפער בסך 13,020 $ בין הסכומים שבסעיף 1 וסעיף 2 משקף את עלות האשראי. לטענת שמ"ע אין לכך זכר בהסכם, ואם זו היתה הכוונה מן הראוי היה שהדבר יאמר במפורש תוך פירוט הריבית שבה חוייבה. רו"ח כורך גם חיווה דעתו שכך נהוג לעשות בחוזים ממן זה. איני רואה משמעות רבה להעדר כל התייחסות לעניין עלות האשראי בנוסח ההסכם. לא מדובר בעסקה לפי חוזה אחיד המוצעת לציבור הרחב, בנסיבות היוצרות סכנת הטעיה של לקוח מזדמן, שאינו מבין מה טיבה של עסקה בתשלומים ואינו יודע לחשב את העלויות הכרוכות בה. מדובר  בעסקה  בסדר גודל של רכישת דירה קטנה, ומי שהתקשר  בה עם זרוקס הוא אדם מנוסה, שלפי עדותו נזקק לשירותיו של רואה חשבון. היש להאמין שגם רואה החשבון של שמ"ע לא  הבחין במשך יותר מ-5 שנים בפער שבין הסכומים שבהסכם? מר פניכל הסביר בכנות, שעסקו נקלע לקשיים ולא יכול היה לעמוד בתשלומים שנדרש לשלם לזרוקס וזה גם מה שנכתב במכתביו לזרוקס (שבהם עדיין לא הועלו טענות בגין תשלום היתר בסך 13,020$).  הטענות נגד ההסכם נכבשו במשך שנים ובאו לעולם רק בהקשר הכלכלי שאליו  נקלעה שמ"ע - והרי הדבר מדבר בעד עצמו.

שמ"ע נטלה מזרוקס ציוד השווה 60,000$ במרץ 1999. לשיטתה היה עליה לשלם סכום זה במשך כחמש וחצי שנים בלי לשלם דבר עבור האשראי שניתן לה. שיטתה של שמ"ע לא מותירה משמעות הגיונית לפירוט שבסעיף 2. פירושה של זרוקס מתיישב עם שני הסעיפים וגם עם ההיגיון הכלכלי. אין כל טעם שמי שמוכר ציוד בתשלומים שנמשכים חמש וחצי שנים, ישא בעלות האשראי של הרוכש. מסקנתי היא, שצודקת זרוקס בפירושה את ההסכם: סעיף 1 מציין את ערך הציוד. סעיף 2, מפרט את התשלומים באופן המשקף את האשראי שניתן (או, בלשון אחרת, את העיכוב בתשלום התמורה). ממילא בסיס החישוב של זרוקס נכון ושמ"ע לא זכאית להשבת כספים ששילמה ע"פ ההסכם.

באשר ליתרת החוב: מר עמרי שוורץ העיד במפורט על החוב הצטבר, על התשלומים שבהם כוסה רק חלקו ועל החשבוניות שלפיהן חושב. שמ"ע טענה כנגד מהימנות הכרטסת של זרוקס וסברה שהחוב הוכח בדרך בלתי מספקת, אך בחקירתו הנגדית של מר שוורץ לא עורערה גרסתו כלל. להפך: מר שוורץ סיכם את החשבונית שעליהן מבוססת הכרטסת והסביר פער קטן לכאורה בין המספרים (שיסודו בזיכוי לטובת שמ"ע). מר פניכל לא הציע אומדן חלופי של חובה המצטבר של שמ"ע לזרוקס. למעשה, עדותו אך חיזקה את טענות זרוקס. אף שמר פניכל לא אישר חוב בסך ספציפי של 114,000 ש"ח הוא הסביר בפירוט כיצד ויתרה זרוקס על חלק ניכר מחוב בסכום זה. הוא אמר במפורש שזרוקס הסכימה לסלק חוב של 114,000 ש"ח (ואף ציין כי קיבל חשבוניות בסכום זה) כנגד תשלום של 60,000 ש"ח, תוך ויתור על היתרה. הוא אף הסביר כי התכחשות זרוקס להסכמה זו היא  בעיניו ביטוי לחוסר  תום לב וכי בנסיבות השוק בישראל לעתים גם הוא היה מסתפק בגביית 60% מחוב. אלה הם הסכומים ואלה המספרים שעליהם העיד מר פניכל - והם מתיישבים היטב עם טענת זרוקס, שבמועד הרלוונטי אכן היתה יתרת חובה של שמ"ע  54,339 ש"ח.

האם באמת ויתרה זרוקס על חלק כה גדול מהחוב? נשוב לדברי מר פניכל: הוא  סיפר שהמו"מ התקיים במשרדי זרוקס, שהיתה אמורה להוציא מסמך מסכם בכתב, שמעולם לא  הגיע לידיו. הוא עצמו הסתפק במהלך הישיבה בסיכום בע"פ בשל כך שנוצרו בינו לבין זרוקס יחסי אמון, שהרי הם עבדו יחד תקופה ממושכת. מי שאמור היה לדעת על ויתור כזה בזרוקס לא זכר אותו.  מר פניכל הסביר,  שבזרוקס שרר אי סדר והסכמות שהושגו עם עובד אחד שלה, לא הגיעו לידיעת מי שהחליפו ולאחר כמה חודשים לא קוימו. זה כמובן אינו הסבר כיצד מי שכביכול נתן את הסכמתו לויתור אינו זוכר שעשה כן (ומכיוון שהאיש כבר אינו עובד בזרוקס, איני רואה מדוע ישקר בענין כזה). מר פניכל העיד, שבעת ההסכמה  כבר היה מודע לאי-הסדר בזרוקס. לא  קיבלתי הסבר מספק מדוע סמך על סיכום בע"פ כשידע שנוכח אי הסדר בזרוקס, היא עלולה להתכחש להסכמה. הדבר חותר אנושות תחת מהימנות גרסתו.

שמ"ע טענה שבשל הפסקת השירות - שנעשתה בדרך לא ראויה - נגרם לה נזק, שכן היא נאלצה לרכוש שירותים חלופיים בעלות ניכרת. בהתחשב בכך שבין הצדדים התקיים מגע ממושך בניסיון  לסלק את החוב המצטבר של שמ"ע, הפסקת השירות ע"י זרוקס נעשתה כדין. זרוקס לא היתה חיייבת להמשיך ולספק שירותי חינם לשמ"ע. הפסקת השירות עקב הפרת החוזה מתיישבת עם הוראת סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תש"ל- 1970. מכל מקום, הסכומים שפורטו בתביעה שכנגד לא הוכחו כראוי, הן במובן זה שלא  ניתן לקשור את רובם לשירותים ספציפיים שאמורה היתה לספק  זרוקס והן במובן שלא הוכח שבכלל שולמו.

סיכומו של דבר: ביסוד ההליך שבפני לא עמד כלל סכסוך משפטי אודות "זכויות", אלא קושי  כלכלי של שמ"ע ותרבות עסקית קלוקלת שבה החובה לכבד הסכמים נמצאת בעדיפות נמוכה מדי. מר פניכל אמר אמת כשהעיד, שבתנאי משבר כלכלי נאלץ הנושה לעתים להסתפק בגביית 60% מחוב. המחלוקת שבפני נגרמה מניסיונה של שמ"ע לכפות על זרוקס נדיבות זו. נסיון אחר לכפיית ויתור על זרוקס היה בכך שסכומים ששולמו לבסוף, שולמו באיחור ושמ"ע סבורה, שאין הצדקה לחייבה בריבית פיגורים בגינם. לא רק ששמ"ע העלתה טענות הגנה שאין בהן ממש, כדי ליצור "משקל שכנגד" לתביעה העיקרית הוגשה גם תביעה שכנגד בסך 122,000 ש"ח, שיסודותיה רעועים אף מיסודות הגנת הסרק. כך הכבידה על זרוקס, חשפה אותה לסיכון והגדילה את הוצאותיה המשפטיות ללא כל הצדקה.

לפיכך אני מקבל את התביעה ודוחה את התביעה שכנגד, מחייב את שמ"ע לשלם לזרוקס  סך  87,987 ש"ח הנושא הפרשי הצמדה מיום 30.5.04 ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט בסך כולל (לרבות שכ"ט עו"ד ואגרה) בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד בסך כולל 20,000 ש"ח.

ניתן היום 20 ביוני 2006, כ"ד בסיוון התשס"ו בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים בדואר.

ירון בשן, שופט

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: