פסק-דין בתיק א 4150/01

1.         התובעת, ילידת 1963, הגישה תביעתה בגין נזקי גוף שנגרמו לה  על ידי כלב הנתבעים ביום 28.9.99. 

2.         הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו בית המשפט יכריע בתביעה זו על בסיס המסמכים הנתונים בתיק וסיכומי הצדדים.

3.       עובדות המקרה

3.1        ביום 28.9.99 בשעת בוקר מוקדמת (לפני 07:00) הלכה התובעת הליכה ספורטיבית מהירה ברח' הגליל בגבעת אלה. כשעברה ליד בית משפחת הנתבעים ראתה את כלבם , כלב מסוג זאב, יושב בפתח הכניסה לחצר כשהוא משוחרר, וללא רסן. בעודה הולכת, התנפל עליה הכלב מאחור ונעץ שיניו באזור המותן. נראו שלוש נעיצות שיניים והפצע אופיין כבינוני. (צורפו תמונות הפצע, נספח
לת / 1 ). התובעת קראה לעזרה, אך לא היה איש במקום.

3.2        התובעת חזרה לביתה חבולה, אתרה את החתן של משפחת לביא שכן בביתם לא היתה תשובה,והוא דאג לקשירת הכלב בחצר. לאחר מכן נלקח הכלב להסגר . התובעת פנתה למשרד הבריאות בעפולה שם טופלה טיפול ראשוני  שכלל זריקת טטנוס.

3.3        התובעת טוענת לצלקות בעקבות הנשיכה וכן לעוגמת נפש או כאב וסבל.

3.4        עוד ציינה התובעת כי החתן של הנתבעים ציין באוזנה כי  זו הפעם השלישית שהכלב תוקף וכבר פעמיים היה בהסגר . (כך מסרה גם בעדותה במשטרה)

3.5        הנתבע 2 הסביר כי מדובר בכלבה מסוג רועה גרמני אשר היתה ברשותם מאז שנת 1989  ברשיון. (להלן "הכלב"). הכלב הוחזק במלונה בחצר הבית, קשור באמצעות שרשרת פלדה כפולה שהיתה מחוברת לשני ווי פלדה יצוקים ברצפת בטון. (ס' 5 לתצהיר נ / 1 ). כשהיו יוצאים עם הכלב היה הכלב קשור ברצועה ועם זמם. הנתבעת 1 מסרה  (בעדותה במשטרה, נספח לתצהיר ת/ 1 ) כי הכלב היה קשור יום ולילה.

3.6        הנתבע 2 התייחס בתצהירו רק לארוע אחד קודם  שהכלב נשך ו/או תקף אדם, כאשר האדם התגרה בכלב תוך השגת גבול המקרקעין.  (ס' 4 לתצהיר נ / 1 ).

3.7        דבריה של נתבעת 1 במשטרה  כי הכלב קשור יומם וליל, כל הזמן, מלמדת על פוטנציאל התוקפנות שלו. גם נתבע 2 מפרט בתצהירו כי מדובר בשרשרת פלדה, והשרשרת מבוטנת לקרקע. גם אמצעים אלו מלמדים על חיה תוקפנית וחזקה. נתבע 2 גם לא הכחיש תקיפה קודמת על ידי הכלב , אומנם בנסיבות שהוא מצא בהן הגנה.

3.8        במועד הארוע בני הזוג הנתבעים היו בחו"ל  לתקופה של 12 יום. לטענתם מסרו את הטיפול וההשגחה על הכלב  לצד ג' 2, בחורה צעירה, גב' עדיני שתפקידה היה להאכיל את הכלב, ולהוציאו לטיול לצורך עשיית צרכיו, בעבור שכר. (ס' 7 לתצהיר נ / 1 ).

3.9        גב' עדיני מאשרת כי נתבקשה לתת לכלב אוכל ולהוציאו לעשיית צרכים אך  טוענת שמעולם לא התבקשה להשגיח על התנהגות הכלב או לספק שירותי שמירה על הכלב. (ס' 12 לנ / 3 ). גב' עדיני מציינת כי בדרך כלל טפלה בכלב בשעה 17:00.  בעת הארוע כלל לא היתה במקום. (ס' 11  לתצהיר נ / 3 ).

3.10      עוד מציינת גב' עדיני כי כל פעם לאחר הטיפול  החזירה את הכלב למקומו הקבוע בחצר, קשרה אותו בקשירה הקיימת, וכך עשתה גם ביום שלפני הארוע.  (ס' 14 לנ / 3 ).

3.11      גב' עדיני מציינת  כי  השרשרת בה נהגו הנתבעים לקשור את הכלב היתה שרשרת קלה לשחרור. עוד ציינה כי  הנתבעים לא נהגו לשים זמם לכלב, וכי לא היה במקום כל שילוט מתריע.

3.12      הגב' עדיני מציינת כי מעולם לא ידעה לפני המקרה נשוא הדיון  כי הכלב תקף בעבר. הנתבעים לא ספרו לה כי הכלב תוקפני ולא הזהירו אותה .

3.13      גב' עדיני מציינת כי הנתבעים  כלל לא הזכירו את שמה במשטרה, מכאן שלא ראו אותה כאחראית לארוע. עוד היא מציינת כי לאחר הארוע המשיכו להזקק לשירותיה בהאכלת הכלב והוצאתו לעשיית צרכים פעמים רבות מה שמשקף את הערכתם אליה ואת העובדה שסמכו עליה. (ס' 15,16 לתצהיר נ / 3 ).

4.       אחריות הנתבעים

4.1        ס' 41 א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]  תשכ"ח 1968 קובע אחריות מוגברת של בעלים בגין תקיפת כלבו. וכך נאמר שם :

"א. נזקים שנגרמו על ידי כלב (תיקון: תשנ"ב)

בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן - הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים. ".