פסק-דין בתיק א 41341/07

רקע

מונחת בפני תביעה כספית בסך ­­­­­­­­­­­34,150 ש"ח.

דרורית עוזרי (להלן: "התובעת"), הינה קוסמטיקאית במקצועה אשר שכרה מאת כפיר טרי (להלן: "הנתבע") גלריה בשכירות משנה במבנה ברחוב אילת 2 בחולון וזאת מיום 22/05/05, בטרם החתימה על החוזה האמור ולאור השיפוץ היסודי אשר נדרש בגלריה הובטח לתובעת שהיא תוכל לשכור את הגלריה לתקופת שכירות ארוכה ככל שתחפוץ.

בהתאם לחוזה שנערך בין הצדדים (צורף כנספח א' לכתב התביעה), הוסכם בסעיף 10 לחוזה כי התובעת תבצע עבודות שיפוץ בגלריה שישרתו אותה בתקופת שהותה בנכס וזאת על חשבונה. עבודות השיפוץ כללו בין היתר עבודות חשמל, מחיצות גבס,התקנת מטבחון, עבודות אינסטלציה וכן העתקת דוד שמש. לגישת התובעת עלות העבודות אשר בוצעו הסתכמה בסך של 19,300 ש"ח, עלות החומרים הסתכמו בסך של 11,386.20 ש"ח כמפורט בנספחים ג'- ט"ז .

לדידה, לאחר החתימה על חוזה השכירות ולאחר שהחל השיפוץ, הותקנו המרצפות והועבר דוד השמש ממקומו, טען הנתבע באוזניה כי קיימת בעיה באשר לרישיון העסק בגלריה הנדונה. משכך החלה התובעת להיות מוטרדת על ידי רשויות האכיפה בעיריית חולון. לאחר מספר חודשים טען הנתבע כי הוצא רישיון העסק לגלריה דבר אשר התגלה מאוחר יותר כלא נכון שכן ביום 26/06/06 ניתן פסק דין בבית המשפט לעניינים מקומיים בחולון ובמסגרתו ניתן צו סגירה שנכנס לתוקפו ביום 01/07/07. פסק הדין הנדון לא הועבר לעיונה של התובעת.

בנוסף, התובעת חשה כי הנתבע מבריח את לקוחותיה ובמכתב מיום 20/09/06 (צורף כנספח י"ז לכתב התביעה) התריעה על כך. ביום 01/03/07 רכש הנתבע את הנכס כולו ודרש כי הנכס יפונה עד ליום 01/06/07. בתגובה דרשה הנתבעת את החזר השקעותיה.

הנתבע הכחיש טענות התובעת מכל וכל. לשיטתו, השיפוץ אשר התבצע בנכס בוצע בהתאם לסעיפים 3 ו-10 להסכם אשר נערך בין הצדדים. השיפוץ נעשה לרווחתה של התובעת ובהתאם לצרכיה לתקופת השכירות. בניגוד למוסכם בין הצדדים הזמינה התובעת מאת חברת החשמל פאזה שלישית וזאת ללא ידיעתו והסכמתו של  הנתבע. יתרה מכך סירבה לשלם בעבור כך ומשכך נאלץ הנתבע לשאת בעלות זו בסך של 2,150 ש"ח.

לגישת הנתבע בין הצדדים הוסכם כי אין הנתבע מחויב לשאת בעלויות השיפוצים, מלבד בעלות המדרגות אשר קוזזה מדמי השכירות. לדידו לתובעת הייתה זכות לנהל את עסקה במושכר עד ליום 01/07/07 המועד בו הוצא צו סגירה לנכס וזאת במסגרת פסק הדין של כב' השופטת ריבי צוק.

הנתבע הכחיש בכתב הגנתו את הצעת המחיר אשר צורפה על ידי בן זוגה של התובעת וזאת לאור העובדה כי לא צורפו כל חשבוניות לעליות אלו. באשר לטענות התובעת כי הנתבע התחרה בה, לגישתו כעולה ממכתבה אשר צורך כנספח י"ז הרי שהמדובר בתחושות בלבד ובאם הייתה מעוניינת התובעת היה באפשרותה לסיים את ההתקשרות בהודעה של 60 יום מראש וזאת בהתאם לסעיף 12 להסכם, ומשלא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה.

תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל  את התביעה בחלקה והכל כפי שיפורט להלן.

תום לב וחובת גילוי

מטענות הצדדים ועדויותיהם עולה כי ככל הנראה בשיחה בין הצדדים הובהר כי רישיון  העסק יוסדר. בעדותו הנתבע מודה כי המצג אשר הוצג לתובעת הינו שתוכל לשכור את הנכס כל עוד תחפוץ בכך. לשאלת ב"כ התובעת (חקירה נגדית הנתבע עמוד 10 שורות 23-24):

"ש. המצב היה שתשב שם כמה שהיא רוצה , נכון?

ת. כן".

לדידי נראה כי הנתבע הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו הן בעת כריתת החוזה והן בעת קבלת גזר הדין הנ"ל. תשובתו הנ"ל של הנתבע איננה מתיישבת עם האמור בסעיף 7 לסיכומיו שבו טוען כי לא חלה עליו חובה ליידע את התובעת באשר לגזר הדין.

סעיף 12 ל חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973 (להלן: " חוק החוזים"), קובע כי צדדים למשא ומתן חייבים לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. גילוי עובדות ונסיבות מכוח סעיף 12 ל חוק החוזים, משמעו שעל צד המנהל משא ומתן לגלות לצד שכנגד את אותן עובדות מהותיות, שיכולות להשפיע על התקשרותו בחוזה.

לעניין היקפה של חובת תום הלב, נפסק זה מכבר כי:

"הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב יכולה ללבוש צורתו של מחדל או של אי-גילוי עובדות, כאשר על-פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם, המנהל משא ומתן, יגלה אותן לצד השני. הגילוי המתחייב מסעיף 12 אינו דווקא גילוי כתוצאה משאלותיו של הצד השני. אלא יש נסיבות, בהן מתחייבת מסירת פרטים יזומה של מידע, שהוא חיוני למי שנמצא במשא ומתן לקראת כריתת חוזה..."(ראו ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673, 696-697 (1983), (להלן:" פנידר").

ובהמשך פסק דין פנידר נקבע עוד כי: