פסק-דין בתיק א 41255/04

1.         זוהי תביעה לפיצוי כספי בגין ליקויי בניה.

2.         התובעים רכשו מהנתבעת, שיכון עובדים לישראל בע"מ, דירת מגורים  בזכרון יעקב. (להלן: "הדירה")

3.         הסכם המכר נחתם בין התובעים לנתבעת, חברה קבלנית, ביום 9.3.97. בתאריך 27.10.98 נמסרה להם החזקה בה. במעמד זה נערך פרוטוקול מסירה המפרט את הליקויים הקיימים בדירה. הנתבעת ביצעה בעצמה, או באמצעות קבלן עצמאי מטעמה, תיקונים במהלך שנת הבדק ולאחריה.

בשנת 2001 פנו התובעים לחבר "דור ביקורת מבנים" ואת הדו"ח שערכה העבירו לנתבעת, בדרישה כי תתקן את הדירה על פיו.

בשנת 2004 הוגשה תביעת התובעים לפיצוי בסך 88,947 ש"ח.

4.         בכתב התביעה נכתב כי הנתבעת  לא הכירה בחוות הדעת וסירבה לפעול על פיה. עלות התיקונים שנותרו, על פי חוות הדעת, הינה 68,552 ש"ח ואליה יש להוסיף פיקוח הנדסי, דיור חלופי ועגמת נפש.

5.         הנתבעת טענה כי התייחסה בכובד ראש ובכל עת לטענות התובעים ועמדה לשירותם  במהלך השנים. לגרסתה, מאז תיקוני הבדק לא התלוננו התובעים על ליקויים נוספים עד שנשלחה אליה חוות הדעת. באותה עת  ערכה חוות דעת נגדית לזו של חברת דור ואף הסכימה לפעול ולתקן את  הליקויים שנמצאו בחוות דעת זו אלא שהתובעים לא הסכימו לכך.

6.         הואיל ושני הצדדים תמכו טענותיהם בחוות דעת של מהנדסים, מינה בית המשפט מהנדסת ושמאית מטעמו, הגב' עופרה גלבוע.

המומחית נתבקשה לבדוק את דירת התובעים כמו גם לבחון את חוות הדעת וליתן ממצאיה האובייקטיבים.

7.         לאחר שנתנה המומחית את חוות דעתה, הגישה הנתבעת הודעות צד ג' כנגד האדריכלית שתכננה את הדירה וכנגד מי שביצע את עבודות הריצוף בה. האדריכלית לא הגישה כתב הגנה ואף ניתן כנגדה פסק דין.

גם כנגד קבלן המשנה לענייני הריצוף, ריאן יאסיף, אשר נתן לנתבעת מכתב שיפוי לכל סכום שתשלם בגין פגמים בעבודתו,  ניתן פסק דין בהעדר התייצבות, אלא שהקבלן הגיש בקשה לביטולו.

מערכת היחסים שבין הנתבעת והצד השלישי תידון בנפרד, ואיננה מענינו של פסק דין זה.

8.         הצדדים הסכימו, לצורך יעילות הדיון לוותר על הגשת תצהירים ולהגיש סיכומיהם.

דיון

9.         טענות התובעים הינן כי מתוך הנימוקים שיפורטו, איבדה הנתבעת  את זכותה לבצע בעצמה תיקונים כלשהם בדירתם ולפיכך יש לפסוק להם פיצוי כספי, לפי המחירים אותם יידרשו לשלם אם ישכרו שירותי קבלנים מטעמם.

כך למשל, נטען כי הנתבעת נדרשה מספר רב של פעמים לבצע תיקונים בדירה ולפיכך אין לתת לה זכות נוספת לתקן את הליקויים שנותרו לאחר שהתובעים ביצעו, לפני כשנה, שיפוץ בדירתם.

10.       עוד נטען כי הנתבעת מיצתה את זכות התיקון לפי חוק המכר (דירות) תשל"ג-1983 לאחר שהכירה במספר מצומצם של ליקויים וסירבה להכיר באחרים.

זאת ועוד, לשיטת התובעים  הוכיחה הנתבעת כי אין היא מסוגלת לתקן את הדירה באיכות ובטיב הנדרשים, לאחר שהליקויים שנמצאו בה הינם כאלה שנותרו לאחר שהנתבעת עשתה ניסיונות תיקון רבים.

מכל אלה, נטען כי התובעים איבדו אימון בנתבעת ואינם מוכנים להפקיר עוד את דירתם בידיה.