פסק-דין בתיק א 41145/05

1.      מונחת בפני תביעה כספית בסך 4,012 ש"ח.

2.      חברת צילומעתיק בע"מ (להלן: "התובעת") עוסקת במכירה, השכרה ומתן שירות של מכונות צילום.

3.      בתאריך ה - 16/05/01 השכירה התובעת למר נוביק ירון (להלן: "הנתבע") מכונת צילום מסוג D510 (להלן: "המכונה") לתקופה של 36 חודשים. עסקה זו עוגנה בהסכם.

4.      הסכם זה קבע כי דמי השכירות החודשיים יעמדו על 170 ש"ח אשר ישולמו בכל חודש. בעבור השירות למכונה הוסכם כי ישולם סך נוסף של 650 ש"ח לשנה או ל - 5,000 צילומים לפי המוקדם מבין השניים.

5.      עם זאת, התובעת, בהיסח הדעת, גילתה בתחילת 2004 כי לא חייבה את העסק בגין דמי השכירות החל מחודש מאי 2002 עד לחודש מאי 2004, אשר עמדו על 4,814 ש"ח. התובעת אף הסכימה לפרוס חוב זה.

6.      אולם, הנתבע שילם רק 802 ש"ח באמצעות ארבעה תשלומים.

7.      בלית ברירה ולפי זכותה הוציאה התובעת את המכונה מחצרו של הנתבע והגישה תביעה זו בגין שארית החוב שלא שולמה.

8.      בתאריך ה - 16/11/05 התקיים בפניי דיון מקדמי בנוכחות הצדדים. הנתבע לא הגיש כתב הגנה בטענה כי לא קיבל את מסמכי התביעה עד שבוע לפני הדיון. עם זאת שני הצדדים הסכימו להסמיך את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' (א) לחוק בתי המשפט. אולם, בתאריך ה - 06/04/06 הגיש הנתבע הודעה לפיה חזר בו בהסכמתו משום שאיננו מיוצג וכי הסכמתו הראשונית נבעה מאי הבנה.

9.      בכתב הגנתו טען כי התובעת לא שלחה לו חשבוניות לתשלום וזאת בניגוד לסע' 3(א) להסכם שנחתם בין הצדדים. כמו כן, לפי תנאי השוק, באותם זמנים, מחירי מכונות הצילום ירדו. כשנה לאחר שחוייב בדמי השכירות סבר הנתבע כי הנתבעת "ויתרה" על דמי השכירות וזאת נוכח תנאי השוק של מכונות הצילום. בנוסף טען הנתבע כי קיימת לזכותו טענת קיזוז לפיה יש להפחית מסכום התביעה סך של 530 ש"ח בגין ערכת שירות ששולמה אך לא נוצלה וכך סך של 201 ש"ח בגין החודש בו נלקחה המכונה על ידי התובעת ומשכך איננו צריך לשלם בעבורה.

10.  תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר' ומשכך פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנאמר בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984.

דיון

11.  לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועברתי על המסמכים המצויים בתיק מצאתי לנכון לקבל את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

12.  בתאריך ה - 04/06/07 התקיים בפניי דיון ההוכחות בו העידו הנתבע בעצמו וכן נציגת התובעת, הגב' אסנת קרני.

13.  הנתבע הודה בעת החקירה הנגדית כי אכן השתמש במכונה במשך כל תקופת השכירות. לעניין העובדה כי לא נשלחו אליו חשבוניות התנגד הנתבע לטענה כי מדובר בטעות גרידא. לשיטתו התובעים ויתרו על דמי השכירות כי תנאי השוק ירדו בצורה קיצונית. הנתבע אף הודה בעת החקירה כי לא מדובר בידיעה ממשית לעניין זה אלא בהסקת מסקנה לפי דעתו הפרטית.

14.  לעניין הטענה כי מחירי מכונות הצילום ירדו נשאל הנתבע האם הוא יכול להוכיח זאת, הנתבע ענה שכן אך אין בידיו את המסמכים דנן.

15.  לדידי אין לקבל את טענות הנתבע. חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג -1973 קובע כך -

"39 . קיום בתום לב

בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב"

16.  טענתו של הנתבע לפיו עקב העובדה כי התובעת לא שלחה אליו את החשבוניות ומשכך למעשה ויתרה על דמי השכירות, איננה מקובלת עלי, וזאת בלשון המעטה. משמעות סעיף 39 אינה להסיק מסקנות מדוע הצד השני לא פועל כפי שסוכם או, הלכה למעשה, לעצום עיניים ולחכות. לשיטתי היה על הנתבע ליצור קשר עם התובעת וליידע אותם כי הוא לא מקבל את החשבוניות לתשלום, כך היה מקבל תשובה ברורה בעניין ולא היה צריך להסיק מסקנות מרחיקות לכת של ויתור על דמי השכירות.

17.  סעיף 39 דלעיל פורש על ידי כבוד השופט אהרון ברק בפסק דינו, בג"צ 59/80, שירותי תחבורה ציבוריים נ' בית הדין הארצי, תק-על 80(3), 987, ולעניינינו יפות בעיקר מילים אלו מעמ'  989: