פסק-דין בתיק א 40999/03

1.         התובעת הינה חברה פרטית, העוסקת במתן שירותי אחסון, אריזה והובלה.

            הנתבע הינו עו"ד במקצועו, המשמש מעת לעת ככונס נכסים.

            הצדדים התקשרו ביום 08.03.01, למתן שירותי הובלה ואחסון, עפ"י הזמנת הנתבע, ששימש באותה עת ככונס נכסים של חברת "כלים שלובים", על-פי מינוי ולבקשת בנק מסד.

2.         לטענת התובעת, התחייב הנתבע לשלם לתובעת, עבור דמי האחסון של הציוד והמיטלטלין שאוחסנו במחסניה, סך השווה ל- 1,070$ + מע"מ עבור כל חודש.

            הנתבע נותר חב לתובעת, לפי טענתה, סך של 19,260$ + מע"מ.

            המיטלטלין הוחזקו למעלה מ-26 חודש, מבלי שהנתבע שילם את דמי האחסון, ובמסגרת ההליכים שבתיק זה, הגיעו הצדדים ביום 20.06.04, להסכם גישור חלקי, לפיו יימכר  הציוד, שאכן נמכר ב- 38,500 ש"ח (בעוד ששמאי העריך את שוויו בסמוך לאחסונו בכ-65,000 ש"ח).

3.         הנתבע אינו כופר כעקרון בטענות התובעת, אלא שלטענתו הוסכם בין הצדדים, כי מועד התשלום יהיה רק עם שחרור הציוד מהמחסן ומכירתו, וכי תמורת הסכום המוסכם, על התובעת לפרוס את הציוד, כדי לאפשר הצגתו בפני קונים שישתתפו במכרז לרכישתו. 

לטענת הנתבע, התובעת הכשילה את מכירת הציוד והצגתו בפני קונים פוטנציאליים וכתוצאה מכך, לא נמכר הציוד, ולקופת הכינוס נגרם נזק עקב ירידת ערכו של הציוד בחלוף הזמן, ובכל מקרה מאחר והתשלום היה אמור להתבצע רק עם מכירת הציוד, אין מקום לחייבו בתשלום ריבית.

4.         התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית של הגב' שושנה לוי, שהינה המנהלת והבעלים של התובעת, וכן תצהירו של מר יוסף הרוש, שהינו בעל תפקיד ומורשה מטעם משרד המשפטים והנהלת בתי המשפט, ואשר נשכר ע"י הנתבע, לצורך תפיסה והוצאת המיטלטלין נשוא התביעה.   הנתבע הגישתצהיר עדות ראשי מטעמו.

ביום 11.12.05, נחקרו בחקירה נגדית מר יוסף הרוש והגב' שושנה לוי.

            ביום 07.06.06 העיד ונחקר בחקירה נגדית, שי מזור שהינו חוקר פרטי ונתמנה ע"י הנתבע, לבצע פינוי והוצאה של המיטלטלין מחב' כלים שלובים (ושנתן דו"ח המצורף כנספח ב' לתצהירו של עו"ד נימצוביץ), וכן נחקר בחקירה נגדית  עו"ד אבי נימצוביץ.

5.         לאחר שנשמעו העדויות ולפי בקשת הצדדים, בהמלצת ביהמ"ש, הגיעו הצדדים להסדר פשרה לפיו, הנתבע ישלם לתובעת סך של 120,000 ש"ח בתוך 30 יום.

            בנוסף הסכימו הצדדים כי ביהמ"ש יכריע בפשרה, במחלוקת שנותרה בין הצדדים בשני נושאים:

א.         בפער שנותר בין הצעת ביהמ"ש ע"ס 120,000 ש"ח ובין הסך של 142,000 ש"ח אותו מבקשת התובעת, כדי לסיים את התיק.

ב.         סכום ההוצאות ושכ"ט המגיע לתובעת.

6.         אני מברך ומשבח את הצדדים, כי השכילו להגיע להסדר גישור בתחילתו של תיק זה, ובסופו- להסכם פשרה, המחסל את רובה של המחלוקת, והותירו בידי להכריע כאמור בשתי שאלות מצומצמות, בהתאם לסעיף 79א'.

7.            הכרעה
פסק דין בפשרה, מבוסס על כללי הצדק הטבעי (הנשקלים במאזני משפט). הפשרה מביאה בחשבון שיקולים מוסריים טהורים כמו עקרונות של חרות, צדק, יושר ושלום ( דנ"א 2401/93 נחמני נ' נחמני פד"י נ(4) 661, פסקאות 28-32 לפסק דינה של השופטת שטרסברג כהן, ובפסקאות 4-5 של השופטת דורנר וכן ע"א 379/94 פלוני נ' פלונית ואח', פד"י נ(3) 133, 182), ויש פעמים שהפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג.

פסק דין בפשרה אינו מתייחס רק להיבט המהותי, כאשר הרעיון המרכזי העומד מאחורי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984, הינו לצמצם את הסיכון שנוטלים הצדדים על עצמם, במתן פס"ד, מצד אחד ומצד שני להקל את העומס על בתי המשפט .