פסק-דין בתיק א 40976/05

 זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכבה  ולחפציה של התובעת באירוע של תאונת דרכים בה היה מעורב גם אוטובוס נהוג בידי הנתבע מספר 1 ,בבעלות הנתבעת 2 .

התובעת טוענת בכתב התביעה כי 1/12/04  כאשר עמד רכבה ברחוב שמעון דן בטבריה , לפני רמזור אדום , כשהוא נהוג בידי כהן צדק רזיאל ,  פגע בו אוטובוס נהוג בידי הנתבע מספר 1 מאחור .

התביעה הוגשה על מלוא הנזק שנגרם לאוטובוס וגם לפיצוי על נזקים שנגרמו , כנטען למכשיר איתורן, מכשיר טלפון סילולרי , הצורך ברכישת שני זוגות אופניים , והתובעת גם תבעה פיצוי על הוצאות נסיעה , אובדן מי עבודה, ועגמת נפש, סך כל התביעה 89913 ש"ח .

 הנתבעים הגישו כתב הגנה  בו טענו כי הנהג ברכבה של התובעת עצר באופן פתאומי וללא כל צורך , תוך אי שמירת מרחק מהרכב שלפניו , , כמו כן הכחישו את הנזק .

 לאחר הגשת התביעה שילמו הנתבעים לתובעת סכום של 59210 ש"ח לכיסוי הנזק שנגרם לרכב ( אובדן טוטלי ) כאשר הם מפחיתים מערך הרכב שלפני התאונה , את שווי השרידים שנותרו ושנמכרו .

  תחילה היתה מחלוקת בין הצדדים על גובה שווי השרידים אותו יש לנכות משווי הרכב לפני התאונה , ואולם בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 1/2/07 הצהיר בא כוח התובעת בפתח הישיבה כי -

" אנחנו מוותרים על הבאת השמאי מטעמנו , ומוותרים על ההפרש בסך 2344 ש"ח בהערכת השרידים .  מה שיעמוד לדיון זה הוצאות נסיעה , מכשיר הפלאפון, שני זוגות אופניים , אובדן ימי עבודה , ועגמת נפש ".

  במהלך הדיון הודה בא כוח הנתבעים באחריות לאירוע התאונה , ועל כן נשאר לדון בפרטי הנזק אותם ציין בא כוח התובעת כנושא השנוי במחלוקת.

  התובעת העידה כי מספר ימים אחרי התאונה היא נסעה לחו"ל למשך כ10 ימים, וכי את הטיפול בתוצאות התאונה עשה השמאי מטעם המבטחת שלה .

התובעת העידה לעצמה ולא הביאה לעדות לא את מי שנהג ברכב בעת התאונה ולא את מי שטיפל מטעמה בתוצאות התאונה .

 מכשיר הטלפון הסלולרי

  התובעת תובעת סכום של 2000 ש"ח עבור מכשיר טלפון , ובעדותה היא מאשרת כי המכשיר נרכש  ע"י אביה  שבע שנים לפני אירוע התאונה . התובעת טענה כי המכשיר היה בתוך הרכב בזמן התאונה , וכי הוא נעלם .

   הצדדים נחלקו ביניהם בשאלה אם הטלפון היה ברכב אם לאו בזמן התאונה , אך גם אם אאמין לתובעת כי הטלפון היה ברכב בזמן התאונה ,- ואין לי סיבה שלא להאמין - הרי אין בידי ראיה על כך כי הטלפון ניזוק בתאונה . הדעת נותנת כי המכשיר מותקן ביחד עם הדיבורית במקום כשלהוא לימין הנהג . הרכב נפגע בחלקו האחורי , והתובעת מוסיפה כי הוא נפגע גם בחלקו הקדמי , אך  גם אם כך, אין כל ראיה כל הטלפון גופו נפגע באירוע התאונה .

  בהעדר ראיה כי הטלפון נפגע בתאונה , הרי האפשרות האחרת היא כי הטלפון  נשאר בתוך הרכב , אם היה בתוכו מלכתחילה , וביחד עם הרכב נמסר למי שטיפל בתוצאות התאונה , השמאי של חברת הביטוח של התובעת.  מרגע שהטלפון נמסר לאותו אדם, הוא נמצא אצלו במשמורת, לטובת התובעת, והוא אחראי לו . לא היתה כל מניעה , או לכל הפחות לא הובאה כל ראיה על קיומה של מניעה לכך כי השמאי , יפרק את הטלפון מתוך הרכב ויעביר אותו לרשות התובעת . אם הטלפון לא ניזק בתאונה , או לא אבד כתוצאה מהתאונה , אין על הנתבעים כל אחריות לגביו כלפי התובעת .

זאת ועוד , התובעת טוענת לשווי של 2000 ש"ח למכשיר הטלפון, התובעת לא הוכיחה את הסוג והדגם של הטלפון, ולא הוכיחה מה שוויו. היא מודה כי הטלפון נרכש שבע שנים לפני התאונה , אך אין כל ראיה מה היה שוויו ביום התאונה .

 התביעה על הטלפון נדחית.

מכשיר האיתורן

התובעת טוענת כי יש לפצותה בגין אובדנו של מכשיר איתורן בסך של 3101 ש"ח .ולהוכחת טענתה הגישה קבלה על סך 3101 ש"ח מתאריך 1.2.98 .

מה שנאמר לגבי הטלפון נכון גם לגבי האיתורן . איתורן הנו מכשיר המותקן ברכב , והמשדר למרכז בקרה אותות על מקום הימצאו , כדי לזהות את מיקומו בעת גניבת הרכב בו הוא מותקן . התובעת לא הוכיחה , כי האיתורן ניזוק באירוע התאונה , גם אם היא טוענת כי הרכב ניזוק גם בחזיתו , וגם לא הוכיחה באילו נסיבות נעלם האיתורן, היא מסרה את הטיפול ברכב לידי שמאי חברת הביטוח , אך לא הזמינה את אותו שמאי על מנת להעיד מה עלה בגורלו של האיתרון, ומדוע הוא לא פירק אותו מהרכב לפני מכירתו למאגר השרידים . הנתבעת 2 הציעה לתובעת תשלום 350 ש"ח לצורך התקנת איתורן חדש ברכב שקנתה , ובדין עשתה , אולם בגין האיתורן שהיה מותקן ברכב , אין בפני ראיה כי האיתורן ניזוק בתאונה או נעלם כתוצאה ישירה ממנה .

 זאת ועוד , התובעת לא הוכיחה את שוויו של האיתורן ביום התאונה . התאונה התרחשה ביום 2/12/04 כמעט 7 שנים אחרי רכישת האיתורן  , והתובעת לא הוכיחה את שויו של האיתורן ביום התאונה .

 לפיכך גם התביעה בגין האיתורן נדחית.

 שני זוגות אופניים