פסק-דין בתיק א 40952/05

1.         התובע עו"ד במקצועו עותר לחייב את הנתבע לשלם לו סך 6,000 ש"ח בגין שירותים שנתן לו בהתאם לבקשתו.

לטענתו, הנתבע הינו מארגן מסיבות וביקש את שירותיו להתייצב במסיבה  באזור נידח בחולות ראשון לציון, בין השעות 23.00 ועד לשעה 0.6:30 בבוקר, כדי לתת לו הגנה משפטית עבור מסיבה שנערכה במקום.

תפקיד התובע היה למנוע מהמשטרה לסגור את המסיבה, באמצעות הכלים המשפטיים העומדים לרשותו. בתמורה לכך התחייב הנתבע לשלם לו 3,000 ש"ח בסיום האירוע. עוד נקבע כי אם התשלום לא יעשה בסיום האירוע, יעמוד שכר הטרחה על סך 6,000 ש"ח.

2.         לטענת התובע, הוא ביצע מלאכתו נאמנה בכל השעות שנתבקש, אך הנתבע נמנע מלשלם את שכר טרחתו, ללא כל הסבר מניח את הדעת והנתבע הפר את התחייבותו לתשלום שכר הטרחה.

לטענתו, הוא זכאי לתשלום מלוא החוב לאור העובדה שסיפק לנתבע שירות משפטי, מכוח הסכם מפורש ו/או מכללא ו/או מכוח הוראות הדין, ו/או מכוח דיני עשיית דיני עושר ולא במשפט.

3.         לגרסת התובע, בעבר הוא כבר נתן שירותים משפטיים לנתבע, במסיבה אחרת, אשר התקיימה בחווה באזור קרית מלאכי, עת הנתבע הציג עצמו כבעלים וכשותף עם אדם בשם יריב בהפקת אותה מסיבה.

לטענתו, הנתבע הוא שניהל עימו את המו"מ למתן השירותים המשפטיים, שכר אותו והיה אחראי על ההפקה ועל העברת הכספים בתום האירוע.

לגרסתו, מספר ימים אחרי המסיבה הקודמת, הוא הגיע לבית אמו של הנתבע ושם שילם לו הנתבע את שכר טרחתו בשיק מחשבונו הפרטי, מה שמראה שהנתבע אינו  עובד שכיר של אותו יריב.

4.         לגרסת התובע, במסיבה נשוא תביעה זו, הנתבע עמד בשער הכניסה למסיבה וגבה את תשלום הכניסה. כל הכספים היו אצלו ואצל חברתו, מה שמוביל למסקנה שלא היה שכיר של יריב.

            המסיבה נסגרה בשעה 04:00 בבוקר על ידי המשטרה, מאחר ונערכה בצמוד לאזור מגורים וגרמה לרעש סביבתי כבד. בנוסף, נתפסו סמים בהיקף נרחב והתובע, למרות דרישות המשטרה, לא הסגיר את הנתבע כבעלים.

5.         לטענת הנתבע, הוא אינו מארגן מסיבות ומעולם לא הזמין את התובע כדי שיספק לו שירותים משפטיים במסיבה נשוא התביעה. מי שהזמין את השירותים היה מר יריב ברונשטיין עוסק מורשה (פטור) מס' 37567369 (להלן: "יריב"). יריב היה בעל עסק להפקת אירועים, הוא זה ששוחח עם התובע והזמין את שירותיו וכך עשה גם בפעמים קודמות טרם מסיבה זו. הנתבע עבד כשכיר אצל יריב.

            לטענת הנתבע, התובע לא נוקב בכל תאריך של מסיבה ולכן אין באפשרותו לדעת לאיזה מן המסיבות מתכוון הוא. בכל מקרה, התובע - לטענתו, סותר את עצמו כאשר במכתב הדרישה (נספח א' לכתב ההגנה), נדרש הנתבע לשלם סך 3,000 ש"ח ובכתב התביעה עלתה גרסה חדשה לפיה, באם התשלום לא יהיה בסיום האירוע יעלה שכר הטרחה ל- 6,000 ש"ח.

6.         באם כוונת התובע למסיבה שנערכה בשלהי קיץ 2004 הרי שזו נסגרה בהוראת המשטרה ב- 4.00 לפנות בוקר. כך שאם לטענת התובע שירותיו נשכרו כדי למנוע את סגירת המסיבה הרי זו נסגרה בפועל על ידי המשטרה, כך שהתובע לא ביצע את מלאכתו על הצד הטוב ביותר ולשביעות הרצון  כפי שנדרש.

הנתבע טוען כי אינו אחראי לתשלום שכר התובע ואם בכלל הרי שהאחראי הוא אותו יריב, אשר סיפר לנתבע באחת משיחותיהם, שאינו יכול לשלם לתובע את שכר טרחתו.

            לטענת הנתבע, הוא לא הזמין את התובע ליתן שירות משפטי כלשהו ולא נטל כל התחייבות, בע"פ או בכתב, לתשלום שכר הטרחה, אלא יריב אשר היה בעל העסק, כפי שעשה במסיבות קודמות. לאור זאת, אינו יודע מה סוכם בין התובע לבין יריב וכל היכרותו עם התובע היא עקב עבודתו כשכיר אצל יריב. גם  שכרו לא שולם לו על ידי יריב עד היום.

7.         לגרסת הנתבע, התובע הגיש את התביעה נגדו, מאחר ולטענתו יריב מתחמק מנושיו, לא ניתן לאתרו ואינו עונה לפניותיו הטלפוניות. בהמשך התובע יצר קשר עם יריב והאחרון הסביר לו כי לא יוכל לשלם את שכר טרחתו ומשכך איים כי יתבע את הנתבע.

            הנתבע מאשר שבמסגרת תפקידו הוא מכר כרטיסי כניסה למסיבה והכספים הועברו במלואם ליריב בהתאם למספר הכרטיסים שנמכרו.

            לטענתו, התובע מעולם לא פנה אליו בדרישות תשלום מכיוון שלא הוא החייב.

8.         ככלל, נחה דעתי מגרסת ההגנה.