פסק-דין בתיק א 408/07

1.         בת"א 408/07 הגיש מר חן (להלן: התובע ) בקשה, לפי סעיף 23 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) לאישור פסק בוררות שניתן ביום 10/4/07 על ידי הבורר - רו"ח אמיר כהנא (להלן: הבורר ), ואילו בת"א 465/07 הגישו מר יוסף הראל וגב' סבטלנה קרימברג (להלן: הנתבעים ) בקשה לביטול פסק הבוררות או לחלופין להורות על החזרתו לבורר, לצורך תיקונו.

הרקע:

2.         התובע והנתבעים היו בעלי מניות, בחלקים שווים, בחברה ד.י. מוצרי אלומיניום בע"מ (להלן: החברה). ביום 10/10/2006 חתמו הצדדים על הסכם לפירוק השותפות, באופן שמר חן ייצא מהחברה ויעביר מניותיו לשני השותפים הנותרים, כאשר שווי המניות נכון ליום 31/07/06 ייקבע בהליך של בוררות. הצדדים הגיעו להסדר האמור, במסגרת ת"א 1031/06, שקיבל תוקף של פסק דין, ורוה"ח כהנא מונה על ידם כבורר.

פסק הבוררות:

3.         פסק הבוררות ניתן ביום 10/04/07. לפיו שווי מניותיו של התובע נכון ליום 31/07/06 עמד על 249,723 ש"ח. פסק הבוררות ערוך על-פי ראשי פרקים. בפרק המבוא מפרט הבורר את מטרת הבוררות, תוך התייחסות להסדר בנושא התחשבנות בין הצדדים, כפי שקיבל תוקף של פסק דין. לאחר מכן, דן הבורר במסגרת פרק ההקדמה על עמדות בעלי הדין במסגרת השותפות, לאחר מכן, עוד בטרם דן בערך המניות - אם ערכם שלילי או חיובי - קבע הבורר כי מי שצריך לשלם לאחר הם הנתבעים, כשותפים שנותרים בשותפות.

הבורר דן בטענות כול אחד מן הצדדים, תוך התייחסות לטענותיו. בפרק ה', בהתייחס לשיעור הרווח הגולמי של החברה והרכבו בשנים 2005-2006, מציין הבורר, בהערת אגב, כי השיעורים אינם נראים לו. בפרק ח' לפסק הבוררות קובע הבורר את שוויון של המניות.

פנייה חוזרת לבורר:

4.         במקביל להגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות או לחלופין להורות על תיקונו, הגישו הנתבעים בקשה לבורר לתקן ליקויים וטעויות חישוב שנעשו לטענתם בפסק הבוררות. בהחלטה שניתנה על ידי הבורר ביום 10/05/07 נכתב: "... סיימתי את חלקי בבוררות הנ"ל - ואין לאחר מכן כלום." אני מניחה שכוונת הבורר הייתה, שאין בדעתו עוד להידרש לבקשה לתיקונים, בהעדר החלטה אחרת, וכי מבחינתו עם מתן פסק הבוררות, אין הוא עוד יכול להידרש לבקשה, במיוחד כאשר זו אינה נכללת בגדר "טעויות חישוב" או טעות קולמוס או טעות אחרת, שבסמכות הבורר לתקן, לפי סעיף 22 לחוק הבוררות.

לגופו של עניין, אבהיר כבר בשלב זה, כי החלטה זו של הבורר, כפי שהובהרה לעיל, יש לאשרה. עוד אציין כי רשאי היה הבורר ליתן החלטה זו, הדוחה את בקשת התיקון גם ללא תגובת התובע.

טענות בעלי הדין:

5.         הנתבעים טוענים, כי במהלך הבוררות נקבע סדר דיוני אשר כלל את המסמכים שהיו רשאים הצדדים להגיש. עוד הוסכם, כי כול אחד מהצדדים יגיש נייר עמדה, וככול שתהיינה שאלות לבירור, יתקיים דיון נוסף. במהלך כול הבוררות התקיימה למעשה ישיבה אחת בלבד, ובסופו של דבר התברר כי הייתה חריגה מן ההסכמות הדיוניות, וכי מפסק הבוררות עולות שאלות רבות שנותרו ללא מענה.

עוד הדגישו הנתבעים את אמירתו הבוטה של הבורר, בנוגע לנתונים שנכללו במאזנים ובמסמכים שהוגשו, אשר לגביהם קבע הבורר - למעשה ללא בסיס ראייתי - כי אלה נראים בלתי סבירים, וכול זאת מבלי שניתנה להם הזכות להבהיר ולהתגונן. עוד טוענים הנתבעים, כי לא הובאו בחשבון נתונים בסיסיים כמו הלוואות בעלים, העדר חלוקת דיוודינד, אלא אם יוחזרו ההלוואות, אופן קביעת המחזור, וטענות נוספות הנוגעות בעיקר לאופן עריכת חישוב שווי המניות. במהלך הדיון בבית המשפט, הבהיר עוד בא כוחם של הנתבעים, כי למעשה היה גם מקום להגיש בקשה לפסילתו של הבורר.

6.         התובע מדגיש, כי למרות שמדובר בבקשה לביטול פסק בוררות, אין הנתבעים מפרטים בבקשתם את עילת הביטול, ואם זו אכן נכללת בסעיף 24 לחוק הבוררות. לגופם של דברים, מבקש הנתבע לדחות את הבקשה לביטול הפסק, ולעמדתו, אין בבקשה כול בסיס בהוראות החוק, אלא אי שביעות רצון מהפסק, וזו אינה מבססת עילה לביטולו. התובע דוחה גם הטענה, כי הייתה חריגה מהסדר הדיוני בדבר המסמכים שניתן להגיש לבורר, מה עוד, שבשל מהות המחלוקת, מונה על ידם מומחה בתחום, שלו הידע והניסיון המקצועי להכריע בשאלה שהועמדה להכרעתו.

דיון ומסקנות:

7.         דינה של הבקשה לביטול פסק הבוררות או לתיקונו, להידחות והתוצאה היא שיש לאשר את פסק הבוררות. הגם שיתכן שהיה מקום לניסוח שונה, לפחות בשני נושאים בפסק הבוררות - ויש בדעתי להבהירם בפסק דין זה - אין באמור כדי להשתית כול עילה, לא לעניין הצורך לבטל את פסק הבוררות ובוודאי שלא היה כל בסיס להעלאת טענות בקשר לתיפקודו של הבורר. נהפוך הוא, הבוררות נוהלה ביעילות, לאורך זמן קצוב, וההכרעה נעשתה באופן בהיר.

8.         הכלל הוא, כי התערבות בתי המשפט בפסקי בוררות תעשה על דרך הצמצום, ועל-פי אותה רשימה סגורה של עילות הביטול, המפורטות בסעיף 24 לחוק הבוררות, ואשר ניתנת להם פרשנות דווקנית. המדיניות של חוק הבוררות ושל רוב שופטי בית המשפט העליון היא, כי מיעוט התערבות בפסק הבוררות, יעודד את מוסד הבוררות (דנ"א 821/05 שועלי נ' המועצה המקומית תל-מונד, תק-על 2005 (2) 1443). האמור עולה מלשון החוק. כך למשל, סעיף 26 לחוק הבוררות קובע, כי גם אם נמצאה עילה להתערבותו של בית המשפט, עדיין יש להידרש לבחינה נוספת והיא סייגים לביטול הפסק, כהגדרתם בסעיף האמור. על-פי אותה הוראה רשאי בית המשפט לדחות בקשה לביטול, על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24 של החוק, אם סבור בית המשפט שלא נגרם עיוות דין, למרות קיומה של עילת ביטול. ועוד, הבדיקה אם נגרם עיוות דין, אינה נעשית על ידי בית משפט כערכאת ערעור. כאשר ניתנה הזדמנות לבעלי הדין, להביא ראיותיהם ולהשמיע טענותיהם, כי אז הקביעה - דרך כלל - כי לא נגרם עיוות דין.

אמנם, אין להתעלם מן העובדה, שנשמעות גם דעות אחרות להשוואת סמכותו של בית המשפט לסמכותה של ערכאת ערעור ולהרחבת עילות הביטול, באופן שאלו יכללו גם עילת ביטול של "טעות על-פני הפסק" (ראה לדוגמא עמדתו של כב' השו' רובינשטיין ברע"א 2237/03 שועלי נ' המעוצה המקומית תל-מונד, נט (4) 529). וכן, עמדתי בכנס "ביטול פסק בורר - אימתי?,שניתנה בכנס לשכת עורכי הדין, במאי 2003 ובערב עיון בנושא "בוררות וגישור", במכללת "שערי משפט", במאי 2007), ואולם גם אילו היה המצב המשפטי היום, מכיר בסמכות רחבה לביטול ע"י ביהמ"ש, לא היה מקום להתערב בפסק הבוררות.

9.         מהותו, ייחודו ואולי יתרונו העיקרי של מוסד הבוררות ביחס להליך בבית המשפט הוא, יכולת הצדדים לבחור בורר, תוך התאמה בין כישוריו, השכלתו, תחום מומחיותו וניסיונו לבין נושא המחלוקת.

בתיק דנן הועמדה שאלת שווי מניות של החברה להכרעה. הצורך בידע מקצועי לשם הכרעה במחלוקת האמורה, הוא מובן, ויש יתרון רב במינוי רואה חשבון כבורר במקרה כזה. היכולת לאסוף מסמכים רלוונטיים מטעמם של הצדדים, לבחון מסמכים אלה תוך השוואה למאזנים, והשוואה הנדרשת לגבי מצב השוק באותו תחום, הם בידיעתו של בורר שהוא רואה חשבון, כמומחה בתחום. יש בבחירה האמורה, לא רק לקצר בזמן דיוני אלא גם חסכון משאבים ובאופן שההכרעה העניינית, תעשה ללא צורך ב"תיווך" של מומחים. מי שמבקש "תיווך" משפטי, יכול שלא יבחר ברואה חשבון, ובמקומו יבקש למנות לבורר משפטן או שופט בדימוס. ואולם, במקרה כזה, הסבירות נותנת, שהבוררות תימשך זמן רב יותר והצדדים ידרשו למומחים, לרבות סמכות הבורר למנות בהסכמה מומחה מטעם הבוררות.