פסק-דין בתיק א 40756/04

בהחלטתי מיום 02/07/07 (להלן: ,,ההחלטה") חויבו הנתבעות לגלות לתובעת את כל המסמכים, החשבונות, החשבוניות, הקבלות ומסמכי הנהלת החשבונות המתייחסים למכירת מכשירי חשמל הנושאים את השם 'אפולו' והנוגעים לתקופה שמיום 01/01/98 ועד ליום הגשת התביעה, בפירוט עלותם הכספית, במחירי FOB. לאחר שגולו המסמכים כאמור נתגלעה מחלוקת בין הצדדים סביב הסכום שיש לחייב עלפי העיקרון שנקבע בהחלטה, ולצורך הכרעה בה הגישו הצדדים סיכומים. הנתבעות ביקשו להגיש תצהיר נוסף של מר סולי סקאל, והוא נחקר על תצהירו, וכן נחקר מר אפרים שרון, מנהל התובעת, לבקשת בא ^-כוחן.

לאחר שקראתי את הסיכומים ושמעתי את העדויות הנוספות כאמור לעיל אני קובעת כי על הנתבעות לשלם לתובעת סך 712,562 ש"ח, בצירוף מסערךמוסף, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל ובניכוי סכום מוסכם, כפי שיפורט בסיפה לפסקהדין. אתייחס להלן לנקודות המחלוקת שעוררו הצדדים באשר לאופן חישוב הסכום הפסוק.

1.         בהחלטה נקבע אמנם כי התובעת זכאית לעמלה בגין מכירת מוצרי החשמל (עמ' 18), אולם הנתונים שסיפקו הנתבעות מתייחסים לדוחות הייבוא, ולא לדוח מכירות. לטענת הנתבעות, הן לא הצליחו לשחזר את נתוני המכירות (סעיף 2.4 לסיכומיהן). בכך גרמו נזק ראייתי לתובעת, ועלכן הן חייבות בתשלום עלפי דוחות הייבוא. הנתבעות טענו בסיכומיהן כי בהתאם להחלטה, הן חויבו לשלם בעבור מכירת המוצרים עד למועד הגשת התביעה, בעוד שחלק מהמוצרים נמכרו אחריה. לביסוס טענתן זו צירפו לסיכומים מסמך נושא הכותרת ,,דו"ח ניתוח מלאי", אשר לא הוכיחו טיבו, ושלא ניתן, לכן, לקבלו. יתרעלכן, לסיכומי הנתבעות צורף תצהיר של מר סקאל, המתייחס למשלוח הראשון של מייבשי ^-הכביסה, שאליו עוד אתייחס בהמשך, אך בכל הנוגע למכירת מוצרי 'אפולו' לאחר הגשת התביעה מילא העד פיו מים. אשרעלכן העמלה שהתובעת זכאית לה נגזרת מכוח דוחות הייבוא. את סכום העמלה בדולרים יש לשלם לפי שערו היציג של הדולר בכל אחד ממועדי דוחות הייבוא, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהמועד האמור ועד למועד התשלום המלא בפועל. בהקשר זה יוער כי אין ממש בטענת הנתבעות על כי אין להוסיף הפרשי הצמדה וריבית אלא ממועד הגשת התביעה. כלל הוא כי ביתהמשפט פוסק ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהמועד שנועד לתשלום, ולא ממועד הגשת התביעה, אלא ^-אםכן, במקרים חריגים, הוא רואה לנכון לסטות מכלל זה. במקרה זה אין מקום לסטות מן הכלל.

2.         בעמ' 14 להחלטה (פסקה ראשונה) הוחרג משלוח אחד של מייבשי ^-כביסה, ונקבע כי מכוח הסכמת הצדדים בעניינו לא תשלמנה הנתבעות לתובעת עמלה. הנתבעות טוענות כי מדובר במשלוח הראשון של מייבשי ^-כביסה שייבאו לארץ וכי בטעות הצהירו עדיהן כי זהו משלוח מחודש אוקטובר 98', בעוד שהתברר להן לאחר מתן ההחלטה כי המשלוח הראשון יובא קודם לכן, בחודש אפריל אותה שנה. לא ברור מהיכן שואבות הנתבעות את המסקנה כי ההחלטה מתייחסת למשלוח ראשון כלשהו. החלטת ביתהמשפט, כפי שנכתב בה מפורשות במקומות שונים, מתייחסת למשלוח ספציפי של 240 מייבשי ^-כביסה שהגיע לארץ בחודש אוקטובר 98', משלוח שאליו התייחסו הן עדי התביעה הן עדי ההגנה. מיותר לחזור על כל האמור בהחלטה, ואפנה רק לעמ' 9, פסקה אחרונה, לעמ' 13, פסקה אמצעית, ולעמ' 14, שם נאמר:

,,מכל האמור לעיל, אני קובעת כי החוזה שנכרת בין התובעת לבין 'סקאל' לתשלום עמלה בגין השימוש בשם 'אפולו' חל על כל מוצרי החשמל, למעט אלה של'תדיראן' זכויות בשם 'אפולו' לגביהם. מוצרים אלה כוללים גם מייבשיכביסה, למעט אותו משלוח שהתובעת הסכימה באופן חדפעמי שלא לגבות עמלה בגינו."

(ההדגשה לא במקור)

ההחלטה החריגה, כאמור, את המשלוח של 240 מייבשי ^-כביסה שאליו התייחסו עדי ההגנה מר סקאל ומר אשר שלי, וכן מר שרון, בתצהירו מיום 28/05/06. העובדה כי בשלב שלאחר מתן ההחלטה גילתה הנתבעת, לטענתה, משלוח קודם לחודש אוקטובר 98', אינה מעלה ואינה מורידה, שכן ההחלטה מתייחסת, כאמור, למשלוח ספציפי שעליו הסכימו הצדדים ושהגיע לארץ באוקטובר 98'.

למעלה מן הצורך אוסיף עוד כי מהימנה ומקובלת עליי עדותו של מר שרון בישיבה מיום 18/05/08 כי לא היה מוותר על עמלה בגין מכירת 2,400 מייבשי ^-כביסה (עמ' 57 לפרוטוקול, שורה 28), שעליו לא ידע כלל עד שגולו המסמכים, לאחר מתן ההחלטה (עמ' 58, שורות 18-19).

3.         בהתאם להחלטה, חויבו הנתבעות לשלם עמלה בגין עלות המוצרים במחירי FOB. טענת הנתבעות כי מחירי FOB אינם כוללים מחיר הובלה עד סיפון האנייה בנמל המוצא תמוהה, שכן ,,FOB" הם ראשי ^-התיבות של המונח ,,Free on Board", שמשמעותו היא זו בדיוק.

            התובעת טוענת כי מחיר FOB הוא בשיעור כשלושה אחוזים ממחיר המוצר. זאת - לפי ניסיונה, שעליו הצהיר מנהלה הנוסף, מר אברהם גרסטנפלד, בסעיף 15 לתצהיר אשר צורף לתחשיב התובעת שהוגש לביתהמשפט ביום 13/12/07. הנתבעות לא ביקשו לחקור את מר גרסטנפלד על האמור בתצהירו, ועלכן יש לקבל את האמור בו כאמת. נכון הדבר שהנתבעת טענה כי מחיר FOB הוא בשיעור 1.3%, אך היא לא הוכיחה טענתה זו.

4.         על הסכומים האמורים יש להוסיף מסערךמוסף. אמנם בהחלטה לא הוזכר מסערךמוסף, אולם זוהי השמטה מקרית. עלפי הנוהג שבין הצדדים, צורפו לסכומי העמלה תשלומי מסערךמוסף, ולפיכך יש לחייב את הנתבעות להוסיף את המס על תשלומי העמלה שהן חייבות לשלם לתובעת.

לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת סך 712,562 ש"ח, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל, בניכוי סך 19,356 ש"ח, כפי שהצהיר עליו בא ^-כוח התובעת (עמ' 59 לפרוטוקול), ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הנפקת החשבונית ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו ^-כן תשאנה הנתבעות בהוצאות התובעת ובשכרטרחת פרקליטה (נוסף על הסכום שנפסק בהחלטה), בסך 40,000 ש"ח, בצירוף מסערךמוסף ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה בלשכתי היום, ט"ו באייר, תשס"ח (20 במאי 2008).

המזכירות תשגר העתק ההחלטה לצדדים.