פסק-דין בתיק א 40734/04

א)         זו תביעה בסדר דין מהיר על סך 17,975 ש"ח שהוגשה ע"י התובעת כנגד הנתבעות, ובגין יתרת קרן חוב בכרטיס הנתבעות אצל התובעת והוצאות הכרוכות בניסיונות הגבייה שלא עלו יפה.

            בהמשך לישיבה מקדמית והחלטה מיום 25/10/04, הגישה התובעת תצהיר עדות ותיק מוצגים. הנתבעת לא הגישה תצהיר עדות ותיק מוצגים, כך שלא נשמעו עדויות מטעמה.

ב)         בדיון נחקר המצהיר מטעם התובעת והצדדים סיכמו טענותיהם, הנתבעות טוענות שלפי נספח ג' לתביעה בגין שירותים בחודשים 7-9/02 יצאו חיובים על סך 58,052 ש"ח, מתוכם שילמו עבור שירותים שצרכו בפועל ובסך 42,523 ש"ח, ואת היתרה שהיא הסכום הנתבע, ולמעט הוצאות גביה שהוספו בתביעה, אינן צריכות לשלם שכן מדובר בחיוב כולל שגוי, מופרז ומנופח, ושבגין מה שלא שולם לא ניתן שירות, בעניין זה מסתמכות הנתבעות גם על חקירתו הנגדית של המצהיר לעניין דו"חות השליחויות על בסיסן הונפקו החשבוניות לחיוב. לטענת הנתבעות אינן צריכות להביא עדים או ראיות כאשר התובעת לא הוכיחה כלל תביעתה.

            התובעת מבקשת לקבל התביעה במלואה לסברתה בהעדר עדים לנתבעת, יש לראות את גרסתה כגוברת, ובכל מחלוקת עובדתית יש להעדיפה, כן נטען שיש להפעיל כנגד הנתבעות, את הכלל שמי שלא מביא לעדות עד שבשליטתו ויכול לסייע לו, אי הבאתו פועלת לחובת אותו בעל דין.

            לטענת התובעת מדובר בדפוס התנהגות קבוע של הנתבעות, ומפנה להליך קודם בין הצדדים. לטענתה הנתבעות קיבלו את הדו"חות יחד עם החשבוניות הרלבנטיות ולא מחו במועד כמוסכם בהסכם ההתקשרות ואף לא אח"כ, ומעולם לא טרחו להגיש חשבון נגדי מפורט ו/או הערות לצורכי זיכוי, ככל שמגיע.

            לעניין החקירה הנגדית, והטעויות בחיוב שעלו בה, נטען שמדובר בזוטי דברים, שאין ליחס להם משמעות כפי שמנסות הנתבעות.

ג)         בהעדר עדויות וראיות מטעם הנתבעות מחד, ומאידך נוכח הדיון שהתקיים בפני, יש לקבוע שהתובעת הוכיחה הנטען בכתב התביעה, וכן שהאמור בתצהיר העדות על נספחיו לא נסתר, והוכח באופן מספק.

            כן עלה שמספר משלוחים לכל הפחות, מחייבים בירור, מבחינת מספר משלוחים לאותה כתובת, כתובת שצוינה אפס ו/או על פניהם נראים בלתי מוצדקים, כמו חיוב שהוקלד פעמיים בטעות ו/או חיוב שליחות אחת בסך 999 ש"ח. לעד התובעת היו, למעט לעניין הודיה מלאה בחיוב שגוי, הסברים בקשר לאותם חיובים, ועיקרם מחד צורך לעיין במערכת שבמשרדו שאינה תחת ידו, ומאידך התרסה מדוע הנתבעות לא פנו בתוך 10 ימים מקבלת החשבוניות והדו"ח, וכקבוע בהסכם, לברר העניין ולהביא טעויות ספוראדיות ככל שקיימות על תקונן.

ד)         אני מחליט לקבל את התביעה במלואה. הוכח בפני באופן מספק, ולא נסתר, שהתובעת אכן ביצעה מאות שליחויות במועדים הרלבנטיים עבור הנתבעות, עבור חלק מאותן שליחויות אכן שולם כסף, בגין היתרה הנדרשת שאין מחלוקת שלא שולמה לא הוגשה השגה, ובניגוד לאמור בנספח למחירון עליו חתומה הנתבעת 1 : " ערעור על החשבונית יתקבל עד 10 ימי מיום הגשת החשבונית. "

            ראה בעניין זה גם סעיף 15 לתצהיר התובעת, והרישום המודגש בסוף דפי פירוט תעודות משלוח שלא נסתר, לא בח"נ ולא בעדות מטעם הנתבעת, וכשאר הטענות שבתצהיר. היוצא מכאן שלנתבעות אין שום טענת הגנה כנגד התביעה, וגם כאשר עלה בח"נ, ובאופן מדגמי, שהיו מספר חיובים שגויים. בהעדר השגה במועד ועפ"י המוסכם בין הצדדים, אין הנתבעות יכולות לחזור היום, ולדרוש לבדוק השגות ותיקון טעויות, דבר שהיו צריכות לעשות, ולא הוכח בפני כלל שנעשה, בסמוך לקבלת החשבוניות והדוחות, בגין אותן שליחויות פרטניות.

ה)        לא ראיתי ו/או הוכח כראוי, שהחיובים השגויים, אכן מגיעים בדיוק לסכום הנתבע, ובעניין זה טענת הנתבעות נשארה בגדר אמירה וטענה בלתי מוכחת. דעתו של ביהמ"ש אינה נוחה מחיוב בסכום שעד אישר בעדותו שהנו שגוי, יחד עם זאת, דעתי עוד פחות נוחה, מדרך התנהלות הנתבעות, לפיה, לכאורה קיבלו, ו/או לכל הפחות נדרשו, לשלם בגין שליחויות שבוצעו עפ"י הזמנתן, במקום לשבת כמו כל בעל עסק סביר עם התובעת, ולברר עניינית היתרה השנויה במחלוקת, וכפועל יוצא התמורה המגיעה, בהעדר ראיות בעניין מטעם הנתבעות, ולהגיע להסדר כלשהו בין לפני המשפט ובין במהלכו, החליטו לשלם סכום מסוים, ואת היתרה פשוט לא לשלם, ואף לא ללכת בדרך של בירור/ מחאה/ ותיקון חיוב שגוי, שקובע ההסכם בין הצדדים ו/או כל קשר מסחרי בין שני צדדים הוגנים, וזאת מסיבות השמורות עימן, ושלא הובררו עקב העדר עדויות. בנסיבות כאלו אין לקבל עמדת הנתבעות שיש ללמוד מן הטעויות ו/או החיובים הבעייתיים המדגמיים שהוצגו בח"נ, על הגנה ביחס לכל התביעה.

ו)          ע"מ למנוע מצב בו חוטא יוצא נשכר, ומאחר ואכן עלה שקיים חיוב שגוי בסך 999 ש"ח בדף שסומן מ/5, ובו הודה העד ונתן גם הסבר, עיינתי בכל דפי פירוט תעודות משלוח שצורפו וראיתי עוד 14 חיובים בהם נרשם לפני הנחה 999 ש"ח, ואולם בכל אותם משלוחים בטור הבא, סה"כ לחיוב, נרשמו מחירים מתוקנים שעולים פחות או יותר עם סכומי החיוב שלאורך הדפים, ראה למשל נספח ד' עמ' 1 ו-20, נספח ה' עמ' 7, 20, 21, 23, 24 (בו מופיעים 5 חיובים שגויים כאמור שתוקנו), 25 ונספח ו' עמ' 19, יוצא מן האמור שהטעות ב-מ/5 אכן אינה מלמדת על הכלל, אלא נהפוך הוא, מבלי שהנתבעות מחו, תוקנו כבר בעת החיוב 14 חיובים שגויים שכאלו, מה שמלמד בהקשר זה ולאור היקפי העבודה שאין מדובר בשיטה, שתכליתה להביא לחיובי יתר, אלא לטעות מקרית שעפ"י פניה בזמן אמת מצד הנתבעות הייתה מתוקנת.

ז)         בהעדר עדות והסבר מטעם הנתבעות לדרך הילוכן הבלתי מקובלת, חוזית ו/או עסקית, אני מחליט לקבל את התביעה במלואה ולמעט החיוב השגוי בסך 999 ש"ח בדף מ/5, ובקשר ליתרת החיוב הנתבע בגין החשבוניות ובסך 14,530 ש"ח צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 1/11/02 שהנתבעות מחויבות לשלמו לתובעת. לא הוכח בפני עניין הוצאות הגביה כנטען בתביעה, ואולם התובעת זכאית להוצאות התביעה והדיון כאן שאני קובע אותן לסך של 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק.

המזכירות תשלח פסה"ד לצדדים.

ניתנה היום י"א בניסן, תשס"ה (20 באפריל 2005) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: