פסק-דין בתיק א 40694/03

1.         תחילתו של תיק זה היא בבקשה לביצוע שלושה שיקים על סך 13,174 ש"ח כ"א (סה"כ: 39,527 ש"ח) אשר נמשכו על ידי הנתבע לפקודת התובעת. מועד פירעון השיקים היה 1/4/02, 1/7/02 ו- 1/10/02. השיקים חוללו מאחר וחשבון הבנק היה "מוגבל".

2.         הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיקים,  בה נטענו הטענות הבאות:

א.         ביום 29/1/01 נחתם בין התובעת (המשכיר) לבין הנתבע ושותפו, מר מאיר גולן, הסכם שכירות המתייחס לנכס המצוי ברחוב היקב 9, ראשל"צ. השכירות היתה למשך שנה עם אופציה להארכת השכירות לשנה נוספת. האופציה היתה כפופה לתנאים הקבועים בסעיף 5 להסכם.

ב.         המשכיר שלח את בנו למושכר והוא פיתה את הנתבע למסור לידיו המחאות שונות לצורך מימוש שנת האופציה הנוספת וזאת כשישה חודשים לפני תום המועד הקבוע בהסכם, תוך הבטחה שאביו יגיע לנתבע ויחתום על המשך מימוש ההסכם ואם הנתבע לא יחפוץ לממש את תקופת האופציה, יוכל לקבל לידיו - ללא כל בעיה - את השיקים. המשכיר לא טרח לקיים פגישה כלשהי עם הנתבע ולא סוכם על תקופת האופציה. להיפך, הנתבע ובני משפחתו הודיעו למשכיר על רצונם לעזוב את המושכר, מוקדם ככל האפשר.

ג.          המשכיר לא קיבל הודעה מהנתבע על רצונו לממש את האופציה והנתבע פינה את המושכר כחודשיים לפני תום תקופת השכירות הראשונה.

ד.         הנתבע פינה את המושכר כחודשיים לפני תום תקופת השכירות (15/2/01 - 14/2/02) ושילם את כל ההוצאות שחלו עליו עד לסיום מלוא התקופה.

 ה.        הנתבע ואימו פנו אל המשכיר מספר פעמים, כמה חודשים לפני תום תקופת השכירות הראשונה, כדי להודיע לו על סיום ההתקשרות, אך המשכיר לא נענה לבקשתם וסרב להחזיר את הערבות הבנקאית שהופקדה בידיו ולאחר מכן התברר, כי הוא מימש ופדה את הערבות הבנקאית.

ו.          בשל אי יכולתו של המשכיר למצוא שוכרים חדשים או מטעמים אחרים, המשיך המשכיר לחייב את הנתבע בדמי שכירות בתקופת האופציה וכן בהוצאות אחרות.  כמו כן, פדה המשכיר את הערבות הבנקאית ע"ס 20,000 ש"ח, שהופקדה בידיו כביטחון לתשלום החובות שיחולו על הנתבע בגין שנת השכירות הראשונה.

ז.          בנוסף, פנה המשכיר ללשכת ההוצאה לפועל והגיש נגד הנתבע והוריו בקשה לביצוע שטר, שלטענתו הופקד בידיו לביטחון. לאחר קבלת המסמכים התברר לנתבע ולהוריו, כי החתימות על השטר מזוייפות והגישו על כך תלונה למשטרה.

ח.         המשכיר סרב להחזיר את השיקים נשוא תיק זה והחליט לפרוע אותם שלא כדין ומתוך ידיעה ברורה, כי הנתבע לא קיבל תמורה כלשהי עבורם. הסכומים הנקובעים בשיקים אינם מגיעים למשכיר. המשכיר אסר על הנתבע להכנס למושכר והשכיר את הנכס לאחרים.

3.         ההתנגדות התקבלה בהסכמת הצדדים, ותצהיר הנתבע הפך לכתב הגנה. בישיבה המקדמית הודיע ב"כ התובעת, כי החוב הוא דמי שכירות לשנה עפ"י סך השווה ל- 880$ ארה"ב בתוספת מע"מ לחודש, בניכוי סכום הערבות הבנקאית (20,000 ש"ח) ובניכוי שלושה חודשים וחצי האחרונים של שנת האופציה, שבהם היה הנכס מושכר לאחר ולפי חשבונו, החוב הנותר הוא סך השווה ל- 5,346$ (כולל מע"מ).

4.         מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מנהלה, מר ראובן שקלים. הנתבע הסתפק בתצהיר התומך בהתנגדות וצירף 3 מסמכים נוספים. המצהירים נחקרו על תצהיריהם וניתן צו לסיכומים בכתב. מספר ימים לאחר מכן, הגיש ב"כ התובעת בקשה להבאת עדות הזמה. הבקשה התקבלה ונקבע מועד לחקירת מנהל התובעת. ב"כ הנתבע ויתר, בסופו של דבר, על חקירת מנהל התובעת על תצהירו הנוסף.

דיון

5.         לאחר שעיינתי בחומר הראיות המצוי בתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, שיש לקבל את התביעה במובן זה, שהנתבע ישלם לתובעת סך של 16,210 ש"ח. בתביעה שטרית, נטל השכנוע הראשוני מוטל בדרך כלל על הנתבע הטוען לאי חבותו על פי השטר (או השיק) וזאת לאור החזקות השונות לטובת אוחז השטר. במקרה דנן, התובעת הוכיחה את תביעתה כראוי ואילו גירסת הנתבע עומדת על בלימה.

6.         גירסת התובעת היא גירסה הגיונית, סדורה ונתמכת במסמכים. בהתקרב מועד מימוש האופציה, נשלח לנתבע מכתב התובעת מיום 16/10/01 (נספח ב' לתצהיר מנהל התובעת) בו התובעת מודיעה לנתבע, כי אם הוא מעוניין לממש את האופציה עליו להעביר לתובעת 4 שיקים דחויים עבור תקופת האופציה וזאת עד ליום 15/11/01. ואכן, הנתבע מסר את השיקים נשוא התביעה לתובעת ביום 11/11/01, כפי שניתן לראות בקבלה מס' 8858 מיום 11/11/01 (נספח ג' לתצהיר מנהל התובעת). גירסתו התמוהה של הנתבע, שהשיקים נמסרו לתובעת כשישה חודשים לפני תום שנת השכירות הראשונה אינם הגיוניים ומנוגדים למסמכים הנ"ל. אם השיקים נמסרו כבר קודם לכן, מדוע נשלח המכתב ביום 16.10.01(נספח ב')  ומדוע הוצאה הקבלה רק ביום 11/11/04?

7.         הנתבע היה יכול לזמן את אימו - אשר היתה מעורבת, לטענתו, בפניות למנהל התובעת ולהעיד על כך או לזמן את בנו של מנהל התובעת אשר "פיתה" אותו לתת את השיקים עוד במחצית שנת השכירות הראשונה, אך הנתבע בחר שלא לעשות כן. אי הבאת העדים פועלת לחובתו של הנמנע מלהזמינם ומעוררת את החשד, שיש דברים בגו וכי בעל הדין חושש מעדותם ומחשיפתם לחקירה נגדית (ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 614 - 615).

8.         במהלך חקירתו הנגדית מסר הנתבע גירסה חדשה: השיקים נמסרו לתובעת בתחילת חודש אוקטובר 2001 ובסוף אותו חודש ביקש לבטל את שנת האופציה (עמודים 8-9  לפרוטוקול; יצויין, שבסוף חקירתו אומר הנתבע, שהתכוון "להמשיך בחנות" כאשר נתן את השיקים). עוד מספר הנתבע, שביום 11/2/02 נפרע שיק על סך 11,646 ש"ח, השייך לשנת האופציה, ושיק זה מהווה פיצוי לתובעת על ביטול שנת האופציה. תשלום הפיצוי היה בהסכמה בין הצדדים. (עמ' 8, 10 לפרוטוקול). מעבר לכך, שמדובר בטענת הגנה מהותית שיש לטעון בהתנגדות ולא בחקירה נגדית, טענה זו נסתרת על ידי התצהיר המשלים אשר הוגש על ידי התובעת ושב"כ הנתבע ויתר על חקירתו בעניין זה. ויתור זה כמוהו כהסכמה לאמור בתצהיר המשלים וכמובן כהודאה בכך, שדברי הנתבע בעניין זה, אינם נכונים.

9.         גירסת התובעת נתמכת במסמכים נוספים, שצורפו לתצהירה, כגון המכתבים מיום 9/4/02 לגבי נטישת המושכר וחילוט הערבות הבנקאית, מיום 31/7/02 לגבי תשלום חוב דמי השכירות וניסיונות התובעת להשכיר את הנכס לאחרים ומיום 1/9/02, מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים. הנתבע לא טרח להגיב למכתבים אלה.

10.        איני מקבל את טענות ב"כ הנתבע לעניין נקיטת ההליכים המשפטיים, שכן התובע רשאי לנקוט בכל הליך העומד לרשותו, כל עוד אינו גובה יותר מהמגיע לו. איני מקבל את טענות ב"כ הנתבע לגבי מימוש תקופת האופציה, שכן הוכח בפני, שהיתה הסכמה לגבי המימוש, וזאת על ידי מכתב התובעת מיום 16/10/01 והסכמת הנתבע על ידי מתן השיקים. איני מקבל את טענות ב"כ הנתבע לגבי נזקי התובעת, שכן יש לחשב את דמי השכירות של הדייר החלופי על פי דמי השכירות המשוקללים אל מול דמי השכירות אשר היה על הנתבע לשלם.

11.        לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 16,210 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 26.6.03 ועד לתשלום בפועל. כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד לתשלום בפועל.