פסק-דין בתיק א 40661/03

1. התובעים נפגעו בתאונת דרכים ביום 11.10.00. 

אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים עפ"י חוק הפיצויים לנפגעים תאונות דרכים, תשל"ה - 1976 (פסק דין חלקי מיום 16.10.06 וסעיף 2 לסיכום הנתבעים).

המחלוקת היחידה הינה על גובה הנזק.

2.       תביעת התובע 1

א.         הפגיעה:

1)       למעט רגישות בחוליות צוואריות - לא נמצא בחדר מיון כל ממצא פתולוגי והתובע שוחרר, בלא שאושפז, עם המלצה ל-10 ימי מנוחה, צווארון ואנלגטיקה.

2)       התובע 1 היה באי כושר עד יום 10.2.01.

3)       התובע 1 קיבל טיפולי פיזיוטראפיה.

4)       רק כשנתיים לאחר אירוע התאונה פנה התובע 1, יליד 1966,  לטיפול פסיכיאטרי.

5)       ד"ר כספי, אשר נתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדיה, היה בדעה כי:

"... לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה למר יצחקי נסים לא נגרמה כל פגיעה בתחום האורטפדי בעקבות ת.ד. מיום 11.10.00 אך חלה החמרה בתסמיני השינוי הניווני בעמוד שדרתו בצורת הגבלה מזערית (מחצית ממישור אחד) בצוואר וצורך בטיפולים מתמשכים. מצבו כיום תואם מחצית מתקנה 35(1) לקובץ התקנות, דהיינו 5% נכות צמיתה ומתוכה 2% בגין ת.ד. קודמת עם חבלה בצוואר וכאב הגבלות תנועה בע"ש. כג"ת החלו כ-3 שנים לאחר ת.ד. בה עסקינן ואינם קשורים לפגיעה אחר חבלתית אלא מהלך טבעי של שינוי ניווני."

6)       ד"ר כספי לא נשאל שאלות הבהרה ולא נחקר, ועל כן נותרה חוות דעתו בלתי מעורערת.

7)       פרופ' א. אליצור, אשר נתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הפסיכיאטריה, היה בדעה כי:

"מבחינה נפשית ידוע על מצבי דכאון חוזרים, אפטיה וקשיי תפקוד. הוא היה בטיפול ברמת חן ואצל מטפלים פרטיים. לא כל החומר הזה הומצא לידיי. בנוסף לכך נחבל כמה פעמים... מבחינה אבחנתית מדובר באפיזודות דכאוניות קצרות בתגובה למצבי לחץ. על כן, הנכות טרום אירוע מוערכת על ידי ב-10% לפי סעיף 34ב' זמנית לתקופות של האפיזודות. בתאריך 11.10.00 נפגע שוב בתאונת דרכים. הפעם לא נפגע בגופו... רק באיחור הופיעו תופעות נפשיות המתבטאות במצבי חרדה ודכאון, בשחזור סיוטים ובהתנהגות הימנעותית. הוא היה בטיפול תרופתי וקבוצתי במרפאת בריאות הנפש בפתח-תקוה.

ע"פ התרשמותי על רקע הרגישות הנפשית שלו בעבר, הוא שוב הגיב בתסמונת נפשית מעורבת פוסט-טראומתית ודכאונית. חומרת ההחמרה הנפשית בגין התאונה מוערכת על ידי בכ-10% ע"פ סעיף 34ב' לתקנות הביטוח הלאומי. אמנם חלה הטבה מסויימת במצבו אך עדיין נותרו סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים את כושר התפקוד בעבודה ובחברה. על כן לדעתי נכות זו הינה לצמיתה."

8)       כבר בפרק הבדיקה ציין פרופ' אליצור, כי:

"שיתוף הפעולה היה חלקי."

ו-: "בתחילה התקשה בריכוז, אולם אחרי לחץ מצידי התברר כי אין קושי בריכוז, בקשב או בזכרון." (עמ' 4 לחוות הדעת) ובפרק הדיון ציין כי לא קיבל מלוא החומר הרפואי (עמ' 5 לחוות הדעת), ומאחר ומעדותו של התובע הסתבר כי לא גילה את כל העובדות למומחה, זומן האחרון לחקירה.

9)       פרופ' אליצור הודה בחקירתו כי נדרש להתגבר על מספר תמיהות:

- "היו פערים במה שהוא סיפר לי לבין התיעוד וזה בהחלט מעלה סימני  שאלה." (עמ' 22 לפרוטוקול, ש' 9-10).

-          "אם נבדוק את הקריטריונים של הד.א.ס. אם (ספר האבחנות