פסק-דין בתיק א 40498/06

התובעות, ידע איי אנד סי יעוץ אימון למערכות מזון בע"מ (להלן - התובעת 1) ונועה גביש (להלן - התובעת 2) הגישו תביעה על סך 50,000 ש"ח, נגד ויקטוריה בת-לי (להלן - הנתבעת), בגין הפרת הסכם שכירות וגזילת רכושן שלא כדין. כמו כן, בגין הפרת "הסכם ביטול השכירות", שנחתם בין הצדדים ביום 20.09.05. (מטעמי נוחות ולשם הקיצור יקראו להלן נציגי התובעות, "תובעות").

תמצית טענות התובעות

ביום 23.08.05, נחתם בין התובעות לבין הנתבעת הסכם שכירות הנוגע לנכס המצוי ברח' פרישמן 32, תל אביב, למטרת הפעלת בית קפה לתקופה של 24 חודשים, מיום 1.09.05 ועד ליום 31.08.07, עם אופציה להארכתו (להלן - הסכם השכירות). מספר דקות לפני החתימה על הסכם השכירות, הודיעה הנתבעת לתובעות, כי "קיימת בעיית אינסטלציה קטנה בנכס" וכתוצאה מכך, הוסיפו הצדדים להסכם השכירות את סעיף 23(ד) אשר לפיו, התחייבה הנתבעת לפתור את בעיית האינסטלציה בנכס על חשבונה. ביום 31.8.05, שילמו התובעות לנתבעת סך של 10,246 ש"ח, בגין דמי שכירות לתקופה של 3 חודשים, לפי סך של 650$ לחודש, כקבוע בהסכם השכירות.

לאחר תשלום דמי השכירות כאמור התברר לתובעות, כי בעיית האינסטלציה בנכס אינה "קטנה", כפי שהציגה להם הנתבעת במועד החתימה על חוזה השכירות. לתובעות נודע, כי מערכת הביוב בנכס נותקה בשל סכסוך שכנים וכתוצאה מכך, אין כל אפשרות להפעיל בנכס בית קפה.

עוד התברר לתובעות, כי בעיית האינסטלציה היתה ידועה לנתבעת מראש, כחודש לכל הפחות, לפני מועד החתימה על הסכם השכירות.

בתחילת חודש ספטמבר 2005 בדקה הנתבעת פתרונות אפשריים לבעיית האינסטלציה, ללא הצלחה, כאשר בכל אותה תקופה לא יכלו התובעות להשתמש בנכס למטרת הפעלת בית קפה. יצוין, שציוד התובעות, שהיה מיועד לשמש את בית הקפה היה מצוי בנכס. שוויו של הציוד ששייך לתובעות והושאר בנכס, הסתכם לכדי סך של כ- 36,925 ש"ח.

כשלושה שבועות לאחר המועד בו היתה אמורה השכירות להתחיל, היה ברור לצדדים, כי הנתבעת לא תקיים את התחייבותה כלפי התובעות, לתקן את בעיית האינסטלציה בנכס וכי לא ניתן יהיה להפעיל בנכס בית קפה. על כן, ביום 20.09.05, הסכימו הצדדים על ביטול הסכם השכירות וחתמו על הסכם בו התחייבה הנתבעת להשיב לתובעות את הסכום ששולם לה (להלן ולעיל- הסכם ביטול השכירות). באותו מועד, שילמה הנתבעת לתובעות סך של 6,300 ש"ח במזומן וסך של 3,946 ש"ח בשיק לפירעון ביום 20.10.05. בנוסף סוכם בין הצדדים, כי התובעות רשאיות להשאיר בנכס את הציוד ששיך להן, עד פירעון השיק ולאחר מכן, יפנו התובעות את הציוד מהנכס, לבקשת הנתבעת בהתראה של שלושה ימים.

ביום 17.10.05 ביקשה הנתבעת מהתובעות לא להפקיד את השיק והתחייבה לשלם להן במזומן את הסכום הנקוב בשיק. ביום 21.10.05 (יום ו'), הנתבעת פנתה לתובעות וביקשה מהן לפנות את הנכס באופן מיידי, וביום 23.10.05, כשהגיעו לנכס בכדי לפנות את הציוד, נדהמו לגלות, כי הציוד הוצא מהנכס, יומיים בלבד ממתן ההודעה לתובעות ובניגוד לקבוע בהסכם ביטול השכירות. התובעות פנו לנתבעת באופן מיידי בכדי לברר היכן הציוד ששייך להן וזו הודיעה להן, כי פינתה אותו באותו יום בבוקר. בשל כך, עוד באותו היום הגישו התובעות תלונה במשטרה נגד הנתבעת. ביום 30.10.05 הפקידו התובעות את השיק שניתן להן על ידי הנתבעת והתברר להן, כי הנתבעת ביטלה את השיק. ביום 10.11.05, שלחו התובעות לנתבעת, באמצעות ב"כ, מכתב דרישה להשבת הציוד ולסילוק החוב, בגין יתרת דמי השכירות. אולם, עד למועד הגשת התביעה הנתבעת לא השיבה לתובעות את הציוד ולא סילקה את חובה. לפיכך, חבה הנתבעת לתובעות סך של 36,925 ש"ח בגין ציוד בית הקפה, סך של 3,946 ש"ח בגין אי השבת יתרת דמי השכירות וסך של 3,500$ הפיצוי המוסכם בגין הפרת חוזה השכירות וכתוצאה מכך ביטולו. לצורכי אגרה בלבד העמידו התובעות את תביעתן על סך של 50,000 ש"ח.

תמצית טענות הנתבעת

עסקינן בתביעה חסרת כל יסוד, המורכבת ממסכת שקרים וחצאי אמיתות. התובעות הן אלו שהפרו הפרה יסודית את ההסכם בינן לבין הנתבעת, לא פינו את המיטלטלין בהתאם לבקשות הנתבעת וגרמו לה לנזקים רבים. התנהגותן של התובעות נגועה בחוסר תום לב קיצוני והגשת התביעה על ידן מהווה עשיית שימוש לרעה בהליכי משפט.

עובר לחתימת הסכם השכירות, התקשרו התובעות בהסכם עם הדייר הקודם ששכר את הנכס מהנתבעת ורכשו ממנו מיטלטלין שונים, מבלי לידע את הנתבעת, מבלי לקבל את הסכמתה, תוך שהתובעות ביצעו את כל בדיקות ההתאמה עם הדייר הקודם בנכס. במעמד חתימת הסכם השכירות, יידעה הנתבעת את התובעות בדבר מצב האינסטלציה בנכס, כפי שהיה ידוע לה באותו הזמן. התובעות ביצעו בדיקות בנכס עם הדייר הקודם, אשר הסתיר את הפגם באינסטלציה, מבלי שהנתבעת היתה מודעת לעניין.

לאחר החתימה על חוזה השכירות התבררה לנתבעת חומרת המצב ונאמר לה, כי מערכת הביוב בנכס מנותקת. כמו כן נודע לה, כי השוכר הקודם של הנכס התנתק על דעת עצמו ממערכת הביוב שבנכס והתחבר למערכת הביוב של חנות סמוכה לנכס. עוד נודע לנתבעת, כי מערכת הביוב המחוברת לנכס שלה נותקה על ידי בעל החנות הסמוכה, בהיוודע לו החיבור למערכת הביוב שלו.

הנתבעת פעלה בכל מרצה על מנת לקיים את החוזה ולדאוג לחיבורו מחדש של הנכס למערכת הביוב, אולם הובהר לה, כי חיבור מחדש למערכת הביוב עלול להימשך מספר חודשים וכי לא ניתן להפעיל במקום בית קפה. לפיכך, הנתבעת אפשרה לתובעות לבטל את הסכם השכירות ולצאת מן הנכס ונחתם הסכם ביטול השכירות. הסכם זה, אינו מכפיף את פירעון השיק לחובת התובעות לפנות את הציוד בתוך שלושה ימים כנטען על ידן ואינו קובע, כי התובעות רשאיות להשאיר בנכס את הציוד שלהן עד לפירעון השיק.

כחודש ימים לאחר החתימה על הסכם הביטול, הנתבעת פנתה לתובעות מספר פעמים בבקשה, כי יפנו את הציוד. ברם, התובעות דחו שוב ושוב את דרישות הנתבעת, תוך שטענו, כי אין להן לאן לפנותו. רשימת הציוד לא הוצגה לנתבעת מעולם, כמו גם שוויו והנתבעת אינה יודעת איזה ציוד בפועל הושאר בנכס.

התובעות הפרו את ההסכם לביטול השכירות, הפקירו והזניחו את הציוד שלהן ומשכך, אין להן אלא להלין על עצמן. המזגן המופיע ברשימת הציוד של התובעות, שייך לנתבעת ולא לתובעות וזאת אף ניתן ללמוד מסעיף 11 להסכם השכירות.

זאת ועוד, הנתבעת אשר כל פניותיה אל התובעות בדרישה למלא אחר התחייבותן בהתאם להסכם ביטול השכירות עלו בתוהו, נותרה עם הציוד של התובעות בנכס שלה, אשר אוחסן בניגוד לרצונה וגרם לה לנזקים רבים. נמנעה ממנה האפשרות לעשות שימוש בנכס ולהשכירו לאחרים.

בהתאם להסכם ביטול השכירות, הנתבעת אכן מסרה לידי התובעות שיק על סך 3,946 ש"ח לפירעון ביום 20.10.05. אולם, התובעות הפקידו את השיק רק כעשרה ימים לאחר מועד הפירעון. במועד זה, ולאחר שהנתבעת נוכחה לדעת, כי התובעות הפרו את ההסכם וגרמו לנתבעת לנזקים כבדים, ביטלה הנתבעת את השיק. אולם, משלא פינו התובעות את הציוד שלהן, למרות פניות חוזרות ונשנות מצד הנתבעת, בלית ברירה וכמוצא אחרון, פינתה הנתבעת את מעט הציוד של התובעת מהנכס שלה לצורך השכרתו לאדם אחר ויש לקזז את עלות פינוי הציוד והנזקים שנגרמו לנכס מהסכום אותו התחייבה הנתבעת להשיב לתובעות, במסגרת הסכם ביטול שכירות.

הנזק הנתבע על ידי התובעות הוא מופרז ואם נגרם הרי, שרובו ככולו נגרם בשל רשלנות התובעות באי בדיקת כשירות הנכס בטרם החתימה על הסכם השכירות, בשל הפקרת הציוד והזנחתו. ראיה לכך העובדה, שהתובעות התריעו בפני הנתבעת, כי הן חוששות כי הדייר הקודם בנכס, ממנו רכשו את המיטלטלין, מחזיק במפתח לנכס וגונב חלק מהמיטלטלין בנכס, אך עדיין לא דאגו להוציא את ציודן.

מטעם התובעות העידו גב' כרמל ברודר ומר אריאל אבניר שטינגרט. מטעם הנתבעת העידו הנתבעת עצמה ובתה, גב' אלינור בת-לי ומר אריה מושקוביץ. ב"כ הנתבעת ויתר על חקירתה של גב' נועה גביש, למרות שהוגש תצהיר עדות מטעמה וזאת מבלי להודות בנכונות האמור בתצהיר.

ביום 2.07.07, הגישו התובעות בקשה להוספת תצהיר עדות ראשית מטעמן וביום 12.7.07, נדחתה הבקשה וזאת לאור השלב הדיוני בו היה מצוי התיק.

דיון

במקרה דנן, מספר שאלות לדיון. ראשית, האם יש לקבל את טענת התובעות, כי הנתבעת הפרה את חובתה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במהלך המשא ומתן עימן, שכן לא יידעה אותן אודות בעיית האינסטלציה החמורה בנכס ועליה לפצותן בגין הנזק שנגרם להן או שיש לקבל את טענת הנתבעת, כי יידעה את התובעות בדבר מצב האינסטלציה בנכס, כפי שהיה ידוע לה באותה עת. שנית, האם הפרה הנתבעת את "הסכם ביטול השכירות" כאשר פינתה את ציוד התובעות מהנכס לאחר התראה של יומיים בלבד ולא שלושה ימים כקבוע בהסכם ביטול השכירות ובנוסף, האם עליה להשיב לתובעות את יתרת דמי השכירות בסך 3,946 ש"ח או שעל סכום זה להתקזז עם הנזקים שנגרמו לנתבעת לטענתה, כגון עלות המוביל לפינוי הציוד והנזק שנגרם לפרקט, שכן התובעות הן אלו שהפרו את הסכם ביטול השכירות בכך שלא נענו לפניותיה לפנות את הנכס. שלישית, האם הוכיחו הנתבעות את שווי הציוד, שהיה בנכס טרם הפינוי או שיש לקבל את טענת הנתבעת, שהוציאה מהנכס שני שולחנות ושני כסאות בלבד (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 3.12.06).