פסק-דין בתיק א 40424/04

בפני הליך שהוגש בתחילה בדרך של ביצוע שטר בהוצל"פ ועניינו בתביעה לפירעון שיק בסך של 15,685 ש"ח, אשר נמשך מחשבונו של הנתבע בבנק "המזרחי" סניף גבעת שמואל.

הנתבע טוען כי ביטל את השיק לאור כשלון תמורה מלא.

הנתבע טען כי נתן את השיק למכרו למר הופמן בהתאם לבקשתו כדי שיופקד בחשבון על שם שטיין מאיר - קיטרינג הופמן ולאחר מספר ימים ובטרם זמן פרעון השיק יקבל ממר הופמן את הסכום במזומן על מנת שיפקידו בחשבונו.

הנתבע טען כי מר הופמן לא מילא אחר הבטחתו לאור קושי כלכלי והשיק חולל. הנתבע טוען כי מאחר ולא קיבל תמורה כלשהי בגין השיק אין הוא חב בגינו.

הנתבע טוען כי התובע אינו אוחז בתום לב שכן נציגיו דרשו ממר הופמן שיקים שישמשו לביטחון והסכימו להודעתו כי ימציא שיקים ממכרים בלבד וזאת מאחר ואין בידו שיקים של לקוחות.

מנגד העיד מר ישעיהו זרקובסקי פקיד האשראי בתובע כי מר שטיין מאיר פתח חשבון בתובע והוסכם כי בכל מקרה בו יחזיק התובע שטרות ו/או מסמכים סחירים ו/או עבירים אחרים בחתימתו בהסבתו או בערבותו הם יחשבו כממושכנים לטובת התובע בדרגה ראשונה.

ביום 06/01/02 הופקד בסניף התובע השיק נשוא התביעה ע"י מר שטיין בחשבונו וביקש שישמש לניכיון שיק על שם מר כפתורי יונה, דא עקא ביום 01/03/02 חזר השיק כשיתרת החובה הינה סך של 404,684 ש"ח.

מר זרקובסקי העיד כי התובע היה תם לב בעת קבלת השיק ולא ידע על העסקה בין מר הופמן לבין הנתבע  וכן טען כי לא הופעל על מר הופמן כל לחץ וכי הטענה שהתובע הסכים לקבל שיקים רק של מכריו חסרת בסיס.

דיון:

סעיף 28 לפקודת השטרות מגדיר אוחז כשורה מהו:

(א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.

מהמסמכים שהוצגו בתיק עולה, כי השיק הופקד בבנק על ידי מר מאיר שטיין ביום 06/01/02 (נספח 3-2 לתצהיר מטעם הבנק).

באותו מועד, ביצע הבנק ניכיון עבור השיק, וחשבון מר שטיין זוכה בסכום השיק בניכוי אחוז מסוים (תדפיס החשבון צורף כנספח 4).

במועד שבו הופקד השיק בחשבון, הייתה יתרת החוב בחשבונו של מר שטיין למעלה מ- 400,000 ש"ח .

כלומר, התובע קרי הבנק, קיבל שיק שלם ותקין לפי מראהו, ומתצהירו של הנתבע לא ניתן לראות ולו קמצוץ טענה באשר לשלמותו ותקינותו של אותו שיק, וכן מהאמור לעיל עולה גם, כי הבנק נתן ערך בעד השיק. (ראה לענין זה, ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אליהו בן עליזה פ"ד ל"ח (4) 281, וראה גם ע"א 333/61 גויסקי,  פד"י  טז(1)595).

העובדה שבחלוף כחודשיים, כאשר הגיע מועד פרעונו של השיק והוא חולל, אזי חויב חשבון הנתבע בסכום השיק, אין בה כדי לגרוע מהעובדה שהבנק נתן ערך בעד השטר.

טענת הנתבע כי התובע אינו אוחז בתום לב שכן נציגיו דרשו ממר הופמן שיקים שישמשו לביטחון והסכימו להודעתו כי ימציא שיקים ממכרים בלבד וזאת מאחר ואין בידו שיקים של לקוחות נסתרה בעדותו של מר הופמן כשנשאל האם מר זרקובסקי לחץ עליו ענה "לא לחץ עלי ולא איים עלי" מה גם שאין רלוונטיות לעובדה זו כלפי הנתבע שכן מסר את השיק למר הופמן מרצונו וללא לחץ. (עמ' 3 לפרוטוקול)