פסק-דין בתיק א 40403/05

טענות התובעת וראיותיה

התובעת הינה חברה העוסקת במכירה של אבן לתעשיה ולבניה. לטענתה, משאית מסוג מאן שבבעלותה, ואשר בוטחה על ידי הנתבעת, היתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 27.10.03. על פי הנטען, באותו תאריך, בסביבות השעה 14:00, עת נסעה המשאית בסמוך לצומת תפוח, אמבולנס בעל לוחית זיהוי פלסטינאית ניסה לעקוף אותה משמאל. האמבולנס התנגש בחלקו הקדמי שמאלי, עם חלקה הקדמי שמאלי של המשאית וגרם לה נזקים (נפלה כנראה טעות סופר בכתב התביעה, שם נאמר כי נפגע החלק הקדמי ימני של המשאית). לאחר התאונה, הנהג במשאית, מר מסארוה חביב (להלן - הנהג), שישב המום במשאית, צלצל לבעלים של התובעת ומנהלה - מר עבד אללטיף נזאל (להלן - הבעלים), וביקש שיגיע למקום. הבעלים אכן הגיע למקום ברכבו, ואף צילם את כלי הרכב המעורבים, כפי שעמדו לאחר התאונה (צורף עותק מצולם בשחור לבן של 13 תמונות לכתב התביעה. אחת התמונות אף צורפה במהלך הדיון בצבע - ת/1). הנהג והבעלים לא לקחו את פרטי האמבולנס הפוגע. במהלך הדיון בבית המשפט צורפה תמונה נוספת, שלא נכללה בין 13 התמונות שצורפו לכתב התביעה, ובה נראה מספר הרישוי של האמבולנס - התמונה סומנה ת/2.

הנזקים הוערכו על ידי שמאי בסך של 22,181 ש"ח. בנוסף, התובעת שילמה לשמאי 1,638 ש"ח. התובעת פנתה באמצעות סוכן הביטוח שלה אל הנתבעת, בבקשה לקבלת הפיצוי על נזקיה, אך הנתבעת מסרבת לפצותה, ועושה כל נסיון התחמקות אפשרי, למרות שהיא זוכה לפרמיות בסך 100,000 ש"ח בשנה מהתובעת.

לטענת התובעת, עדי התביעה היו עקביים בגרסתם וסתירות נטענות בין גרסאותיהם שנמסרו כביכול לחוקר הביטוח (הודעת הנהג סומנה נ/1 - והודעת הבעלים סומנה נ/2), לבין גרסאותיהם בכתב התביעה ובבית המשפט, נובעות מרישום מוטה ומוטעה של חוקר הביטוח, שאף ניסה לקבל טובת הנאה מהבעלים של התובעת. ההודעות שרשם החוקר נחתמו על ידי הנהג והבעלים מבלי שקראו את שנרשם בהן. לטענת התובעת, התמונות שצולמו סמוך לאחר הארוע וצורפו לכתב התביעה, מדברות כאלף עדים ומוכיחות כי אכן היתה תאונה, כנטען, בה היתה מעורבת המשאית של התובעת, שנפגעה מהאמבולנס הפלסטינאי.

לכתב התביעה צורפו צילומים של המסמכים הבאים: "כפל רשיון הרכב", ת.ז של הנהג ורשיון הנהיגה שלו, פוליסת הביטוח, חוות דעת השמאי פדילה צלאח מיום 18.5.04 (לרבות צילום בשחור-לבן של תמונות הנזק המקוריות), חשבונית מיום 28.10.03 בגין תשלום עבור חלפים של "מאן", חשבונית נוספת מיום 29.10.03, חשבונית של מוסך עראקי בגין עבודות צבע ופחחות למשאית נושא התביעה מיום 22.12.03, טופס הודעה על מקרה התאונה לנתבעת (ללא תאריך רישום, כולל חותמת "נתקבל" של הנתבעת מיום 10.6.04), אישור רו"ח לגבי הכנסות התובעת, מכתב ב"כ התובעת לנתבעת מיום 1.2.05 ותמונות בשחור-לבן (צילום) של זירת הארוע, סמוך לאחר התאונה (הוזכרו לעיל). במהלך הדיון הוגשו, כאמור לעיל, גם שני צילומי צבע: האחד, ת/1, תמונה זהה לאחת מאלה הנכללות בנספחי כתב התביעה, בה רואים אמבולנס ש"טיפס" על גדר הבטחון מצד שמאל של הכביש; השניה - סומנה ת/2, שלא נכללה בין נספחי כתב התביעה, בה נראה האמבולנס מקרוב יותר, באופן שמאפשר לראות את מספר הרישוי שלו. בנוסף, העידו מטעם התובעת הנהג והבעלים. לעדויות אתייחס בהמשך.

טענות הנתבעת וראיותיה

טענתה העיקרית של הנתבעת (ולגביה, למעשה, נוהל הליך של הוכחות) הוא כי עצם התאונה הנטענת וכן מעורבות כלי הרכב המבוטח בה - לא הוכחו. לטענתה, רק ביום 10.6.04, למעלה מ-8 חודשים לאחר התאונה, הגיע אליה טופס ההודעה על מקרה התאונה (צורף כנספח הן לכתב התביעה והן לכתב ההגנה. להלן - טופס ההודעה). הנתבעת פנתה לסוכן הביטוח של התובעת, על מנת לבדוק את נסיבות הארוע. הסוכן השיב את פניה ריקם ולפיכך נאלצה לשלוח חוקר מטעמה, על מנת להתחקות אחר פרטי הארוע.

לדבריה, גרסת התובעת לענין התאונה רצופת סתירות וחסרים בה פרטים, דבר שאף הקשה על הנתבעת לברר חבותה, וגם לאחר ניהול ההוכחות נותרו הסתירות בעינן, ואף רבו. לפיכך, טוענת הנתבעת, התובעת לא הוכיחה תביעתה.

הנתבעת מפנה לסתירות בין טופס ההודעה, להודעות שנמסרו לחוקר ( נ/1 ו- נ/2), לאמור בכתב התביעה:

לגבי נסיבות התאונה: בטופס ההודעה נאמר שהתאונה ארעה כשהרכב הפוגע לא נתן למשאית התובעת זכות קדימה, בניגוד לחובתו. בכתב התביעה ובהודעות לחוקר, נטען כי הרכב הפוגע ניסה לעקוף את המשאית משמאל.

לגבי שעת התאונה: בטופס ההודעה ובכתב התביעה נרשם כי התאונה ארעה בשעה 14:00. בהודעות לחוקר נרשם מפי הנהג ( נ/1) כי התאונה ארעה בין השעות 10:00 ל-12:00, ומפי הבעלים ( נ/2) נרשם - בין 12:00 ל-13:00.

לגבי מקום התרחשות התאונה: בטופס ההודעה נכתב בתחילה שהתאונה ארעה בכביש חוצה שומרון. הרישום המקורי נמחק ונכתב במקומו "צומת תפוח".

לגבי פרטי הרכב הפוגע וסוגו: בטופס ההודעה נכתב כי הנהג, מחוסר ידיעה, לא לקח פרטים של צד ג, ואין בטופס כל פרטים לגבי סוג הרכב. בכתב התביעה נאמר שמדובר באמבולנס. בעדות שרשם החוקר מפי הנהג נכתב "משאית עקפה אותי" ומפי הבעלים רשום כי שאל את הנהג איפה הפרטים של "המשאית השניה" והנהג אמר לו שאין לו את הפרטים של המשאית השניה, כי לאחר התאונה עזבה המשאית את המקום והוא לא הספיק לרשום את הפרטים שלה. מתוך התמונות שצורפו לכתב התביעה ברור, כי גם זמן מה לאחר התאונה, כשהגיע הבעלים למקום, לבקשת הנהג, הרכב האחר (אמבולנס) עדיין היה במקום ואפשר היה לרשום את פרטיו.

לגבי מיקום הנזקים במשאית התובעת: בטופס ההודעה לא נרשמו הנזקים למשאית, אך נרשם כי כלי הרכב "התנגשו שניהם ביחד בצד". בהודעות לחוקר נאמר כי הנזק למשאית הוא בצד שמאל קדמי, בלשון הנהג, או קדמי שמאלי, בלשון הבעלים. בכתב התביעה נכתב כי האמבולנס התנגש בחלקו הקדמי שמאלי עם חלקה הקדמי ימני של המשאית וגרם לה נזקים. זוהי כנראה טעות סופר, והכוונה לחלק הקדמי שמאלי של המשאית.

בנוסף לענין הסתירות הנ"ל, הנתבעת מציינת עוד, כי כל התנהגות התובעת במקרה דנן מוזרה: לתובעת נזקים עקיפים כתוצאה מהפעלת הפוליסה, בסכום של כמעט 10,000 ש"ח (השתתפות עצמית, כינון והפסד הנחת העדר תביעות). סכום זה, שהינו כמחצית מסכום התביעה, אינו מבוטל כלל ועיקר. לאור תאור התאונה על ידי התובעת, האשמה כולה רובצת לפתחו של רכב צד ג. מדוע, בנסיבות אלה, לא עשתה התובעת מאמצים לאתר את פרטי הרכב האחר, כדי לאפשר פניה אליו וחסכון כל הנזקים העקיפים לעצמה? מדוע לא מיהרה להגיש הודעה למבטחת, דבר שמנוגד גם לחובתה על פי הפוליסה?

עוד מציינת הנתבעת, כי במסגרת חקירת החוקר, סיפר הבעלים כי בעקבות קריאתו של הנהג, נסע למקום הארוע עם חבר. בקשתה לקבל פרטי אותו חבר, במכתב מיום 9.9.04 ( נספח ג לכתב ההגנה) לא נענה, אף שנשלחו לתובעת 2 תזכורות, ותחת תשובה הגיעה דרישה של סוכן הביטוח של התובעת לקבל חזרה לידיו את כל חומר התביעה ( נספח ד לכתב התביעה).

בנוסף לאמור לעיל, טוענת הנתבעת, לא הוצג בפניה רשיון רכב, למרות בקשות חוזרות ונשנות, אלא רק "כפל רשיון", הוא גם הרשיון שהוצג בכתב התביעה.

הנתבעת הגישה, בנוסף לטופס ההודעה, גם עמוד מתוך ה"ז'קט" לפוליסה, הכולל את החובה להודיע למבטחת תוך זמן סביר את המידע שנדרש מהמבוטח, מכתב שהפנתה הנתבעת לתובעת מיום 9.9.04, בעקבות חקירת החוקר, ובו דרישה לפרטים מסוימים ואת דרישת סוכן הביטוח מאת הנתבעת, מיום 27.9.04, להשיב לו את כל חומר התביעה. מטעם הנתבעת העיד החוקר, מר אילן ונה (לעיל ולהלן - החוקר) והגיש את נ/1 ו- נ/2.

העדויות

בדיון מיום 26.2.06 העידו, כאמור, הנהג, הבעלים והחוקר. כל ההפניות להלן הם לעמודי פרוטוקול אותו דיון.

הנהג העיד בחקירתו הראשית, כי ביום התאונה נסע דרך מחסום קלקיליה, נכנס לכיוון שבי שומרון, קדומים, המשיך בנסיעה והגיע לצומת ג'יט, המוביל למחסום חווארה. הוא פנה ימינה בעוקף שכם, נסע ושם צריך היה לפנות ימינה. הוא האט, אותת, התחיל להכנס שמאלה ואז פתאום אמבולנס עקף אותו משמאל, בינו לבין המעקה ופגע במשאית מצד שמאל עם צד ימין שלו. ת/1 מציין את אופן עצירת הנהג, לדבריו. הרכב הפוגע היה אמבולנס ובו אנשים. הנהג פחד בשביל האנשים באמבולנס שקרה להם משהו, הוא התקשר לבעלים, שהגיע בתוך חצי שעה וצילם את הזירה. באמבולנס היו 7 אנשים שפונו באמבולנסים אחרים. היו שם אנשי צבא. לא היו שם אנשי משטרה (עמוד 1, שורה 14 עד עמוד 2, שורה 5). לדבריו, ציין באזני החוקר כי התאונה ארעה בכביש שמוביל בסוף לצומת תפוח. הוא אמר לו צומת תפוח "כדי לקרב לו את הענין"  ( עמוד 2, שורות 10-13).

בחקירתו הנגדית אמר, כי היה בדרך לעבודה, להעמיס את האוטו באבן. לא היתה לו תעודת משלוח, "כי זה ביניהם לבין בעל הבית... בין בעל הבית לבין בעל המחצבה". בהמשך, לשאלות בית המשפט, השיב שבעל המחצבה יודע לתת לו את ההזמנה כי הוא נותן לו פתק קטן, הזמנה של בעל העסק. "זה אצלי פתק בתוך האוטו. זה פנקס בתוך האוטו שלי. הכוונה, אני לוקח אותו מבעל הבית וחוזר ונותן לו אותו. עוד לא הגעתי למחצ(ב)ה ולא לקחתי את האבן והפתק נשאר בתוך האוטו. זה לא בכלל לענין השאלות האלה" ( עמוד 2, שורה 18 עד עמוד 3, שורה 8).