פסק-דין בתיק א 40100/00

א.        מהות התובענה ועיקר טענות בעלי הדין

1.       בכתב התביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת ביום 4.4.00 נטען כי התובע היה "הבעלים ו/או המחזיק" של בית מגורים ברח' ישרש 14 בת"א (להלן: "הבית") המהווה חלק מחלקה 1 בגוש 6035 (להלן: "המקרקעין").

2.       לגירסת התובע, ביום 9.4.86 הוצא על ידי הנתבעת צו הריסה מנהלי להריסת יסודות שהקים התובע סביב הבית וכן להריסת עמוד גדר ומחסן (להלן יחדיו: "החריגות") אך לא לגבי הבית אשר צוין בתרשימי הצו כמבנה קיים.

3.       התובע טוען כי לימים הפך צו ההריסה המנהלי לצו החלטי וכי בהחלטת בית המשפט מיום 25.10.87 אושרה הריסת החריגות והנתבעת הונחתה בהמלצה כי בעת ביצוע ההריסה לא ייהרס הבית עצמו.

התובע מוסיף כי חרף ההמלצה הנ"ל, הרסה הנתבעת את הבית וזאת שעה שהתובע היה חבוש בבית הסוהר לאחר שהורשע בדין והושת עליו עונש מאסר ארוך שנים.

4.         לגירסת התובע השתחרר מבית הסוהר ביום 24.9.96 ובסמוך לכך התוודע לעובדה כי הבית נהרס, לגירסתו - באשר עמד למכשול בביצוע תכניות פיתוח שיזמה הנתבעת.

התובע טוען איפוא כי הנתבעת השיגה את גבולו והתרשלה בביצוע צו ההריסה במובן זה שהרסה את ביתו.

5.         התובע עתר לסילוק ידה של התובעת משטח המקרקעין עליו מוקם הבית וכן לחייב את הנתבעת לבנות את הבית מחדש.

6.         הנתבעת כפרה בתביעת התובע במלוא מוטתה.

            בפתיח הגנתה העלתה הנתבעת טענת התיישנות. לעיצומו של עניין טענה הנתבעת כי התובע לא היה מעולם בעלים או מחזיק של הבית וכי מדובר במבנה שהוקם ללא היתר ולמעשה אינו קיים מבחינתה.

7.         אשר להחלטת בית המשפט בה נכללה המלצה להימנע מהריסת הבית נטען כי מדובר בהמלצה גרידא כאשר ההחלטה הנ"ל אינה עוסקת בחוקיות הבית בעוד שכל פעילות הנתבעת נעשו כדין ועל פי "תכניות בניין ערים".

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ב.         דיון וממצאים

1.       בהחלטה מיום 2.9.02 דחיתי את טענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת על יסוד הנימוקים שפורטו בהחלטה.

            2.         קיומו של הבית

2.1       עד הנתבעת רדו סבין טען בתצהירו כי בבדיקה שערך לא מצא מסמך המעיד כי הבית נהרס על ידי העירייה ועמד על גרסה זו גם בעדותו (עמ' 2,3 לפרוטוקול).

2.2       גב' כהן אתי שהעידה אף היא מטעם הנתבעת טענה כי ככל שהדברים נוגעים בחיובי ארנונה - לא מצאה אצל הנתבעת תיק המתייחס לבית בכתובת שצויינה (עדותה בעמ' 1,2 לפרוטוקול).

2.3       התובע לעומת זאת טען בעדותו כי הבית היה קיים מזמן המלחמה (עמ' 4 לפרוטוקול); גירסתו לגבי עצם קיום הבית מקבלת ביסוס גם מעדויות עד התובע עקיבא ברזילי אשר העיד כי היה בא לבית הנ"ל עוד כעשר שנים קודם להריסתו (עמ' 2 לפרוטו' ישיבת יום 19.4.04).

2.4       אני מעדיף את גירסת התובע בדבר עצם קיומו של הבית על המקרקעין גירסה הנתמכת גם מצד החלטת בית המשפט שאוזכרה לעיל ופוסק כי הבית היה קיים על המקרקעין.