פסק-דין בתיק א 40080/01

זוהי תביעה של מי שטוען שהיו לקוחותיו של הנתבע, עו"ד במקצועו, ושטוענים כנגדו לרשלנות מקצועית שבגינה נגרמו להם נזקים והם תובעים את פיצויים על נזקים אלה.

על פי כתב התביעה, טוענים התובעים שהיו בעלים של רכב פרטי מסוג וולוו 740 מספר רישוי 5266786 [להלן :"הוולוו"] אשר נפגעה בתאונת דרכים שעה שהיה נהוג בידי אדם בשם טירן אהרון ותוך כדי כך פגע ברכב מסוג פורד [להלן:"הפורד"]  מאחור וגרם לפורד נזקים וגם לוולוו נגרמו נזקים. התובעים טוענים כי הם מסרו לנתבע את הטיפול בתביעתם כנגד מבטחת הרכב, חתמו על ייפוי כוח ואף מסרו מסמכים נוספים לטיפולו של הנתבע, אך משום מה הנתבע לא הגיש תביעה בזמן ולא בכלל ומשך אותם הלוך ושוב ואף כאשר ביקשו לקבל בחזרה את כל המסמכים שנמסרו לו, הוא לא מסר להם את המסמכים או לא מסר את כל המסמכים.

התובעים טוענים כי בגין אי הגשת התביעה על ידי התובע כנגד חברת הביטוח, נגרם להם נזק בסכום של כ-30,000 ש"ח נכון לתאריך התאונה ספטמבר 91 בגין אובדן יכולתם להגיש תביעה מאוחר יותר נגד המבטחת שלהם.

פרשייה נוספת שבה מייחסים התובעים לנתבע רשלנות מקצועית, היא בכך שהוגשה נגדם ע"י חב' הביטוח כלל תביעה להשבת כספים שחב' כלל שילמה לבעל הפורד שנפגעה ולאחר מכן התברר לה כי התובעים הציגו בפניה מצג שגוי כאילו רכב מבוטח אצלה הוא שפגע בפורד וחב' כלל טענה כי לא כך הדבר וכי התובעים רימו אותה וגרמו לה לשלם כספים לניזוק, מקום שלא היתה חייבת לעשות כן ועל כן זו הגישה את התביעה נגד התובעים להשבת הסכום. התובעים טוענים כי מסרו לנתבע גם את הטיפול בתביעתה של חב' הביטוח כלל כנגדם, אשר הוגשה בת.א 58004/96 ואילו הנתבע לא טרח להגיש כתב הגנה ועל כן, נתקבל נגדם פסק דין בהעדר הגנה ואף נפתח תיק הוצל"פ נגדם. בסופו של יום, נאלצו התובעים, כך הם טוענים, לשלם במסגרת תיק ההוצל"פ סך של 6,000 ש"ח אשר ערכם ביום הגשת התביעה הזו שבפני עומד על 8,632 ש"ח.

גרסתו של הנתבע היא כי התובעים לא מסרו לו לטיפול את התביעה שלהם כנגד המבטחת על נזקי הוולוו, אלא אך פנו אליו כדי לקבל את שירותיו והוא לא החליט לקבל את הטיפול ואת הייצוג והוא רק פנה לסוכן הביטוח של התובעים כדי לברר מספר פרטים, אך הקשר בינו לבין התובעים לא התגבש לכדי קבלת הייצוג וקבלת מסמכים.

באשר לפרשייה השניה בקשר לתביעת חב' הביטוח כלל - טוען הנתבע כי הוא עשה טובה לתובעים, אשר היה מייצג אותם בתביעת משאית שניזוקה שעה שהוחזקה על ידי משטרת ישראל וכשבגינה הגישו תביעה לבית משפט השלום בכפר סבא. הטובה שהנתבע טוען כי עשה לתובעים היא שהוא ערך עבורם את כתב ההגנה בתביעת חב' הביטוח כלל וכי היה על התובעים בעצמם להגיש את כתב ההגנה לבית המשפט ומשלא עשו כן, או משלא באו למשרדו כדי לקחת את כתב ההגנה להגישו לבית המשפט, אין אלא להלין על עצמם.

אתחיל בפרשייה השניה בעניין כתב ההגנה כנגד תביעת כלל.

במסגרת הבאת הראיות בתביעה, העידו התובעים מטעמם את ישראל בן עטיה, אחיה של התובעת מספר 2, את התובעת 2 עצמה, את מר ניסים דהאן שטען כי התלווה לתובעים כאשר ביקרו במשרדו של הנתבע ושוחחו עמו על התביעות כי הוא שמע את השיחה בין התובעים לנתבע ואשר הוקלטה והוגשה בתמליל שסומן ת/15, כמו כן העיד מטעם התובעים התובע מס' 1 בעצמו.

אקדים ואומר כי מעדותם של העדים לא ניתן להבחין בין דברים המתייחסים לתביעת התובעים כנגד המבטחת שלהם או בין הדברים המתייחסים לתביעת כלל כנגד התובעים ונוסף לכך להזכיר כמובן את התביעה שהיתה תלויה ועומדת בבית המשפט השלום בכפר סבא אשר לא מן הנמנע כי גם חלק מהשיחות שהתנהלו עם הנתבע לטענת התובעים, אף התייחס לתיק בכפר סבא. מכל מקום, אינני יכול לקבוע בשלב זה כי אכן התובעים הרימו את נטל הראייה להוכיח כי אכן הם מסרו את הטיפול בתביעת חב' כלל נגדם, שכן מצד אחד כאמור מדברי העדים כולם, לא יכולתי לדלות אמירה מפורשת כי הטיפול בתביעה לצורך הגשת הגנה אכן נמסר לנתבע והטרוניות של התובעים ממוקדות בכך שכל מסמך שהיו מקבלים מההוצאה לפועל העבירו לנתבע, מכך הם מבקשים ללמוד ולטעון כי הם העבירו את המסמכים מהוצאה לפועל לנתבע במסגרת טיפולו בתביעה נגדם. אכן על פני המוצג ת/9 שהוא החלטת רשם במסגרת תיק ההוצל"פ, כתוב בכתב יד "עבור משה רוט, מריקי בן עטיה". דבר זה יכול להעיד על כך שאכן עם קבלת החלטת ראש ההוצל"פ על ידי התובעים, רשמו על פני המסמך שהוא מיועד לעו"ד הנתבע, והנתבע מוכן להרחיק לכת ולהניח כי המסמך גם נשלח לעו"ד רוט הנתבע.

אותו דבר ביחס לת/10 שהוא החלטת ראש ההוצל"פ במסגרת תיק ההוצל"פ עליו כתוב בכתב יד "עבור משה רוט, מריקי", שגם אותו אני מוכן להניח שהתובעים שלחו לנתבע.

משלוח שני מסמכים אלה על ידי התובעים אל הנתבע, ששייך למעשה לסוף הסיפור, אינו יכול להעיד על תחילתו של הסיפור עד כדי כך שיביאני לקבוע כי אכן התובעים מסרו לנתבע את הטיפול בתביעה של חב' הביטוח כלל נגדם. התובעים על מנת לזכות בתביעתם כנגד הנתבע בעניין זה, היו צריכים להוכיח כי אכן עם קבלת כתב התביעה ת/1, הם התייצבו או מי מהם במשרדו של הנתבע, מסרו את כתב התביעה ונספחיו וחתמו על ייפוי כוח כסימן לגמירת הדעת בין שני הצדדים לכך שהנתבע קיבל עליו את ייצוגם של התובעים.

התובעים הגישו את ת/19 שהינו כתב הגנה לכתב התביעה בת.א 58004/96 שהוגש נגדם על ידי חב' ביטוח כלל כראייה מטעמם, אך לטעמי, אין ת/19 יכול להוכיח כי הנתבע קיבל עליו את ייצוגם של התובעים גם אם אקבל את הטענה של התובעים כי כתב ההגנה נערך על ידי הנתבע.

כתב ההגנה ת/19 מסתיים במקום לחתימה שבו מצוין "בין עטיה ישראל ורבקה" (ישראל בן עטיה הוא גיסה של התובעת 2 אשר שמו הוזכר בפוליסת הביטוח כמבוטח במסגרת מבצע לעובדי הבנק בו עבד להנחות בביטוח לעובדי הבנק ובני משפחותיהם, אך אינו תובע במשפט זה, אך היה נתבע בתיק הנ"ל).

עצם הכנת כתב ההגנה לחתימה על ידי התובעים לצורך הגשתו לבית המשפט והוא לא מוכן לחתימה על ידי הנתבע, מחזק את טענתו של הנתבע כי מלכתחילה לא היתה כוונה שהוא ייצג את התובעים בתביעה הנ"ל אלא אך ורק יכין עבורם את כתב ההגנה שהם בעצמם יגישו.

ת/19, כתב ההגנה, איננו חתום על ידי התובעת או על ידי ישראל בן עטיה ובמצב כזה, כאשר כתב ההגנה היה אמור להיות מוגש בחתימתם של התובעת וישראל והם לא חתמו, לא היה ניתן להגישו למזכירות בית המשפט גם אם הנתבע רצה לעשות כן.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בעניין זה ועברתי על כל הראיות, אני חוזר וקובע כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל על כתפיהם כדי להוכיח כי אכן נוצר בינם לבין הנתבע הסכם למתן שירות משפטי והנתבע לא קיבל עליו לייצג את התובעים בתביעת כלל נגדם. לפיכך, אין מנוס מדחיית התביעה בחלקה זה המתייחס לתביעת חברת כלל נגד התובעים.

באשר לחלק התביעה התייחס לטיפולו של הנתבע בתביעת התובעים כנגד המבטחת שלהם, הגעתי למסקנה שונה.

התובעים כאמור העידו בפני לעצמם והביאו גם את ישראל בן עטיה ואת ניסים דהאן כעדים מטעמם והגישו ראיות בכתב.

עדותו של ישראל בן עטיה