פסק-דין בתיק א 40024/03

א.        מהות התביעה ועיקר טענות בעלי הדין

1.         בין התובעים חמישה עשר במספר מזה, ובין הנתבעות מזה נתגלעה מחלוקת שעניינה שימוש שעושות הנתבעות ברכוש המשותף של בית מגורים ברח' הרצל 20 ברמת גן (להלן: "הבנין").

2.         לגירסת התובעים משכירות הנתבעות 1,2 (להלן: "הנתבעות") שהינן בעלי זכויות ב-3 דירות בלבד בבנין - את חצר הבנין (להלן: "החצר") המהווה חלק מן הרכוש המשותף של בעלי הדירות בבנין, לנתבעת מס' 3 (להלן: "העירייה") לעירייה לצורך הפעלתו כגן ילדים עירוני.

3.         התובעים טוענים כי מזה שנים מפיקות הנתבעות דמי שכירות מן העירייה אך חרף פניות התובעים אליהן להסדיר את נושא התשלומים המתקבלים נענו בשלילה.

4.         בכתב תביעתם עתרו התובעים לחייב את הנתבעות כמו גם את העירייה לשלם להם את חלקם בשיעור 8/11 חלקים מדמי השכירות הראויים למשך שבע השנים האחרונות בסכום שחושב על ידי התובעים לסך של 152,737 ש"ח וזאת מכוח זכויותיהם של התובעים כבעלים משותפים במקרקעין הזכאים לקבל את חלקם בגין השימוש שנעשה בחצר וכן ובנוסף בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.

לצרכי אגרה בלבד העמידו התובעים את תביעתם על סך 117,000 ש"ח.

5.         הנתבעות הגישו כתב הגנה בגדרו הביעו ספקות באשר לייצוג התובעים ומידת עניינם בהגשת התביעה.

6.         הנתבעות מוסיפות וטוענות כי החצר, מהווה חלק מגן הילדים מזה כ-50 שנה וכי התובעים הכירו בזכותן הבלעדית של הנתבעות ומורישן לעשות שימוש בחצר והן כנטען, עושות שימוש סביר בחלקיהן במקרקעין.

7.         הנתבעות כופרות בסכום הנתבע ובעילת התביעה.

8.         אף העירייה הגישה כתב הגנה בטענה כי לא ידוע לה שחצר גן הילדים מהווה רכוש משותף של הבניין וכי עד להגשת התביעה לא הייתה מודעת להתנגדותם של התובעים לשימוש שעושה העירייה בגן הילדים.

            ב"כ התובעים הסכים למחיקת למחיקת העירייה כנתבעת וזו נמחקה (החלטה מיום 13.9.04).

ב.         המחלוקת

            המחלוקת הצריכה להכרעה בתובענה זו הינה כדלקמן:

1.         האם זכאים התובעים כולם או מקצתם לדמי שימוש ראויים בגין דמי השכירות שגבו הנתבעות מן העירייה.

2.         גובה הסכום.

ג.         דיון וממצאים

1.         הסגת גבול ברכוש המשותף (בחצר)

1.1       בן שלמה אברהם (להלן: "בן שלמה") שהגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעים טען כי הנתבעות השכירו לעירייה את אחת הדירות בקומת הקרקע לצורך הפעלת גן ילדים (להלן: "הגן") וכי "בפועל לאחר השכרת הגן פרצו הנתבעות פתח לחצר הבניין והשתלטו על חלק מן החצר המהווה רכוש משותף, גדרו אותה והפכו אותו לחלק בלתי נפרד מן הגן תוך שהן מפקיעות לטובתם את השימוש בחצר באופן בלעדי" (סעיף 4 לתצהיר).

1.2       מנגד טענה תנאל אילה בתו של המנוח יהושע צימרינג ז"ל (להלן: "המנוח") שנתבעה כיורשתו על פי דין - בתצהיר עדותה מטעם הנתבעות כי כל יחידות הבנין (אשר לא נרשם כבית משותף) חולקו על ידי סבתה המנוחה וכי במסגרת זו ניתנה למנוח "בצורה מוחלטת לבעלות חלק החצר ששימוש את גן הילדים" בעוד שגן הילדים נוסד עוד בחיי סבתה.