פסק-דין בתיק א 39996/05

1.         בפניי תביעה לתשלום חוב בסך של 945,002 ש"ח שהצטבר בחשבון הבנק של חברת י.ע.פ. אחזקות בע"מ ( להלן: "חברת י.ע.פ.") בסניף ככר המושבות של הבנק התובע ( להלן: "הבנק"). התביעה הוגשה נגד הנתבע מכח ערבותו הבלתי מוגבלת לחובותיה של חברת י.ע.פ.. הנתבע הינו הבעלים והמנהל של חברת י.ע.פ..

2.         הנתבע התגונן בשתי טענות הגנה עיקריות, כמפורט להלן:

(א)        הבנק חייב את חשבונה של חברת י.ע.פ. שלא כדין בסכום של 149,399 ש"ח, למרות שמדובר בחוב של חברה אחרת, בן עמי בקשט מסעדות בע"מ ( להלן: "חברת בן עמי").

(ב)        הבנק הפר הסכמה בעל פה בינו לבין הנתבע, לפיה תתאפשר לחברת י.ע.פ. חריגה ממסגרת האשראי הפורמלית עד כדי הגעה ליתרת חובה בסכום של 730,000 ש"ח. ביום 1.8.2004, באופן חד צדדי, הפסיק הבנק את מתן האשראי לחברת י.ע.פ. למרות שידע כי הדבר יגרום לסגירת מסעדת "ניו יורק" שהפעילה חברת י.ע.פ. ( להלן: "המסעדה"), ולהברחת משקיע פוטנציאלי שהתכוון להשקיע במסעדה סכום של 100,000 דולר ולהצילה מקריסה. בנוסף, הבנק לא נתן התראה מוקדמת סבירה לפני סרובו להמשיך ולכבד שיקים של חברת י.ע.פ., וגם התעלם מן העובדה שביום 3.8.2004 החשבון זוכה בסכום של 85,742 על ידי חברת האשראי בגין חיובים של אורחי המסעדה.

3.         נדון בטענות ההגנה כסדרן.

הטענה בענין חיוב חשבונה של חברת י.ע.פ. בחוב של חברת בן עמי

4.         אין חולק כי חברת בן עמי היתה הבעלים הקודם של המסעדה וחברת י.ע.פ. היא חליפתה, ורכשה ממנה את המסעדה (ראה עדותו של הנתבע בע' 58 לפרוטוקול). יצויין כי הנתבע הינו הבעלים והמנהל גם של חברת בן עמי (ראה מוצג ת/3 וכן עדותו של הנתבע, בע' 54 לפרוטוקול).

ביום 24.2.2002 נטלה חברת בן עמי הלוואה בסך 400,000 ש"ח מאת הבנק. ההלוואה היתה אמורה להפרע ב- 48 תשלומים באמצעות חיוב חשבונה של חברת י.ע.פ. (מוצג ת/4).

5.         ביום 27.10.2003 חתמה חברת י.ע.פ. על ערבות מתמדת ובלתי מוגבלת בסכום לכל חובותיה של חברת בן עמי (נספח ג' לתצהירו של אבי בלו מטעם הבנק).

            סעיף 12 לכתב הערבות קובע:

            " הערבים נותנים בזה לבנק הרשאה לחייב כל חשבון שלהם ... בכל סכום שהערבים יהיו חייבים בו על פי תנאי כתב זה, בין שהחשבון כאמור יהיה קרדיטורי, בין שיהיה דביטורי ובין שיעשה דביטורי כתוצאה מחיוב החשבון ...".

            משמע, חברת י.ע.פ. הרשתה לבנק לחייב את חשבונה בכל חוב הנובע מערבותה לחברת בן עמי.

6.         לאחר שחברת י.ע.פ. חדלה לפרוע את תשלומי ההלוואה שנטלה חברת בן עמי, הועמדה ההלוואה לפרעון מיידי, וביום 4.4.2005 הורה אבי בלו, מנהל מרחב השפלה ודרום תל אביב של הבנק, לחייב את חשבונה של חברת י.ע.פ. בסכום ההלוואה (ראה נספח ד' לתצהירו). בעקבות הוראה זו, אופס חובה של חברת בן עמי, ואילו חשבונה של חברת י.ע.פ. חוייב בסך של 149,399 ש"ח, וזאת ביום 7.4.2005.

7.         אני סבור כי הבנק היה רשאי לנהוג כפי שנהג, משום שחברת י.ע.פ. הסמיכה אותו, בגדרו של כתב הערבות לחובותיה של חברת בן עמי, לחייב את חשבונה בכל חוב הנובע מערבותה. מרגע שהלוואתה של חברת בן עמי הועמדה לפרעון מיידי, נוצר איפוא חוב של חברת י.ע.פ., בכובעה כערבה לחובותיה של חברת בן עמי, ולכן חיוב חשבונה של חברת י.ע.פ. בסכום ההלוואה נעשה כדין, מכוחו של ס' 12 לכתב הערבות. הבנק לא נזקק לשם כך להוראה נוספת מאת חברת י.ע.פ., שכן די בכך שחברת י.ע.פ. הרשתה לו לנהוג כפי שנהג בגדרו של כתב הערבות עליו חתמה.

8.         הנתבע טוען כי מדובר בהרחבת חזית מצידו של הבנק, שכן הוא נתבע מכח ערבותו לחובותיה של חברת י.ע.פ., ולא מכח ערבותו לחובותיה של חברת בן עמי.

אין ממש בטענה זו. התביעה הוגשה בגין ערבותו של הנתבע לחוב שהצטבר בחשבונה של חברת י.ע.פ. נכון ליום הגשת התביעה. עיון בדף החשבון שצורף לכתב התביעה מגלה כי חוב זה כולל בחובו גם את הסך של 149,399 ש"ח, הוא החוב של חברת בן עמי שנזקף לחובת חשבונה של חברת י.ע.פ.. על כן, דרישתו של הבנק לתשלום חוב זה היא חלק בלתי נפרד מעילת התביעה, ואין המדובר בשינוי חזית. אכן, לאחר שהנתבע כפר בזכותו של הבנק לחייב אותו בחובותיה של חברת בן עמי, נדרש הבנק להסביר על מה ולמה נהג כפי שנהג, אך אין בכך כדי לשנות את חזית המריבה המקורית, שכללה גם את חיוב חשבונה של חברת י.ע.פ. בחוב ההלוואה של חברת בן עמי.

            למעלה מהצורך אציין כי הנתבע ערב גם לחובותיה של חברת בן עמי (ראה נספח ב' לתצהירו של אבי בלו), כך שהלכה למעשה, הוא לא ניזוק כלל מן העובדה שהחוב של חברת בן עמי הוזרם לחשבונה של חברת י.ע.פ.. ככל שהדבר נוגע לנתבע, אלמלא הועבר החוב אל חשבונה של חברת י.ע.פ., הוא היה אמור לפרוע אותו בכובעו כערב לחובותיה של חברת בן עמי.