פסק-דין בתיק א 39986/03

התביעה והצדדים לה :

1.         התובעת הינה חברה העוסקת ביבוא ושיווק מוצרי ברזל לסוגיהם.
הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הינו מנהלה של הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), ובעל 100% ממניותיה.

2.         אין מחלוקת בין הצדדים כי הקשר העיסקי החל בשנת 1996 או בסמוך לכך, את החל הנתבע לרכוש באופן אישי ממוצריה של התובעת. כמו-כן אין מחלוקת כי הנתבעת הוקמה רק ביום 1.4.1998, לאחר שהתובעת החלה כאמור לספק את מוצריה לנתבע.

3.         תביעה זו נוגעת לחוב שנוצר בשנת 2002 בגין אספקת סחורה לנתבעים או מי מהם: התובעת טוענת בכתב תביעתה כי במועדים שונים בשנת 2002, החל מיום 8.5.02 ועד ליום 13.11.02, סיפקה לנתבעים סחורה בסכום כולל של 65,997 ש"ח. מתוך סכום זה, שולם לתובעת סך של 15,000 ש"ח בלבד, ולפיכך יתרת החוב עומדת על סך של 51,297 ש"ח.

התביעה שבפני הינה לתשלום יתרת החוב הנ"ל.

טענות הצדדים :

4.         תביעה זו הוגשה במקורה בהליך של סדר דין מקוצר, והוגשה כנגד שני נתבעים: הנתבע וחברה בשם עודד אלרון מסגרות ועבודות מתכת בע"מ (להלן: "התביעה המקורית" ו "הנתבעת המקורית", בהתאמה).

5.         ביום 15.7.2004 הוגשה בקשה לתיקון כתב תביעה, בש"א 174654/04 (להלן: "הבקשה לתיקון כתב תביעה"), במסגרתה בקשה התובעת להגיש כתב תביעה מתוקן בו נכלל סעיף מפורש המבהיר כי הנתבע הוא שרכש את הסחורה מהתובעת באופן אישי ולכן יש לחייבו בסכום התביעה לאור יריבותו הישירה, ולא רק מכוח ערבותו לחוב הנתבעת ו/או מתוקף היותו מנהל הנתבעת, כפי שעלול להשתמע מהתביעה המקורית.

הנתבעים התנגדו לבקשה וטענו כי מדובר בטענות עובדתיות חלופיות, אולם חרף עמדתם, אפשר בית המשפט את תיקון כתב התביעה כמבוקש.

6.         בכתב התביעה המתוקן טוענת כאמור התובעת כי הנתבע הוא שהתקשר עם התובעת באופן ישיר בחוזה לאספקת הסחורה, הוא הלקוח הרשום בספריה, חשבוניות העסקה יצאו על שמו ולפיכך יש לחייבו באופן אישי בסכומים נשוא התביעה.

התובעת טוענת כי הנתבע כלל לא הודיע לה כי פתח חברה בע"מ, הנתבעת, לא בקש כי החשבוניות יצאו על שם הנתבעת ומשום כך, יש לראותו כאחראי לתשלום בגין הסחורה.

7.         לחלופין טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבעת מכוח היותה מזמינת הסחורה, ואת הנתבע יש לחייב באופן אישי, אם מכוח ערבותו, כמפורט בתנאי המכירה הכללים המופיעים על גבי תעודות המשלוח והחשבוניות של התובעת; ואם מכוח היות הנתבע המנהל היחיד של הנתבעת וה"רוח החיה" בה.

8.         הנתבעים הכחישו בכתב הגנתם את היריבות הישירה בין הנתבע לבין התובעת: לטענתם, הנתבעת היא הלקוחה של התובעת, היא זו שהזמינה את הסחורה ושילמה עבורה בשיקים של החברה, הנתבעת, למן הקמתה. לעניין הטענות החלופיות של התובעת טוענים הנתבעים כי תנאי המכירה הכללים המופיעים על גבי החשבוניות ותעודות המשלוח אינם מקימים ערבות אישית; ואין להרים את מסך ההתאגדות במקרה הנדון ולחייב את הנתבע אך ורק בשל היותו מנהל הנתבעת.

לבסוף העלו הנתבעים טענת קיזוז: לטענתם, בסמוך לאחר הפסקת פעילותה של הנתבעת, בחודש מרץ 2003 או בסמוך לכך, שוחח הנתבע עם נציגי התובעת והודיע להם שבחצרי הנתבעת ישנה סחורה בשווי של כ- 18,000 ש"ח, וכי התובעת רשאית ליטול סחורה זו ולקזז את תמורתה מהחוב הנטען. התובעת לא עשתה דבר, ומשלא פעלה על מנת להקטין את חובה, יש להורות על קיזוז הסך של 18,000 ש"ח מהחוב.

העדויות והראיות :

9.         בתיק זה התקיימו שתי ישיבות הוכחות. בדיון הראשון ביום 30.11.2006 נשמעו עדי התביעה כדלקמן: מר גבי שאער, סמנכ"ל התובעת (להלן: " שאער") ; מר ישראל בוטבול, מנהל מכירות בתובעת (להלן: " בוטבול") ; בדיון השני, אשר התקיים ביום 14.5.2006, נשמע עד התביעה השלישי, מר צביקה בנס (להלן: " בנס"), אחד ממנהלי ביעד שיווק ברזל, אשר אף היא סיפקה סחורה לנתבעים (להלן: " ביעד") ; ועדי ההגנה, הגברת תמירה שונקרט, מזכירה אצל הנתבעת ( להלן: " שונקרט") והנתבע .

10.       בסיום דיוני ההוכחות, הגישו הצדדים את סיכום טענותיהם בכתב ולפיכך יש ליתן פסק דין על סמך החומר שבפניי.

השאלות הדורשות הכרעה :

11.       למעשה, עליי להדרש לארבע שאלות מרכזיות:

א.        האם קיימת יריבות ישירה בין הנתבע לבין התובעת או שמא יש לזקוף את החוב הנטען באופן ישיר לחובת הנתבעת בלבד?