פסק-דין בתיק א 398/03

1.         איגוד ערים לענייני ביוב אזור כרמיאל ושותפות מוגבלת כרמיאל מקורות - מכון טיהור שפכי כרמיאל והסביבה (להלן: התובעים ), הגישו בקשה לבטל את פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר צמח ישי, ביום 25/11/02, אשר תוקן והושלם בפסק בוררות מבהיר ביום 5/2/03 (להלן יקראו יחדיו: פסק הבוררות או הפסק ), וזאת מחמת מספר עילות ביטול הכוללות חריגה מסמכות, אי מתן הזדמנות נאותה להעלות טיעונים ולהביא ראיות, העדר הכרעה בנושאים העיקריים שנמסרו להכרעתו, היות הפסק מנוגד לתקנת הציבור וקיומן של עילות שעל פיהן היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור.

            פסק הבוררות דן בנושא הזרמת השפכים למאגר יסעור ולמכון טיהור שופכין (מט"ש) כרמיאל, וכן הכריע הבורר, בין היתר, בנושא אגרת התשלום שעל הנתבעים 2-4 לשלם לאיגוד הערים עבור הטיהור, ושדרוג מאגר יסעור.

2.         יחד עם הגשת התובענה הוגשו בקשות לסעדים זמניים (בש"א 751/04 ו-בש"א 837/04), כפי שיפורט בהמשך. הדיונים בתובענה ובבקשות התקיים ב- 22/1/04 וב- 13/10/04.

            לאחר הדיונים הגישו הצדדים בקשות לתיקון פרוטוקול הדיון. על דרך הזהירות, מאחר שהתיקים טרם סומנו כסגורים, ולאור עמדות בעלי הדין האחרים, אני נעתרת לבקשה ומורה על תיקון הפרוטוקול, כמבוקש על-ידי בעלי הדין בבש"א 3334/04, בש"א 15489/04 ובש"א 15643/04.

הרקע וההליכים שננקטו :

3.         כמפורט בתובענה מטעם התובעים, במחצית שנות התשעים לאור החקיקה בנושא טיהור מי הביוב ולאור דרישות הרשויות המוסמכות, אשר כללו גם את המשרד לאיכות הסביבה ואת המנהלה הארצית לביוב, שהייתה באותה עת תחת אחריותו של משרד הפנים, התחייב הקמה של מכון טיהור שפכים אזורי שיקלוט ויטפל בשפכים של עיריית כרמיאל וישובי בקעת בית הכרם וביניהם גם שלוש הרשויות שהן הנתבעות 2, 3 ו-4.

            הרשויות המוסמכות ראו בהקמת מכון טיהור, צורך דחוף, אשר יאפשר מיד עם הקמתו הזרמת שפכי עיריית כרמיאל וישובי בקעת בית הכרם. הצמיחה המתוכננת של האזור, גידול האוכלוסייה ופיתוח מערכות התשתיות באופן שיעמדו בעומסים הגוברים, חייבה שיתוף פעולה בין הרשויות השונות ולצורך כך הוקם איגוד הערים לענייני ביוב (אזור כרמיאל) (להלן: איגוד הערים ).

3.         הליכי ההקמה היו בהתאם להוראות חוק איגוד ערים, תשט"ו-1955.

            אין חולק כי הנתבעות 2 ו-3 שהן המועצות המקומיות מג'ד אל כרום ובענה קיבלו החלטה להיות חברות באיגוד הערים שיוקם. בשלב מאוחר יותר הצטרפה המועצה המקומית דיר אל אסד.

            על פי חוק איגוד ערים, בהתאם לסעיף 37 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962 ובאישור שר הפנים, התקין איגוד ערים חוק עזר לאיגוד ערים לענייני ביוב (כרמיאל) (אגרת ביוב), תשנ"ט-1999, וחוק עזר לענייני ביוב (אזור כרמיאל) (הזרמת שפכי תעשיה למערכת ביוב), התשנ"ט-1999 (להלן יכונו שני החוקים הנ"ל: חוקי העזר ).

            התובעים מסבירים כי מבחינת תכנון המכון לטיהור, גובה ההלוואות שנלקחו ע"י הרשויות החברות באיגוד לצורך הקמתו ושיעורי האגרה, נקבעו בחוקי העזר בהסתמך על חברותן של שלוש הרשויות באיגוד הערים ועל כך ששלוש רשויות אלה יזרימו את שפכיהן למכון הטיהור מיד לאחר הפעלתו.

4.         לצורך הקמת מכון הטיהור תפעולו ואחזקתו הוקמה התובעת מס' 2 (להלן: השותפות ), כאשר איגוד הערים הוא אחד השותפים בה. איגוד הערים התקשר עם השותפות בשנת 1997 כדי שהשותפות תיקח על עצמה את ההקמה, ההפעלה והאחזקה של מכון הטיהור.

5.         בשנת 1990 חתמו הנתבעות 2, 3 ו- 4 עם המועצה האזורית מטה-אשר, שהיא הנתבעת מס' 1 (להלן: המוא"ז מטה-אשר ), הסכם לפיו יזרימו את כל שפכיהן  למאגר יסעור השייך למוא"ז מטה-אשר, ואשר משתמשת ואמורה להשתמש במי המאגר לצרכים חקלאיים.

לטענת התובעים נודע להם על קיומו של ההסכם ועל תוכנו רק לאחר הקמת איגוד ערים.

            לאחר הקמת האיגוד - כאשר בשנת 1997 פורסם צו איגודי ערים ובשנת 1999 צורפה כחברה בו גם הנתבעת מס' 2 - נתגלעה מחלוקת בין הצדדים ביחס שבין המחוייבות של הנתבעות 2-4  על-פי דין כלפי האיגוד שהוקם על מנת לטפל בנושא השפכים שלהן, לבין המחוייבות של אותן מועצות מכוח החוזה משנת 1990 למוא"ז מטה-אשר.

6.         המוא"ז מטה-אשר עמדה על דרישתה כי שלוש הרשויות ימשיכו לקיים את ההתחייבות על פי ההסכם הנ"ל או לחלופין, הסכימה לוותר על ההתחייבות של שלוש הרשויות להמשיך ולהזרים את שפכיהן למאגר יסעור, אך זאת בכפוף לכך שתקבל את אותה כמות מים במאגר יסעור ובאיכות אשר לא תפחת מ-20/30 מן התובעים, וכל זאת ללא תשלום כלשהו לתובעים.

            לא יכולה להיות מחלוקת כי הענות לדרישה זו מצד התובעים, יש בה כדי להשפיע על התכנון התקציבי-כספי שנעשה על ידי איגוד הערים לצורך הקמת מכון הטיהור, אחזקתו ותפעולו.

7.         בפועל, למרות ההסדרים שפורטו לעיל, המשיכו שלוש הרשויות להזרים את שפכיהן למאגר יסעור.

            בין הצדדים התגלעה מחלוקת, כאשר התובעים טוענים כי המשך ההזרמה למאגר יסעור יש בה כדי להפר את הוראות החיקוק הרלוונטיות, לזהם את מי התהום והסביבה, תוך התעלמות מהתראות ודרישות שנשלחו על ידי הרשויות המוסמכות וזאת בנוסף לנזקים הנגרמים לתובעים עצמם.