פסק-דין בתיק א 3973/04

התובעים הגישו כנגד הנתבעת תביעה כספית לתשלום סך של 2,500 ש"ח וכן לפסק דין הצהרתי על פיו ביקשו להצהיר כי המטלטלין המצויים בבית ברחוב אטד 32 בבאר שבע (להלן: " הבית"), הוא ביתם של  המבקשים וכי הם בבעלותם הבלעדית.

בכתב התביעה נטען, כי התובעים נאלצו לשלם לנתבעת סך של 2,500 ש"ח במזומן, בעת שהנתבעת שלחה לביתם של התובעים מעקלים, לצורך גביית חובות שחברת חנוך גלובינסקי בע"מ (להלן: " החברה" או "החברה החייבת") חבה לנתבעת.

לשיטתם של התובעים החברה הפסיקה את פעילותה בסוף שנת 2001 או בתחילת שנת 2002 ולא היה מקום לנקוט בהליכי הוצאה לפועל נגדם, באופן אישי, לאור כך שהחברה היא יישות משפטית נפרדת.

טענתה המרכזית של הנתבעת, כי לא עלה בידי התובעים לסתור את החזקה שמדובר במטלטלין שלהם.

כל אחד מהתובעים הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ומנהל הנתבעת, מר מרדכי קרוטהמר, הגיש אף הוא תצהיר בשם הנתבעת.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

א.         התובע 1 הוא בעל זכות במניות בחברה החייבת, ביחד עם בן משפחה אחר.

ב.         החברה חייבת כספים לנתבעת.

ג.          החברה הפסיקה את פעילותה בשנת 2002.

ד.         הנתבעת נוקטת בהליכי הוצאה לפועל לגביית חובות החברה במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 34-00909-03-2 המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל ברמלה.

ה.         ביום 19.5.03 שלחה הנתבעת מעקלים לביתם של התובעים לצורך ביצוע " עיקול ברישום" על המטלטלין הנמצאים בבית. בעת ביצוע העיקול נכחה בבית התובעים בתם הקטינה, שהיא בת 14 שנים (בטופס ההליך אשר סומן באות ה' לתצהיר העדות מטעם הנתבעת נכתב שהקטינה בת 15 שנים).

            בסופו של דבר נרשם עיקול על פרטי מטלטלין כדלקמן: טלוויזיה צבעונית, סלון, שולחן סלון, פינת אוכל, מכשיר מיקרוגל, מזנון חום ומזגן תדיראן.

ו.          ביום 9.5.04 הופיעו פעם נוספת קבלני הוצאה לפועל בביתם של התובעים לצורך ביצוע פעולת "הוצאת המטלטלין". מטופס הליך הביצוע אשר סומן כנספח ז' לתצהיר הנתבעת נלמד, כי התובעת מספר 2 מסרה למבצע הפעולה שמדובר בביתה הפרטי וכי החברה לא קיימת כבר 3 שנים. הקבלן שביצע את פעולת ההוצאה לפועל רשם בכתב ידו על גבי טופס ביצוע ההליך: "התבקשתי ע"י עו"ד שלו דן לגבות מהם 2,500 ש"ח במזומן ולבטל את ההליך. נתקבל סך 2,500 ש"ח במזומן... הוסבר להם כי עליהם להסדיר את יתרת החוב ולא יתחדש ההליך".

ז.          הנתבעת איננה מעלה טענה של  הרמת מסך.

ב"כ הנתבעת הפנה לסעיף 28 (א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק"), הקובע כי:- "מיטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותו כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח, להנחת - דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שאינם שלו".

לשיטתה של הנתבעת  - לא עלה בידי התובעים לסתור את החזקה האמורה בסעיף הנ"ל.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בכתב ההגנה, לאחר ששמעתי העדויות וסיכומי ב"כ בעלי הדין, החלטתי לקבל את התביעה מכל אחד ואחד מנימוקי התובעים,  וכדלקמן:-

א.         נחה דעתי כי התובעים נאלצו לשלם לנתבעת, שלא כדין, סך של 2,500 ש"ח תחת לחץ שהופעל עליהם, בעת נקיטת הליך של הוצאת מטלטלין מביתם.

ראה דברי התובעת מספר 2 אשר מהימנים בעיני: "לשאלתך בגין מה שולם הסכום אני אומרת שבעקבות כך שבאו לקחת לי דברים מהבית. הם אמרו לי שאו שהם לוקחים או שאני אשלם סך של 2,500 ש"ח".