פסק-דין בתיק א 3971/98

נתוני רקע

1.         ביום 12/11/93 נפתח על שמם של הנתבע 1 (להלן, גם "רג'א") והנתבע 2 (להלן, גם "ראוף") חשבון משותף בסניף רח' הבנקים בחיפה של הבנק-התובע (להלן-"החשבון המשותף"). מספרו העדכני של חשבונם זה של רג'א וראוף (להלן, ביחד, גם "הנתבעים") הוא 872121. בנוסף התנהל על שמו של רג'א, בסניף הבנק-התובע הנ"ל (להלן, גם "הבנק") חשבון פרטי שמספרו העדכני הוא 518883 (להלן-"החשבון הפרטי").

2.         הבנק הגיש תובענה כספית בגין החשבון המשותף והחשבון הפרטי. בגדר כתב תביעה מתוקן פחת סכום התביעה, לאחר עדכונו. על פי תחשיבי ב"כ התובע, כעולה מסיכום טענותיו, הרי בגין החשבון המשותף נותרה יתרת חוב בקרן בסך 46,920 ש"ח. בגין החשבון הפרטי נותר רג'א חייב יתרת קרן בסך של 52,637 ש"ח. זאת ועוד: בגין ערבות בנקאית שמומשה חייב רג'א סכום נוסף בסך 10,051 ש"ח.

3.         הנתבעים הם בעליה של משאית מסוג וולוו מס' 00-422-57 (להלן-"המשאית"), ועליה מנוף מספר סדורי IS 21761  (להלן-"המנוף").

            בגדר הבטחונות שהמציאו הנתבעים לבנק, נעשה משכון על המשאית. בהתאם להסכם מיום 7/4/97 בין התובע לנתבעים, לעניין הסדרת חובותיהם לבנק, התחייבו הנתבעים לבטח את המשאית בסכום של 229,695 ש"ח. המשאית בוטחה כאמור ע"י הנתבעת 3 (להלן, גם "הפניקס"). אין חולקין כי הפוליסה הייתה כפופה לסעיף שעבוד לטובת הבנק.

4.         לטענת הנתבעים, בין ה- 29/8/97 ל- 30/8/97 נגנבה המשאית. בעקבות הגניבה הנטענת האמורה דרשו הנתבעים מהפניקס תגמולי ביטוח ואף הורו להפניקס להעביר תגמולי ביטוח אלו לבנק, מכוח השעבוד האמור. הפניקס דחתה את דרישת הנתבעים. טענת ההגנה המרכזית של הפניקס הייתה כי גניבת המשאית הנטענת, היא גניבה מבויימת שיסודה בתרמית של הנתבעים.

5.         לנוכח זאת מונח בפניי כתב תביעה מתוקן של הבנק נגד הנתבעים והפניקס על סכום של 109,608 ש"ח, בגין שני החשבונות. אין חולקין כי ככל שתתקבל טענת הנתבעים נגד הפניקס באשר לחובתה לשלם לנתבעים תגמולי ביטוח בגין גניבת המשאית הנטענת, יכסו תגמולי ביטוח אלו את יתרת החוב האמורה.

6.         ניצבות, איפוא, בפניי שתי חזיתות של מחלוקת: האחת, במישור היחסים בין הבנק לבין הנתבעים לעניין החוב הבנקאי הנטען של הנתבעים לבנק. השניה, במישור היחסים בין הנתבעים- המבוטחים לבין מבטחתם, היא הפניקס.

            ככל שעסקינן במחלוקת הראשונה הונחו בפניי תצהירי עדות של מר אליהו בן-דוד (להלן-"בן-דוד"), עובד הבנק, ומנגד תצהיר עדותו של רג'א. זאת ועוד: הנתבעים ביססו הגנתם על חוות דעתו של מר סלמאן סלימאן (להלן-"סלמאן"). סלמאן הגיש שלוש חוות דעת. בגדרה של האחרונה, וכפי שיבואר ויפורט, סבור היה סלמאן כי יתרת החובה, הן בחשבון המשותף והן בחשבון הפרטי, אמורה לעמוד על סך של 27,037.23 ש"ח בלבד, ולא כנטען ע"י הבנק. הבנק המציא בתגובה חוות דעת נוגדת של רו"ח עמית קורנפלד (להלן-"קורנפלד").

            ככל שעסקינן במחלוקת האמורה הסכימו ב"כ הצדדים כי היא תוכרע על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות, באופן שלא נחקרו העדים והמומחים האמורים.

7.         ככל שעסקינן במחלוקת השניה הונחו בפניי תצהירים ונשמעו עדויות. מטעם הנתבעים נשמעו עדויותיהם של רג'א וראוף עצמם. מטעם הפניקס נשמעה עדותו של מר אלדד בשיר (להלן-"בשיר"), חברו של ראוף, של מר יוסי אלפיה (להלן-"אלפיה"), חוקר פרטי, של מר איזי שרצקי (להלן-"שרצקי"), מנכ"ל חברת "איתוראן", של מר דדי ארז (להלן-"ארז"), שבזמנים הרלוונטיים שימש כאוכף בחברת איתוראן ושל מר יוסי פיצ'ון (להלן-"פיצ'ון"), מי ששימש בזמנים הרלוונטיים מנהל המבצעים בחברת איתוראן. בנוסף לאלו הונחו בפניי ראיות נוספות, ובמרכזן עדויות שמסרו רג'א, ראוף ובשיר בגדר חקירתה של איתוראן, בעקבות הארוע הנטען.

8.         אדרש, איפוא, במובחן לשתי חזיתות המחלוקת ואתחיל בבירור התובענה הבנקאית.

התובענה הבנקאית

9.         עיון בכתב ההגנה המתוקן של הנתבעים מעלה כי הוא התגדר בשלוש טענות הגנה, שאין זולתן. הטענה הראשונה הייתה כי לנוכח העובדה שלרג'א " היו כספים רבים בתוכניות חסכון שונות...אין לחייבו בריבית מקסימלית הכוללת תוספת סיכון" (סעיף 4). השניה, הנגזרת מן הטענה הראשונה, היא " כי היתרה צריכה להיות פחותה בהרבה ולמעשה לא צריכה להיות יתרת חובה" (סעיף 5).

            אין חולקין כי לימים אותרה ונמצאה הקבינה של המשאית והיא נתפסה ע"י הבנק ונמכרה על ידו במסגרת הליכי הוצל"פ. נתון זה מוליך לטענת ההגנה השלישית, על פיה " הקבינה של המשאית שווה הרבה יותר ממה שנמכרה" (סעיף 14(א)) וכי " לפי מיטב ידיעת הנתבעים היא לא נמכרה במכרז פומבי" (סעיף 14(ב)).

10.        ככל שעסקינן בטענת ההגנה השניה, היא אינה צריכה לפנים אלא כנגזרת לדיון בטענת ההגנה הראשונה. משמע, בנתון לבחינת טענת הנתבעים לעניין "ריבית מקסימלית הכוללת תוספת סיכון", אין בפי הנתבעים טענה חישובית באשר לנאותות תחשיבי הבנק.

            ככל שעסקינן בטענת ההגנה השלישית הרי עיון בתצהירו של רג'א, מעלה כי הטענה האמורה נזנחה. כך, אף כעולה מעיון בסיכום טענות ב"כ הנתבעים.

            הנה כי כן, שומה עליי להידרש לטענת ההגנה הראשונה, ולה בלבד.

11.        ואולם, עיון בתצהירו של רג'א, בחוות דעתו של סלמאן ובסיכום טענות ב"כ הנתבעים, מעלה טענות הגנה נוספות שהן בבחינת  הרחבת חזית.