פסק-דין בתיק א 39652/05

מבוא וטענות הצדדים

1.       לפניי תביעה לתשלום שכר בגין עבודת תכנות שביצע התובע עבור הנתבעת.

2.        התובע טוען כי לפי הנוהג בין הצדדים - שכרו משולם לפי שעות-עבודה, בהתאם להצהרתו, ולפי תעריף של 30$ לשעה. הנתבעת מציבה לפניו מטלות, והוא מבצען ומגיש בגינן חשבון כאמור.

3.       כך, לגרסתו, אירע גם בענייננו. אמנם, מלכתחילה העריך באזני מנהל הנתבעת ('ניל') כי העבודה שהוזמנה תארך 10 שעות; אולם בפועל לא כך אירע, גם על רקע בקשות חדשות שהוזרמו לו במהלך העבודה, ועל רקע סיבוכי-תוכנה שלא היו צפויים, ולא נגרמו באשמתו. לפיכך הגיש התובע חשבון על כלל השעות שבהן עסק בפרוייקט, וכעדותו בישיבת ההוכחות [בעמ' 6] - גם בעניינים אחרים, שהסתכם ב-2,460$.

4.       הנתבעת טוענת כי הנוהג בין הצדדים אינו רלבנטי, משום שבעבר היה מדובר בעיקר בעבודות תחזוקה נדרשות, שבוצעו בהקבלה לזמן ולתקציב הצפויים. אין בכך כדי להשליך על עבודת התכנות הנדונה, שאופיה שונה. מכל מקום, לגרסת הנתבעת לא היה מדובר רק בהערכה בלתי מחייבת של 10 שעות עבודה, אלא בסיכום מחייב שלגביו הודגשו האילוצים התקציביים, ובמסגרתו נקבע שעלות העבודה לא תחרוג מן התקציב הנגזר מ-10 שעות עבודה - קרי: 300$.

5.       הנתבעת טוענת עוד כי העבודה בוצעה באיכות נמוכה, כשהיא רוויה בטעויות ותקלות. דבר זה האריך את משכה, עקב הצורך החוזר בתיקונים, ואף גרם לנתבעת נזק בדמותו של חודש עבודה של עובדת הנתבעת, גב' נורית אבנת ('נורית'), שהוקדש רק לבדיקתה של עבודת התובע ולהגדרתם של תיקונים נדרשים. הנתבעת טוענת כי יש לקזז נזק זה, בסך 7,000 ש"ח, משכרו של התובע.

דיון והכרעה

6.       העבודה הנדונה לא התנהלה לפי חוזה בכתב. עדויות המעורבים הצביעו על פער מסוים בציפיות. ניל הניח שיהיו נפתולי העבודה כאשר יהיו, השכר יוגבל ל-300$. ניל גם הניח שהעיכובים נובעים מכשלים בעבודתו של התובע, ואך טבעי הוא שהנתבעת לא תחויב בעבורם. התובע הניח שנוכח בקשות נוספות מצד נורית, שעבדה מולו מטעם הנתבעת, מסגרת הזמן שהותוותה מראש - והתקציב הנגזר ממנה - אינם רלבנטיים עוד, ולמעשה שונו על ידי התנהגות הנתבעת. עוד סבר התובע כי עבודתו הייתה תקינה, וכשלי-תוכנה ושיפורים לפי דרישת הלקוח הם מאפיינים טבעיים בעבודת תכנות; ולפיכך אך טבעי הוא שהחיוב יתייחס למכלול השעות שהושקעו בעבודה. נראה כי היה פער מסוים גם בין הגדרת העבודה על ידי ניל, שעל בסיסה נקב התובע באומדן של 10 שעות, לבין כוונותיה של נורית, שרצתה לראות משהו משוכלל יותר, ולצורך השגתו "העבידה" את התובע ואת עצמה מעבר להיקף שחזה ניל (באחד הדוא"לים הודתה נורית ב"פרפקציוניזם" שלה).

7.       בין הצדדים, כעולה מן החומר הראייתי, הייתה תקשורת אינטנסיבית באמצעות הדוא"ל. מן הסתם הייתה גם תקשורת בעל-פה, אולם 'אין לדיין אלא מה שעיניו רואות'. מחילופי הדוא"ל לא עולה כי מי מן הצדדים טרח להעמיד את הצד האחר על ההשלכות של ההתפתחויות השונות מן המצופה. התובע לא העמיד את ניל על העובדה כי, נוכח בקשותיה המצטברות של נורית, העובדה תחרוג מ-10 שעות. ניל, שלפי עדותו 'היה בעניינים', דווח על ידי נורית וראה את הדוא"לים, לא העמיד את התובע על כי התארכות העובדה לא תגרור תשלום יתר על ה-300$ שסוכמו/נצפו מראש.

8.       כאן יש להצביע על בעיה ראייתית מסוימת: התובע העיד [פרוטוקול, עמ' 5] כי התריע כאמור בפני נורית. נורית, עובדת הנתבעת, לא הובאה להעיד מטעמה, על מנת לסתור את גרסת התובע בעניינים שנוהלו מולה, ולא מול ניל. לפנינו, אפוא, עדות יחידה של בעל דין מצד אחד, והיעדר ראייתי שאותו יש לזקוף לחובת בעל-הדין שכנגד מצד שני. מכל מקום, ניל העיד [בעמ' 9] שהתובע לא התריע כלפיו על החריגה הצפויה, ומתוך עדות התובע ביחס לדבריו לנורית - ניתן להסיק שאמנם לא נאמרו כדברים האלה לפני ניל, שאיתו הייתה לתובע הבנה ראשונית כי מדובר בפרוייקט בסדר גודל של 10 שעות, וכמי שמופקד על העניינים הכספיים - מולו היה על התובע להבהיר את הטעון הבהרה בהקשר זה.

9.       טענת הנתבעת כי עבודתו של התובע הייתה רשלנית היא טענה שבמומחיות. המדובר בטענה מסוג 'הודאה והדחה': עבדת, אבל עבודתך הייתה לקויה. נטל הראיה, אפוא, מוטל על הנתבעת.

10.   הנתבעת לא הרימה את הנטל, ולא הוכיחה כי הקשיים שצצו נבעו מעבודה רשלנית של התובע. התובע טוען שהקשיים נבעו מבעיות בתוכנה שלא באחריותו. אף מומחה לא התייצב לפניי והעיד כי לאיש מקצוע סביר זה לא היה קורה. על יסוד הדוא"לים, איני יכול לקבוע כי העניינים שנדונו שם היו מחדלים של התובע, להבדיל ממגבלות של התוכנה, או סיבוכים טבעיים בעבודה, או תוצאות של דרישות יתירות של נורית, או 'אחוז שגיאה' סביר הניתן לתיקון בעלות שולית; מכל מקום אין בהם כדי לייחס את שעות העבודה הנדונות, או עיקרן, דווקא למחדלים הנטענים - להבדיל מן הגורמים האמורים.

11.   המדובר בבוגר מדעי המחשב באוניברסיטת-עילית בארה"ב, שעבד בעבר לשביעות רצונה של הנתבעת, ואשר עבד ועובד גם עבור גורמים נכבדים אחרים בתחום. לא בנקל ישתכנע בית המשפט, בנסיבות כאלה, כי מדובר באדם שאינו יודע את מלאכתו, או באדם שאינו אינטליגנטי, או שאינו מקפיד להוציא מתחת ידיו עבודה נאותה; בבחינת: "חזקה על חבר שאין מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן" [ בבלי פסחים ט, א]. אני מעדיף, אפוא, את גרסת התובע שלפיה ככל שהיו כשלים וסיבוכים - הם, ולמצער עיקרם, לא נגרמו באשמו.

12.   שאלה אחרת היא אם אין לומר שהתובע לא יצא ידי חובת-התוצאה, במובחן מחובת ההשתדלות המיומנת והזהירה, הנגזרת מאחריותו החוזית. כלומר, יתכן שיש לומר כי התובע התחייב לתוצר מסוים, והוא אחראי לספקו. הסיכון, בראייה חוזית זו, הוא על התובע, גם באין התרשלות מצדו. נראה ששהתובע לא הצליח לספק את התוצאה המקווה. השאלה היא אם התוצאה המקווה על ידי נורית הייתה גם התוצאה שהגדיר ניל בהתקשרות עם התובע. כאן חזרנו לבעיית העמימות בהגדרה הראשונית, תוך שבהיעדר חוזה מפורט אין התייחסות מראש של הצדדים לסיכונים חוזיים שונים הנובעים מהתפתחויות אפשריות בעבודה.

13.   לאור האמור, אני קובע כי הנתבעת לא הוכיחה עבודה רשלנית של התובע, ולא הוכיחה כי העבודה היתירה שהשקיעה נורית התחייבה מעבודה רשלנית כאמור, להבדיל מאילוצים מובנים ומציפיותיה של נורית שחרגו מהגדרת המשימה המקורית. לפיכך אני דוחה את טענת הנתבעת שלפיה היא פטורה מלשלם לתובע בגלל איכות עבודתו, או כי יש לקזז משכרו את עלות שכרה של נורית בתקופה שהוקדשה על ידיה לבדיקה ותיקונים של העבודה.

14.   מחד גיסא, התובע השקיע זמן וידע, ולא יהיה זה צודק לשלול ממנו שכר עבור השקעתו. מאידך גיסא, הנתבעת לא התכוונה להשקיע בפרוייקט סכום כה רב, ולא יהיה זה צודק לחייבה בו, בנסיבות שבהן לו ידעה מראש כי בכך מדובר - לא הייתה מזמינה את העבודה. זהו בדיוק הסיכון החוזי, שהתממש, בדבר הנשיאה בעלותה של השקעת העבודה הנוספת מצד התובע, מעבר להערכה המקורית, שהתחייבה מהגדרות מדויקות יותר של הצרכים על ידי נורית, ומסיבוכים בעבודה. לאור האמור לעיל אני קובע כי הצדדים נושאים במשותף בסיכון האמור, ובאשם בגין אי-הבהרה מלכתחילה, ואי-התרעה נאותה (בכתב, ולפני הגורם הרלבנטי) בזמן אמיתי.

15.   מצד אחד, בעל מקצוע אחראי להגדיר את השירות המוצע על ידיו. מאידך גיסא, אין מדובר על בעל מקצוע חזק העומד מול לקוח חלש, אלא על איש מקצוע בודד העומד מול תאגיד חזק. בנסיבות אלה, האחריות מוטלת, לטעמי, בשווה על שני הצדדים. לפיכך על שני הצדדים לשאת בסיכון שהתממש, ובאשם בגין יצירת התנאים להתממשותו, בחלקים שווים. מכך נובע כי על הצדדים לחלוק ביניהם בשווה את הנזק שנגרם, קרי: את עלות עבודתו של התובע מעבר ל-300$.

16.   איני מביא בחשבון, בהקשר זה, את טענת התובע שלפיה החשבון מושא התביעה התייחס גם לעבודות אחרות שלגביהן לא העלתה הנתבעת כל טענה. התובע ידע מהן טענותיה של הנתבעת, ואם סבר כי אינן רלבנטיות לסעיפים מסוימים בחשבון שהציג לה - היה עליו להטעים זאת, ולהבחין בינם לאחרים, במסגרת כתב תשובה או תצהיר העדות הראשית מטעמו. בשלב זה איני יכול להבחין, מתוך עיון בחשבון, בסעיפים שאותם יש ללחלץ מתוך העבודה השנויה במחלוקת.

סיכום

17.   התוצאה היא כי על הנתבעת לשלם לתובע את השכר הראשוני שהתכוונה והסכימה לשלם, בסך 300$, ואת מחצית היתרה החורגת בחשבון, קרי: סך 1,080$, ובסה"כ סך 1,380$ השווים, נכון להיום, סך 6,486 ש"ח.

18.   לאור התוצאה האמורה, כל צד יישא בהוצאותיו.