פסק-דין בתיק א 39635/06

רקע

מונחת בפני תביעה כספית בסך ­­­­­­­­­­­35,000 ש"ח.

לוי דוד (להלן: " התובע"), רכש ביום 02/07/03 רכב פרטי מסוג "קאיה פרייד" מספר רישוי 19-945-27, שנת יצור 1997 ונרשם כבעליו (להלן:" הרכב").

עם רכישת הרכב פנה התובע באמצעות הטלפון למשרדו של סוכן הביטוח לוי שלומי מסוכנות ש.ל ביטוח (להלן: " הנתבע 2"), וביקש לרכוש פוליסת ביטוח מקיף לרכב.  לגישתו הנתבע 2 בירר ורשם את הפרטי הרכב ופרטי המבוטח הדרושים לצורך הכנת הפוליסה וכן שלח באמצעות הפקס "טיוטה לביטוח רכב פרטי" (צורף כנספח ג' לכתב התביעה). ביום 03/07/03 רכש התובע פוליסת ביטוח מקיף שמספרה 2-64-091632/03 מאת איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הנתבעת 1"), באמצעות הנתבע 2.

לטענת התובע בזמניים הרלוונטיים היה בחור צעיר כבן 20 אשר אינו בקיא ברזי המקצוע הביטוח ועל כן סמך על סוכן הביטוח כי יספק לו פוליסת ביטוח אשר מתאימה לצרכיו ותכסה את הנזקים באם יהיו בעתיד וזאת לאור הכרות מוקדמת בין הנתבע 2 ובין אחיו של התובע מר יעקוב לוי אשר ביטח באמצעות הנתבע 2 רכבים שונים. לגישת התובע הנתבע 2 חב חובת זהירות מוגברת לאור ההכרות המוקדמת בין הצדדים, ולאור האמון אשר נרכש. משכך לא חש התובע כל צורך לבדוק את פעולותיו של הנתבע 2.

בין הצדדים לא התקיים כל מפגש, שכן ההתקשרות ביניהם הייתה באמצעות הפקס והטלפון. לטענת התובע, הנתבע 2 לא טרח להסביר את תנאי הפוליסה ומגבלותיה. ביום 30/07/03 היה מעורב התובע בתאונת דרכים ורכבו הוכרז בהתאם לחוות דעת שמאי אשר ניתנה ביום 11/08/03 כאובדן כללי (צורף כנספח ו' לת.ע.ר התובע). בסמוך לאחר מועד התאונה פנה התובע והגיש הודעה בדבר הנזק, ביום 31/07/03 נתבקש התובע להעביר לידי הסוכנות צילום של תעודת זהות, צילום של רישיון הנהיגה וכן טופס השלמת פרטים באשר לתאונה.

לתדהמתו, השיבה הנתבעת 1 כי האירוע  אינו מכוסה במסגרת הפוליסה בשל העדר כיסוי ביטוחי. בעת שפנה התובע לקבל הסבר באשר לסירובה של הנתבעת 1 לפצותו, הובהר לו כי הפוליסה אשר סופקה לו הינה  עם מגבלת גיל וכתנאי לקיומה של הפוליסה הינו כי גיל הנהג המבוטח אינו פחות מ-21.

לגישת התובע, הנתבע 2  התרשל בעת שמכר פוליסה אשר איננה מעניקה כיסוי ביטוחי כלל לאור העובדה כי התובע אינו עומד במגבלת הגיל אשר מצוינת בפוליסה.

יתרה מזו טוען התובע כי הנתבעת 1 אשר נטלה את החזקה ברכב והעבירה את הרכב לפירוק קיבלה לידיה את הכספים בגין שרידי הרכב והתעשרה על גבו. יתרה מזו הפרו הנתבעים את חובתם וזאת הניגוד לחוק השומרים תשכ"ז 1967, ולחוק יסוד כבוד האדם וחרותו.

לדידו, הנתבע 2 התרשל בתפקידו לאור העובדה כי לא התאים את הפוליסה האמורה לצרכיו של התובע ובכך לא נהג כסוכן ביטוח סביר ובכך הטעה את התובע.

הנתבעים הכחישו טענות התובע מכל וכל. לשיטתם, האירוע הנטען הינו מיום 30/07/03 בעוד שתביעת הביטוח הוגשה ביום 03/07/06 כ-27 ימים בטרם חלוף מועד ההתיישנות, לאור האמור טוענים הנתבעים כי נגרם נזק ראיתי חמור.

לגישת הנתבעים הצעת הביטוח שנערכה לתובע הינה על סמך נתונים אשר התקבלו על ידו, (צורף כנספח א' לכתב ההגנה). בהתאם לנתונים אילו הוקם "עותק לבדיקה" אשר נמסר לתובע בליווי הצעת מחיר (צורף כנספח ב' לכתב ההגנה) על המסמך הנדון נרשם במפורש כי על התובע לאשר בכתב ידו את תנאי הפוליסה וסייגיה כפי שעולה מן הפוליסה. לאחר כ-4 שעות הודיע התובע כי ההצעה מקובלת עליו והוא מעוניין לערוך את הביטוח. יתרה מכך בעת מסירת הפוליסה נשלח לתובע מכתב לוואי (צורף כנספח ג' לכתב ההגנה), בו מצוינות מגבלות הנהיגה במפורש.

לאור הנתונים שנמסרו הופקה הפוליסה הנדונה. לגישת הנתבעים, אין לנתבע 2 כל מידע באשר לגילו של התובע ומידע זה נמסר על ידו. לגישת הנתבעים ביקש התובע במהלך שיחותיו שם נציגת הנתבע 2 ביטוח המכסה נהגים מעל גיל 21 וזאת על מנת להקטין את עלות הפוליסה. התובע הוא זה שביקש את מגבלת הגיל וזאת על אף שהיו חסרים לו מספר חודשים עד אשר יגיע לגיל 21 ומשכך אין לו להלין אלא על עצמו.

תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

מטיעוני הצדדים ומן המסמכים אשר הוצגו עולה כי בעת רכישת פוליסת הביטוח  לרכב הסתמך הנתבע 2 על מידע אשר נמסר לו על ידי התובע ובהתאם למידע זה הונפקה דוגמת הפוליסה ובעקבותיה הפוליסה הנדונה. בפוליסה צוינו הפרטים הבאים:

" תנאי מוקדם לקיום חבות המבטח לתשלום תגמולי ביטוח לפי פוליסה זו הינו: בעת קרות מקרה ביטוח היה הרכב המבוטח נהוג על ידי נהג אשר גילו אינו פחות מ-21 שנים ולא יותר מ-75 שנים..."

נטל הקריאה

התובע קיבל לידיו בטרם כריתת החוזה בין הצדדים העתק הפוליסה אשר בה צוינה ההסתייגות הנ"ל ועל אף חתימתו של התובע בהעתק הפוליסה הנדונה, הוא טוען כי סמך על סוכן הביטוח כי הפוליסה אשר תונפק תתאים לצרכיו. לעניין זה יפים דבריו של המלומד ד"ר שחר ולר בספרו "ביטוח" כרך ראשון 249.

" המקרים בהם בתי משפט קובעים שהמבוטח לא עמד בנטל הקריאה מאופיינים בכך שהפוליסה אינה חורגת מהמצג שהוצג למבוטח במגעים שקדמו לכריתת החוזה. במקרים אילו נתפסת טענת המבוטח שלא קרא את הפוליסה כתירוץ שאין בכוחו לשלול את תוקף הסייג לחבות המבטחת. נוסף על כך נטל הקריאה המוטל על המבוטח ביחס לתניות שאותן יכול היה להבין. אין המדובר בנטל קריאה גורף וכללי החל על כל הוראות הפוליסה, אלא על תניות פשוטות המטילות על המבוטח לנקוט פעולה מסוימת."  

טענתו של התובע הינה כי סמך על סוכן הביטוח ומשכך לא עיין במסמך אשר נשלח אליו, על אף שחתם עליו. לשאלת ב"כ הנתבעים (חקירה נגדית התובע דיון מיום 27/01/08 עמוד 7 שורות 28-30):