פסק-דין בתיק א 39580/04

1.         התובע, בנק מסד בע"מ (להלן" הבנק") הגיש תביעה נגד מספר נתבעים.

במהלך ההליכים המקדמיים אשר התנהלו בתיק הסכים הבנק לדחות את התביעה נגד הנתבעות 3 ו-4 ובית המשפט פסק הוצאות בעניין זה.

נותרה אם כן, המחלוקת באשר לתביעה נגד הנתבעים 1, 2, 5, ו-6.

2.         התביעה הוגשה בחודש מאי 2004 בסכום של 1,128,870.32 ש"ח - יתרת כל ההתחייבויות שהיו לנתבעת 1 - א.פ. השקעות 70 בע"מ (להלן: "החברה") כלפי הבנק והנתבעים 2, 5 ו-6 נתבעו מכוח ערבותם לחברה.

3.         הנתבעים טענו, כי הבנק פעל כלפיהם בהתנהגות בלתי מקובלת ובלתי חוקית, כאשר בחר לפעול בניגוד לדין, תוך חסימת פעולות החברה בבנק והקטנת מסגרת האשראי באופן חד צדדי וללא כל התראה מוקדמת, תוך גרימת נזק כבד לחברה.

4.         הנתבעים טענו, כי הם היו כל העת ביתרת חובה שהוסכמה על ידי הבנק, ולא היתה כל סיבה להחליט באופן חד צדדי שלא לכבד המחאות של החברה או התחייבויות שלה ולא היה כל מקום להעמיד הלוואות לפירעון מיידי או ערבויות בנקאיות לפירעון.

5.         הנתבעים טענו, כי הבנק פעל בחוסר תום לב ותוך הפרת חובה הנאמנות והזהירות כלפיהם.

            עמידתו של הבנק על פירעון החיובים, מהווה שימוש בזכות המוקנית לו בחוזים האחידים, בחוסר תום לב.

6.         ניתנה לנתבעים רשות להתגונן (באשר לאמור בסעיפים 6 - 32 בבקשת הרשות להתגונן ולמסקנות המשפטיות הנובעות מאותן טענות), והתקיים דיון לגופו של עניין בתיק העיקרי.

7.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובסיכומיהם ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל מהנימוקים כדלקמן:

א)         אין מחלוקת בפועל על קיומה של יתרת חובה בחשבון של החברה ועל כך שלא כל ההלוואות נפרעו, זאת מאחר שהבנק ביטל את מסגרת האשראי והעמיד בחודש מאי 2004  את ההלוואות לפירעון מיידי.

אין גם חולק על כך, שהבנק העמיד לטובת החברה ערבויות בנקאיות כמתואר בסעיף 14 לתצהירו של מר פדרמן מטעם הבנק, וכי צדדי ג' לא ביקשו להיפרע מאותן ערבויות בנקאיות. (ראה עמ' 16 שורות 4 - 5 לפרוטוקול).

ב)         הבנק טוען לכך, שהמסגרת המאושרת של החברה היתה 900,000 ש"ח בלבד, למרות שעל פי שיקול דעת עובדי הבנק, אושר מידי פעם לחברה לחרוג מאותה מסגרת, ועל כן, כאשר חרגה החברה מהמסגרת המאושרת, היו נציגי הבנק רשאים להחזיר שיקים/חיובים אחרים בחשבון בהעדר כיסוי.

ג)          הבנק טען, כי עצם העובדה שמידי פעם התאפשר לחברה לחרוג מהמסגרת המאושרת, אין בה כדי להצביע על זכות קנויה של החברה לחריגה מאותה מסגרת, והכל תלוי נסיבות.

משחל שינוי נסיבות בדרך ההתנהלות של החברה בחודש מאי 2004, ומשלא מצאה לנכון החברה להפקיד תקבולים שיקטינו את יתרת החובה, כך שהיה צורך להחזיר שיקים בטענת "א.כ.מ.", פעל הבנק מכוח זכותו על פי המסמכים שסוכמו בין הצדדים והעמיד את החוב לפירעון מיידי.

ד)         הנתבעים עצמם לא חולקים באופן רציני על כך, שהמסגרת המאושרת היתה 900,000          ש"ח (ראה גם עדותו של מר אביעד עמוד 23 שורה 18 לפרוטוקול).

ניתן גם לראות מהמסמכים, כי המסגרת המאושרת היתה רק 900,000 ש"ח (כתב ההתחייבות למסגרת אשראי מיום 26/11/02 בחתימת החברה הוא בקשה להקצאת אשראי בסכום של 900,000 ש"ח - נספח יב' 1 לתצהיר הבנק וכן פרוטוקול ישיבת דירקטוריון של החברה מאותו מועד מדבר על החלטה לקבלת אשראי במסגרת חח"ד עד לסכום של 900,000 ש"ח - נספח יב' 2 לתצהיר הבנק).

דפי החשבון אשר היו מצויים בפני החברה כל העת מציינים במפורש כי המסגרת היא 900,000 ש"ח והנתבעים לא הציגו כל מסמך אחר ממנו ניתן ללמוד שהמסגרת המאושרת עלתה על 900,000 ש"ח.

למרות זאת, אין מחלוקת עובדתית גם על כך, שבמשך חודשים רבים היה החשבון ביתרת חובה שעולה על 1,000,000 ש"ח.