פסק-דין בתיק א 39496/03

א. רקע:

הצדדים הסכימו, בהסכם דיוני שקיבל תוקף של החלטה מיום 24.1.05, כי סיכומיהם יוגשו וביהמ"ש יכריע בסוגיות שביניהם, על סמך כתבי הטענות, הסיכומים ותצהירי עדות ראשית.

לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, להלן פסק הדין.

ב. מבוא:

התובעת הינה בעלת חנות מס' 138 בכיכר נמיר בת"א, שם הינה מנהלת עסק של ייצור,  שיווק ומכירת תכשיטים.

הנתבע הינו הבעלים של חנות מס' 140 בכיכר נמיר בת"א, כאשר לשתי החנויות קיר משותף. חנות זו עמדה ריקה תקופה של שנתיים קודם לארוע נשוא   התובענה.

    בחודש 2/01, או בסמוך לכך, נתגלתה רטיבות בחנות התובעת בקיר הגובל בחנות

    הנתבע. הרטיבות התפשטה ונגרמו נזקים לחנות התובעת.

   לתובעת, כך נטען, התברר שמקור הרטיבות בדליפת מים מחנות או בחנות הנתבע,

   המקור לא התברר בוודאות, שכן הנתבע שהה בחו"ל, ורק ב - 3/02, לאחר שאותר

   ב"כ הנתבע, הופסקה הנזילה באמצעות תיקון שביצעה התובעת על חשבונה בחנות

   הנתבע, כשמאז פסקה הנזילה.

התובעת טענה, כי לאור סעיף 38 ו - 41 לפק' הנזיקין [נוסח חדש], משעסקינן בהמלטות  מים, על הנתבע הנטל להוכיח שלא היה בהמלטת המים רשלנות שיחוב בגינה, ומשהנתבע לא הביא כל ראיות שהן להעדר רשלנותו, הינו חב בנזקי התובעת.

  לענין הנזק, הסכימו הצדדים שזו תוכרע על פי חוו"ד השמאי שמונה על ידי  

  ביהמ"ש בכל הקשור לתיקונים והחלפת ציוד שנהרס, וביחס לנזק של אבדן

  הכנסה, הוסכם על הגשת חוו"ד מוסכמת של רו"ח יוסי בן-משה, שתהא מקובלת

  על הצדדים. משנערכו חווה"ד, עתרה התובעת לפיצוי בשיעור 180,441 ש"ח, לאחר

  שהגישה בקשה לתיקון סכום התובענה,  וזו נענתה.

 הנתבע, מצידו, טען כי אמנם לחנותו קיר גובל עם חנות התובעת, אך הנזק התגלה