פסק-דין בתיק א 39476/03

1. התביעה שלפני הוגשה לצו עשה ולחלופין כספית, בסכום של 620,000 ש"ח.
2. התובעים הינם שכנים המתגוררים בבניין מגורים בן ארבע קומות ובו שש דירות דופלקס דו קומתיות, ברח' החרצית 18, גבעת האירוסים, נתניה.(להלן " הבניין.")
3. התובעים הינם ארבעה מתוך ששה בעלי הדירות בבניין.
4. הנתבעת, נידר חברה לבניין ולפיתוח בע"מ הייתה החברה קבלנית אשר זכתה במכרז מאת מינהל מקרקעי ישראל לפיתוח המגרשים והפרויקט בו מצוי הבניין, והיא זו שמכרה את הדירות לתובעים.
5. החזקה בדירות נמסרה במועדים שונים בשלהי 1995 ובמרוצת 1996.
6. ב 19.6.03 הגישו התובעים את תביעתם זו. לטענתם, החל מסוף 1996 החלו להתגלות בבניין, בדירות וברכוש המשותף ליקויים אשר התבטאו בעיקר בנשירת יחידות פסיפס מהחיפוי החיצוני של הבניין. החיפוי, הכולל את קומת הקרקע, הקומות העליונות, ומעקות המרפסות, עשוי מזכוכית מסונטרת בגוונים שונים, ומודבק על גבי טיח מיישר. על פי חוות הדעת של האדריכל רוזנהק אישר כי תופעת הנשירה קיימת וכי היא נובעת מביצוע ירוד של פעולות ההדבקה וההנחה של אריחי הפסיפס.
7. מסקנתו הייתה כי יש להסיר את הפסיפס ולבצעו מחדש. עוד קבע האדריכל כי  חדר המדרגות לוקה בתכנון ובביצוע ויש לבצע בו תיקונים.
8. התובעים קיבלו הצעת מחיר לביצוע על פי חוות הדעת של האדריכל, בסכום של 125,000 $. סכום זה נתבע על ידם כעילה חלופית, אם לא תבצע הנתבעת את התיקון הנדרש. כן עתרו לחייב הנתבעת בסכום של 60,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש הנגרמת להם בשל חזותו החיצונית של הבניין, אשר אמור היה להיות בנין יוקרתי.
9. מטעם בית המשפט מונה מומחה, ד"ר עמי קורן, אדריכל, אשר אישר את הצורך בתיקון אך קבע שעלות קילוף הפסיפס וחיפוי פסיפס חדש הינה 117,500 ש"ח לא כולל מע"מ ופיקוח.
10. בהסכמה, ביצעה הנתבעת את התיקון כפי שנדרש ואף אושר על ידי המומחה ד"ר קורן. גם חדר המדרגות זכה לתיקון, בתיאום עם התובעים ועל פי דרישתם.
11. המחלוקת שנותרה והושארה לפתחו של בית המשפט, שיעור ההוצאות  והפיצוי הלא ממוני המגיע לתובעים, אם בכלל.

    דיון

12. התובעים טוענים כי יש לזכותם במלוא הוצאותיהם בגין חוות דעת המומחה מטעמם, בדיקת מכון התקנים, מומחה בית המשפט, אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% מן ההצלחה, בנוסף לסכום של 18,814 ש"ח שכבר שולמו לו.
13. הנתבעת טוענת כי לנוכח הפער בין סכום התביעה לסכום התיקון בפועל, אין לחייבה בהוצאותיהם כלל.
14. צר לי כי הצדדים לא השכילו להגיע להסכמות ביניהם בדבר ההוצאות, ולמצער, הענקת סמכות לביהמ"ש על פי סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט- ואולם משנדרשתי לכך הנני קובעת כדלקמן:

א.      "סכום ההצלחה" ממנו ייגזרו, לגבי דידי, אגרת משפט ושכר טרחת עורך הדין, הינו חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ולצורך הנוחות- 150,000 ש"ח.

ב.       באשר לפיצוי הלא ממוני, נטען כי " המראה עלוב של הבניין בו מצויה דירתי....גרם לי ולמשפחתי בושה, עוגמת נפש וירידת ערך" הם המצדיקים פיצוי זה. אינני מקבלת הטענה- המתנה של שש שנים מעידה ההיפך.

ג.        לא זו אף זו, במהלך תיקוני חדר המדרגות, ביקשו התובעים שלא יתוקנו השטחים המשותפים הסמוכים לדיירים שלא השתתפו בתביעה. האם לכך ייקרא צורך בטיחותי, או בושה ?

ד.        התביעה נולדה לאחר שנכחו  התובעים כי הנתבעת מתקנת את הבניין הסמוך ואף שמעו כי היא פיצתה את דייריו בסכום של 33,000 ש"ח. הואיל והתובעים צירפו את הסכם הפשרה, למדתי ממנו כי כל אחת מהמשפחות השכנות זכתה בפיצוי של 2,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש, וכי הסכום של 33,000 ש"ח הינו הפיצוי הסופי שניתן לשש משפחות התובעים בבניין, לרבות אגרת משפט ושכר טרחת עורך דין.

15.           לנוכח כל אלו הנני מורה כי הנתבעת תשלם תובעים את הסכומים הבאים