פסק-דין בתיק א 39472/03

התובעת, ילידת 1938, עותרת לחייב את הנתבעות לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה, באירוע מיום 14.1.02, עת הלכה ברחוב בני בנימין לכיוון רחוב טשרניחובסקי בהרצליה, נתקלה במרווח בין שפת המדרכה והכביש, מעדה ונפלה, כך לטענתה בכתב התביעה. הנתבעת מס' 1 היא הרשות המקומית שבתחומה ארע האירוע הנטען. הנתבעת מס' 2 היא מבטחתה.

בכתב ההגנה הכחישו הנתבעות האירוע ונסיבותיו כפי שנטענו על ידי התובעת. כן הוכחשה החבות, הנזק ושיעורו. עוד נטען כי הסיכונים להם טוענת התובעת הינם חלק מחיי היום-יום ולתובעת רשלנות תורמת.

מטעם הצדדים הוגשו חוות דעת רפואיות בתחום האורטופדיה. מטעם התובע הוגשה חוו"ד ד"ר מנשה ברנע אשר קבע נכותה בשיעור 10% בגין כתף שמאל ובשיעור 25% בגין ברך שמאל. מטעם הנתבעות הוגשה חוו"ד ד"ר ז'טלני אשר חיווה דעתו לפיה נכותה הינה בשיעור 5% בגין ההשפעה של הנפילה אשר גרמה בחלקה להופעת כאבים בעקבות השינויים הניווניים הקיימים.

הצדדים הסכימו למינוי מומחה מטעם בית המשפט, ובהתאם מונה בהחלטת 9.5.05 ד"ר נחום הלפרין, אשר חיווה דעתו לפיה נכותה של התובעת הינה בשיעור 12% בגין ההפרעה בכושר הפעילות בגין החבלות בכתף שמאל ובברך שמאל. כן השיב פרופ' הלפרין תשובות לשאלות הבהרה מיום 11.12.05, שם חיווה דעתו כי מכלל הנכות יש לייחס נכות בשיעור 2.5% לכל אחד מאירועי חבלה בברך שמאל משנת 2000 (שניים במספר), אשר לא עמדו בפניו לעת עריכת חוות דעתו. ד"ר הלפרין ייחס לתובעת 5% נכות בגין החבלה בברך שמאל ו- 2% בגין החבלה בכתף שמאל תוצאת התאונה נשוא התובענה.

ב"כ הצדדים ויתרו על חקירת המומחים הרפואיים והודיעו כי יסתמכו על חוו"ד מומחה בית המשפט תוך ייתור חוות הדעת הרפואיות מטעמם (פרוטוקול מיום 2.7.06).

מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה. כן הוגשו מסמכים ותמונות (ת/1) לגביהן נטען כי הן תמונות ממקום האירוע, אשר צולמו ע"י עו"ד הרפז, ואשר העיד בקשר עם הגשתן.

מטעם הנתבעות העידו הגב' כרמל וידל, מנהלת המוקד העירוני בנתבעת 1, ומר ברודנר, מנהל מחלקת אחזקת כבישים בנתבעת 1. כן הוגש תמליל חוקר, ומסמכים.

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו ושהוכחו כדבעי:

1. התובעת, ילידת 1938, גרושה, מתגוררת עם בתה ענת ונכדיה ברחוב בני בנימין בהרצליה (ר' עמ' 8 לפרוטוקול מיום 7.1.07 (להלן: "הפרוטוקול")).

2. ביום 14.1.02, בשעות הבוקר, ביקשה התובעת לילך למרכז העיר. התובעת יצאה מביתה שברחוב בני בנימין והלכה דרך רחוב טשרניחובסקי, באור יום. התובעת הכירה את דרכה היטב: "מיום שהגעתי להרצליה בתור ילדה ועד היום הזה אותה מדרכה ..." (עמ' 2 לתימלול). במהלך הליכתה, ולעת שביקשה לרדת מן המדרכה על מנת לחצות את הכביש במעבר החציה שברחוב טשרניחובסקי, נתקלה רגלה בשפת המדרכה, מעדה ונפלה (עדות התובעת בעמ' 10 ו- 11 לפרוטוקול ו- ת/1).

3. ממקום התאונה חזרה התובעת ברגל לביתה: "... אני גרה קרוב, אז חזרתי הביתה. ברגל, חזרתי הביתה, ממש הרוגה לגמרי. הילדות נבהלו שראו אותי." (עמ' 5 לתימלול שיחת התובעת עם חוקר הנתבעות).

4. למחרת, ביום 15.1.02, התובעת פנתה למרפאת קופת חולים, נבדקה וטופלה על ידי רופא המשפחה (ר' פלט ממוחשב בדבר ביקור התובעת אצל רופא המשפחה מיום 15.1.02 שעה 08:36 בו התלוננה התובעת כי "החליקה אתמול ברחוב ונחבלה באברי גוף שונים..." וכן בסעיף 6 לתצהיר התובעת).

5. במועד האירוע, לפניו או לאחריו, לא נמסרו הודעות כלשהן על קיומו של מפגע במקום האירוע הנטען בכתב התביעה (עדות הגב' כרמל וידאל בתצהירה). כמו כן לא בוצעו במקום הנטען עבודות תיקון או שיפוץ עובר לאירוע, לעת קרותו או לאחריו (עדות מתי ברודנר בתצהירו ובעמ'  לפרוטוקול).

6. התובעת סבלה בעברה מאירועי נפילה דומים, שניים במספר במהלך שנת 2000, עת הלכה ברחוב. הנזק לגוף תוצאת אירועים אלו לא היה משמעותי, וכדברי התובעת: "נזק לא היה לי, עכשיו קרה לי נזק רציני במחצית הגוף שלי" (עדות התובעת בעמ' 9 לפרוטוקול). למרות טענותיה, העריך ד"ר הלפרין בתשובות לשאלות הבהרה כי יש לייחס 2.5% נכות בגין כל אחד מהאירועים מסך הנכות אשר הוערכה לה.

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם.

התובעת בעיקרי טענותיה בסיכומים חוזרת על גרסתה לאירוע, ולפיה הלכה ברחוב טשרניחובסקי פינת מלכי ישראל, רגלה נתקלה בשקע גדול ועמוק שבין שפת המדרכה ולמדרכה, היכן שמצוי מעבר חצייה מסומן, מעדה ונפלה. לעת התרחשות האירוע היתה התובעת בגפה, ולאחר מכן נעזרה בבתה על מנת להגיע לקופת חולים. התובעת טוענת כי הניסוח בכתב התביעה ובתצהיר התובעת המתאר את הליכתה מרחוב בני בנימין וכיוון רחוב טשרניחובסקי, בו ארעה התאונה, הינו ניסוח "לא מוצלח", "טעות סופר", פגם טכני  וסתירה שאינה מהותית שכן הן רחוב בני בנימין והן רחוב טשרניחובסקי מצויים בתחום שיפוטה ואחריותה של הנתבעת 1. התובעת בסיכומיה מפנה לתמליל חקירתה ע"י חוקר הנתבעת ובו הדגישה כי נפלה בשעה שחצתה את מעבר החציה ברח' טשרניחובסקי. התובעת טוענת כי במקום האירוע מצוי הפרש גבהים מובהק בין המדרכה ושפת המדרכה, מפנה לעניין זה לעדות מר ברודנר, וטוענת כי המדובר במפגע.

עוד טוענת התובעת כי יש להפעיל בעניינו את הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח - 1968 שכן התובעת צעדה לתומה ברחוב המצוי באחריותה של הנתבעת, בשים לב כי המדובר בירידה למעבר חציה וכי הנתבעת 1 היא בעלת היכולת הטובה ביותר למניעת התרחשות התאונה ולכן עליה הנטל להוכיח כי הזהירה/ /התריעה או ניסתה למנוע את התאונה בדרך כלשהי ולא התרשלה.

לחילופין, טוענת התובעת כי הנתבעת חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעת, שכן התובעת הינה תושבת העיר המשתמשת במדרכותיה, וכי על הנתבעת בהיותה בעלת השליטה במקרקעין שבתחום שיפוטה, חבה חובת זהירות כלפי הנמצאים בתחומה וחייבת לנקוט באמצעי זהירות סבירים כנגד מפגע מסוכן כגון דא.

עוד טוענת התובעת כי חובת הזהירות הופרה, בין היתר בכך שלא מנעה קיום המכשול ולא עשתה דבר על מנת למנוע את התאונה. התובעת מפנה לעדות הגב' וידל לפיה מדובר ברחוב ותיק, וכן לעדות מר ברודנר לפיה לא נערכו ביקורות ברחוב בשנתיים האחרונות, וטוענת כי המדובר ברשלנות בטיפול בתחזוקת המדרכות ובניגוד לחובותיה הסטטוטוריות מכח פקודת העיריות.