פסק-דין בתיק א 3945/02

1.         התובעת, ילידת שנת 1970, הגישה תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים שנגרמה לה לטענתה ביום 24.8.01.

2.         התובעת טענה כי ביום שישי, בשעות הערב המאוחרות, נסעה יחד עם בעלה לחוף אכזיב על מנת לשחות. בעלה יצא מהרכב והתקדם לכיוון הים. כשהיא יצאה מהרכב ,רגלה נתפסה בחגורת הבטיחות, היא מעדה החוצה, ונחבלה באזור הפנים האף הפה ובחזה.

3.         לתובעת אין נכות כלשהיא. נזקה העיקרי הוא פגיעה בגשר חרסינה שהיה בפיה.

4.         לא היה כל עד לתאונה. גם בעלה של התובעת לא ראה את הנפילה עצמה.

5.         האם הרימה התובעת את נטל ההוכחה להראות כי נזקה הוא כתוצאה מתאונת דרכים ?

5.1        כפי שכבר ציינתי לא היה כל עד לתאונה. עדות התובעת לענין נסיבות התאונה הינה עדות בעל דין יחידה, שאין לה סיוע. ב"כ התובעת מתייחס בסיכומיו לתצהיר אבי התובעת (שאף הוא לא היה נוכח  בארוע) אלא שזה לא הגיע להעיד ולפיכך לא ניתן להסתמך על תצהירו.

5.2        בעלה של התובעת שהיה עמה באותו ערב, לא ראה את הנפילה עצמה והתקשה לזכור את פרטי התאונה.

5.3        עדות התובעת עצמה היתה עדות שאיננה מהימנה, ועובדות רבות שהוכחו נוגסות בעדותה, כפי  שיפורט להלן :

אופן הנפילה

א.         התובעת העידה במהלך המשפט  כי במועד הארוע ישבה במושב שליד הנהג. כשבקשה לצאת, שחררה את החגורה ופתחה את הדלת. תחילה יצאה מהרכב עם רגל שמאל, רגל שמאל עדין לא היתה על הקרקע אלא באויר, ואז רצתה להוציא את רגל ימין ,נתפסה בחגורה באופן שרגל ימין עדין ברכב,  ונפלה מהאוטו קדימה. כשנשאלה אם לא ברור שבמצב זה הישבן עדין במצב ישיבה על הכסא ציינה כי הישבן היה בתנוחת התרוממות. (עמ' 25,26 לפרטיכל).

ב.         התיאור שתארה התובעת בלתי מעשי לחלוטין. ראשית, היושב במושב שליד הנהג סביר שיצא  תחילה עם רגל ימין ולא עם רגל שמאל. שנית מצב התרוממות של הישבן כשרגל שמאל באוויר , הרגליים בסיכול, ורגל ימין ברצפת האוטו הינו מצב בלתי טבעי , מצב מוזר לירידה מהרכב, ומצריך אקרובטיקה מיוחדת למתעמלים שרירניים במיוחד. בנוסף, במצב שתארה התובעת מרכז הכובד של הגוף הינו עדין בתוך הרכב וטענה לנפילה מתוך הרכב החוצה גם היא בלתי סבירה.

ג.          התובעת נשאלה בשאלון (שאלות 38,39) לפרט את אופן יציאתה מהרכב, איזו רגל הוציאה לראשונה, איזו רגל נתקלה בחגורה , והתחמקה מתשובה. בתצהיר התשובות הפנתה התובעת את השואל לכתב התביעה, כאשר עובדות אלו כלל אינן מפורטות בו. (נ / 4, עמ'  24 לפרטיכל).

חגורת הבטיחות

א.         הרכב בו נסעה התובעת הינו רכב שבו היא המשתמשת העיקרית. כשבעל התובעת נמצא , אז הוא הנוהג ברכב. (עמ' 21 לפרטיכל).

ב.         התובעת טענה כי על חגורת הבטיחות של המושב שליד הנהג, המושב עליו ישבה, היה אטב כביסה וזאת מהטעם שלא היה לה נוח לשים את חגורת הבטיחות (עמ' 24 לפרטיכל). . משנשאלה מתי שמה את אטב הכביסה, ציינה כי הוא היה שם כל הזמן. (עמ' 25 לפרטיכל, שורה 3 ).

ג.          התובעת נחקרה כיצד, אם היא הנוהגת רוב שעות היום ברכב, הרי שהיא יושבת במושב הנהג  דווקא,(שם מסתבר אין אטב )  וחגורת הבטיחות עם האטב היא נחלתם של נוסעים אחרים שהיא מסיעה , על כך השיבה שאיננה מבינה את השאלה, ומיד לאחר מכן חזרה בה וציינה כי את האטב שמה בתחילת הנסיעה באותו ערב, כי האטב היה באוטו. (עמ' 25 לפרטיכל). יחד עם זאת ציינה כי כשהיא יוצאת מהרכב היא איננה משחררת את האטב מהחגורה. (עמ' 25 לפרטיכל, שורה 19).

ד.         בעל התובעת נחקר אם התובעת אמרה לו  לאחר הנפילה, מיד כשהגיע אליה כי נפלה בשל כך שנתקלה בחגורה  והשיב שאיננו זוכר מה אמרה לו באותו רגע. (עמ' 19 לפרטיכל).

ה.         בעל התובעת העיד בחקירתו כי הרכב שלו, וגם אז היה שלו, וכי חגורות  הבטיחות ברכב תקינות  וכשהוא משחרר את החגורה היא חוזרת למקום (עמ' 20 לפרטיכל). עוד ציין כי לא החליף את חגורות הבטיחות ברכב מאז התאונה ועד היום.  כשנשאל בעל התובעת על תקינות החגורות לא ציין בשום מקום בעדותו כי על  חגורת התובעת היה  אטב, שמנע את חזרתה האוטומטית כשמשחררים אותה. בעל התובעת נשאל אם יש לו הסבר כיצד  נתקלה התובעת בחגורה  והשיב כי אין לו הסבר (עמ' 21 לפרטיכל). תמוה שבעל  התובעת כלל איננו מודע לפרט זה שקשור לחגורת הבטיחות, אם אכן נהגה התובעת לשים אטב על החגורה כי לא היתה נוחה לה.

הפנייה לטיפול  וטיפול  קודם

א.         התובעת, למרות פגיעתה לא פנתה לחדר מיון או למוקד חירום רפואי. התובעת התקשרה להודיע לאביה שנפלה, ונסעה לבית הוריה, שם מרח האב פולידין על הפצעים.

ב.         ביום ראשון, 26.8.01 פנתה התובעת למרפאת השיניים שטיפלה בה על מנת לבדוק את הנזק שנגרם לגשר. לחדר המיון פנתה התובעת רק ביום 28.8.01 בשעה 15:04. דהיינו התובעת המתינה 36 שעות עד שניגשה למרפאת השיניים ו- 4 ימים עד שפנתה לחדר המיון בעקבות התאונה שהיא מציינת. ביום 29.8.01  (5 ימים לאחר התאונה) דווחה התובעת למשטרה על הארוע כתאונת דרכים. (נספח ב' לתצהיר ת / 2).

ג.          מומחה בית המשפט בתחום  רפואת השיניים ציין כי במקרה של פגיעה יש חובה חד משמעית לבצע צילום שיניים.  בתדפיס התובעת לא מופיע רישום על צילום שיניים, על אף שקיימות הוראות ברורות של משרד הבריאות שקיימת חובת רישום על ביצוע צילום. (עמ' 14,15 לפרטיכל). התובעת אשר היתה נוכחת במהלך עדות המומחה בקשה לציין בפתח עדותה  (עמ' 21 לפרטיכל) כי הרופא צילם את שן 13 , אלא שאין כל אישור או רישום לכך.