פסק-דין בתיק א 39445/03

1.         בפני תביעה כספית בה מבקשים התובעים לחייב את הנתבע לפצותם על נזקיהם המגיעים לסך 364,887 ש"ח, הנובעים מגביית ריביות חריגות לאורך שנים, התניית שירות בשירות הצרת צעדי התובעת 1 והפעלת לחץ כלכלי שמנע מהם תפקוד עסקי תקין.

            לב ליבה של התביעה היא הפעולה של התניית שירות בשירות שביצע לפי הנטען, הנתבע כלפי התובעים בניגוד להוראת סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות").

2.         התובעת 1 הינה חברה העוסקת בסחר בריהוט חפצי נוי ובדי ריפוד, התובע 2 הינו מנהלה ובעל רוב מניותיה.

            בתאריך 6/6/95 פתחה התובעת 1 חשבון על שמה שמספרו 62301 (להלן: "חשבון עסקי") בבנק אמריקאי, ישראלי סניף 248 רמת השרון, שהועבר לבנק הפועלים סניף סוקולוב ברמת השרון ואחר כך לסניף אחר של בנק הפועלים באותו רחוב.

            במקביל לחשבון העסקי פתח התובע 2, באותו סניף, חשבון בנק על שמו על פי עצת פקידי הבנק שמספרו 55178 (להלן: "החשבון הפרטי") וכן חשבון על שמו ועל שם אשתו, רצין אנה, שמספרו 55186 (להלן: "חשבון המשפחה").

            בחשבונות הבנק לא הופקדו בתחילה כספים כלשהם אלא נתקבלה מסגרת אשראי.

3.         מתאריך 6/12/95 ועד 31/5/02 נפתחו 5 תוכניות חסכון ופקדון שקלי אחד אשר פורטו דווקא בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעים רו"ח אבי סולומון. טענות התובעים בקשר לכך הן כדלקמן:

(א)        הפקידים והמנהלים בסניף הציעו לתובע 2 לפתוח תוכניות חסכון ולהגדיל את העברות הכספים לתוכניות אלו, על מנת לקבל מנגד אשראי מוגדל בחשבון הבנק של התובעת 1 בצורה של הלוואות ושל הגדלת מסגרות האשראי בחשבון העסקי (סעיף 7 לתצהיר תובע 2).

(ב)        עם חלוף השנים הורע מצב התובעת 1 באופן שיתרות החובה בחשבון העסקי הלכו וגדלו ונאמר לו ע"י מנהל ופקידי הסניף כי אין עם כך כל בעיה ושכדאי לו להיות לווה גדול בבנק עם התפתחות של בטחונות לצד ההלוואות וכך ישימו לב פחות בבנק לחריגות ממסגרת האשראי של החשבון (סעיף 9 לתצהיר תובע 2).

(ג)         על פי עצת רואה החשבון של החברה הועברו דפי הבנק לבדיקה כלכלית לחברת נצרים ניהול ויישום בע"מ והומלץ לתובעים על ידה למכור בהקדם האפשרי את כל תוכניות החיסכון בכדי לנסות ולהקטין את מצבת החובות בבנק (סעיף 10 לתצהיר תובע 2).

(ד)        כל הכספים שהופקדו בתוכניות החיסכון נמשכו מהחשבון העסקי ובסוף הדרך כאשר נמכרו תוכניות החיסכון חזרו הכספים שהיו מופקדים בהן בחזרה לחשבון העסקי והתובע 2 לא ניצל את כספי התוכניות החיסכון לצרכיו הפרטיים (סעיף 11 לתצהיר תובע 2).

(ה)        לאחר שכל תוכניות החיסכון מומשו והועברו בחזרה לחשבון החברה התחוור לתובע 2 כי כל תוכניות החיסכון היו למעשה תוכניות ובטחונות של החברה בלבד שנפתחו באופן מלאכותי בחשבון נפרד על שמו (סעיף 12 לתצהיר תובע 2).

(ו)         כשביקש התובע 2 הלוואה ע"ס 50,000 ש"ח, מנהלת הסניף לייזה הסכימה בתנאי שיגדיל את הוראת הקבע לתוכניות החיסכון.

לטענתו על פי יעוץ משפטי שקיבל השיטה של הפקדות חודשיות בתוכניות חסכון נועדה לטשטש את המתאם בין מועדי מתן ההלוואות למועדי פתיחת תוכניות החיסכון (סעיף 13 לתצהיר תובע 2).

(ז)         על פי יעוץ משפטי שקיבל יש מתאם מדויק בין הפיקדון ע"ס 13,000 ש"ח מיום 23/11/98 ובין הלוואה ע"ס 72,000 ש"ח מיום 23/11/98; בין הפקדה לתוכנית חסכון ע"ס 66,000 ש"ח מיום 31/5/02 לבין הלוואה ע"ס 50,000 ש"ח שניתנה ביום 21/4/02; בין הפקדה לחסכון ע"ס 42,553 ש"ח מיום 14/7/00 לבין הלוואה ע"ס 25,000 ש"ח מיום 26/6/00 והלוואה נוספת ע"ס 20,000 ש"ח מיום 10/7/00 (סעיפים 14-16 לתצהיר תובע 2).

(ח)        קיומו של מתאם זמנים קרוב לגבי פעולות שנעשו בחוסר הגיון כלכלי מהווה אינדיקציה ברורה, לעניין ביצוע עבירה של התניית שירות בשירות על ידי הבנק כלפיו (סעיף 17 לתצהיר תובע 2).

(ט)        לאחר שנתבררו לתובע 2 מעשי הבנק הוא סגר את יתרת החובה בחשבון העסקי באמצעות הלוואה שנטל (סעיף 20 לתצהיר תובע 2).

4.         טענות הנתבע הן כדלקמן:

א.         עילת התביעה לגבי אירועים שארעו לפני יום 19/6/96 התיישנה.