פסק-דין בתיק א 39411/07

התובעת בתיק אזרחי 39411/07 [ להלן: "התיק הראשון" ] היא בעלת זכויות הרשאה במקרקעין בנמל תל אביב  והשכירה חלק מהשטח שבו היא בעלת זכויות כאמור לנתבעת מס' 1 [ להלן: "הנתבעת" ] שהנתבע מס' 2 [ להלן: "הנתבע" ] הוא בעל מניותיה וערב כלפי התובעת לביצוע כל התחייבויות הנתבעת לפי החוזה שביניהן [ החוזה צורף לכתב התביעה כנספח א' ואין עליו מחלוקת, כפי שאין מחלוקת בין הצדדים לעניין שאר המסמכים העומדים ביסוד העסקה ביניהם ].

הנתבעים הגישו תביעה נפרדת כנגד התובעת בתיק אזרחי 55167/07 [להלן: "התיק השני" ] כאשר טענותיהם כלפי התובעת בתיק זה זהות לטענותיהם שנמסרו בתצהיר הנתבע בבקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן בתיק הראשון, שהתביעה בו הוגשה ב"סדר דין מקוצר".

עיקרה של התביעה בתיק הראשון הוא בהפרת חוזה השכירות על ידי הנתבעת ותביעה לתשלומים שונים כתוצאה מכך, לרבות: תשלום בגין חודשי השכירות שנותרו על לסיום תקופת השכירות על פי החוזה, לאחר שהנתבעת פינתה את המושכר לפני תום התקופה, פיצוי מוסכם על פי החוזה, תשלומי חשמל ומים וכיו"ב.

עיקרה של התביעה בתיק השני הוא לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לנתבעת [ כהגדרתה בתיק הראשון ] על ידי התובעת [ כהגדרתה שם ] עקב מצגי שווא שהוצגו לנתבעים על ידי התובעת טרם חתימת החוזה, בעיקר בכל הנוגע לאופי המקום בו הושכר לנתבעת חלק מהנכס וטיב הפעילות המתוכננת בו, וכן מעשים ומחדלים שונים המיוחסים למנהלת התובעת שפגעו בנתבעים עד כדי גרימת נזקים לעסקה של הנתבעת, שהיה, כהגדרתה, "מרכז לעיצוב שיער" וכיו"ב, והוא המשך לפעילות דומה של הנתבעת ברמת השרון.

איני מוצא לנכון לפרט את עובדות המקרה מעבר לאמור לעיל לאור דרך ניהול הדיון כפי שהוסכמה על ידי הצדדים, כאמור להלן, והפרוט האמור וזה שיובא להלן, די בהם לעניין הבהרת הדברים בהתאם לאותה דרך דיון.

במהלך הדיון בבקשת הרשות להתגונן של הנתבעים בתיק הראשון, הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה ידון בית המשפט בסכסוך, בשני התיקים במאוחד, באופן ועל פי הסמכות שניתן להקנות לו במסגרת סעיף 79.א. לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984.

בדיון על פי דרך זו, אין בית המשפט קובע עובדות או מסיק מסקנות עובדתיות ו/או משפטיות מוחלטות אלא הוא דן בסכסוך על פי החומר המוגש לו או מצוי בפניו, תוך בחינת הסיכויים והסיכונים של כל צד לזכות בדינו והוא פוסק את הדין לפי שיקול דעתו מתוך בחינה זו ובמגמת פשרה.

לקראת פסיקת הדין במקרה זה עמדו בפני כתבי הטענות של הצדדים ונספחיהם, תצהירו של הנתבע בבקשתו למתן רשות להתגונן כאמור ונספחיו, חוות דעת המומחה מטעמם של הנתבעים בכל הנוגע להפסדי הנתבעת הנטענים, חוות דעת נגדית של התובעת והתייחסות של מומחה הנתבעים לחוות הדעת הנגדית והכל כפי שנקבע בהסכמת הצדדים אשר ניתן לה תוקף של החלטה בדבר דרך הדיון האמורה.

בבואי לפסוק את הדין נתתי דעתי, בין היתר, לנתונים ולשיקולים שלהלן:

1.                  תקופת השכירות החלה ביום 1.7.2005 והייתה אמורה להסתיים ביום 30.6.2007 והנתבעת פינתה את השטח שהושכר על ידיה ביום 30.11.06 ועובדות אלה אינן שנויות במחלוקת.

2.                  אין חולק על כך שהנתבעת לא שילמה לתובעת את דמי השכירות לתקופת החודשים ספטמבר - נובמבר 2006, לרבות דמי ניהול המתחייבים מחוזה השכירות.

3.                  אין חולק על כך שהתובעת שלחה לנתבעת מכתב על ביטול החוזה עקב הפרות יסודיות שלו על ידי הנתבעת, ביום 6.11.08 וכי הנתבעת פינתה, כאמור לעיל, את השטח המושכר.

4.                  נתתי דעתי לטענות הנתבעת באשר להפרות השונות של חוזה השכירות על ידי התובעת, לרבות טענות בדבר מצגי השווא שהוצגו לה טרם כריתת החוזה וכן באשר להתנהגות מנהלת התובעת במהלך שהייתה של הנתבעת בשטח המושכר.

5.                  נתתי דעתי לכך שלמרות שהנתבעת, לטענתה, לא שילמה את דמי השכירות האמורים לעיל כתוצאה מהדברים האמורים לעיל בסעיף 4, ואשר ראתה בהם הפרה של החוזה, לא ביטלה הנתבעת את החוזה, עקב הפרתו הנטענת ופעלה באופן חד צדדי, באי תשלום דמי השכירות, כאמור לעיל.

6.                  הבאתי במסגרת שיקולי את חוות דעת המומחים וההתייחסות האמורה לעיל ונראה לי כי ספק רב אם יש בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים משום תמיכה בטענותיהם.

7.                  נתתי דעתי לטענת הנתבעים בדבר תשלום כפול בגין ארנונה עירונית וכן טענותיהם בדבר חשבונות המים והחשמל תוך שאני מתייחס גם להוראות החוזה בדבר תשלומי המים והחשמל והראיות הנדרשות לכך.

8.                  התייחסתי גם לטענות הנתבעים באשר לאי הבאת ראיה בכל הנוגע לחוזה השכירות החדש בשטח ועל כן הספק בדבר השיעור הנמוך של "הקטנת הנזק" בידי התובעת וכן גם לטענתם בדבר כך שבהתחשב בקיומו של שוכר חדש לא מהראוי לזכות את התובעת בדמי ניהול לתקופת השכירות בה מחזיק שוכר חדש בנכס.

9.                  נתתי דעתי לטענה בדבר היות הפיצוי המוסכם על פי החוזה בגדר "פיצוי כפול" כאשר הוא מתבקש יחד עם תשלום מלוא שכר הדירה על פי החוזה לכל תקופת השכירות.

בהתחשב, בין היתר, בכלל השיקולים והנתונים הנ"ל ותוך שאני משקלל את הסיכויים והסיכונים האמורים ומתוך מגמת פשרה אני קובע שהנתבעים ישלמו לתובעת את הסכום של -.100,000 ש"ח  בצרוף ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך של -.12,000 ש"ח ומע"מ בצירוף ריבית והצמדה כנ"ל.