פסק-דין בתיק א 39375/06

מבוא

1.      בפני תביעת התובעת, ילידת 17.9.57, פסיכולוגית חינוכית במקצועה, גרושה, בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בתאונה שארעה ביום 28.5.03 (להלן: " התאונה").

2.      התאונה הינה תאונת דרכים כהגדרתה ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

3.      בסופו של יום, אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות והמחלוקת שנותרה לדיון הינה בשאלת גובה הנזק.

4.      פסה"ד ניתן לאחר ששמעתי בישיבת יום 31.3.08 את חקירתה הנגדית של התובעת, קראתי בעיון את תצהיר עדותה הראשית ואת המסמכים שהוגשו ע"י הצדדים וכן את תמצית סיכומיהם בכתב של הצדדים וטיעוניהם בע"פ בישיבת יום 17.6.08.

5.      כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יצויין אחרת.

דיון

הנכות הרפואית

6.      לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה נחבלה בראשה, ביד שמאל וברגל שמאל. למחרת היום פנתה התובעת לחדר המיון בבית החולים וולפסון, שם התלוננה, בין היתר, על כאבי ראש וסחרחורות. בבדיקות שבוצעו לתובעת, לא נמצאו ממצאים של ממש ובפרק האבחנות נכתב כי עסקינן בחבלת ראש לאחר תאונת דרכים. התובעת שוחררה מבית החולים עם הוראות להמשך מעקב רפואי וחופשת מחלה של שלושה ימים.

7.      לאחר שחרורה מבית החולים המשיכה התובעת לסבול מכאבי ראש, הפרעות בזיכרון, הפרעות בריכוז, דיכאון והפרעה בשינה. התובעת לא עבדה במשך שלושה ימים, כפי שנקבע ע"י רופא חדר המיון.

8.      בהמשך, נקבעה לתובעת תקופת אי כושר מלאה מיום 29.5.03 ועד ליום 25.6.03, מיום 2.7.03 ועד ליום 4.7.03, מיום 10.7.03 ועד ליום 25.7.03, מיום 11.8.03 ועד ליום 22.8.03. תעודות אי הכושר ניתנו בגין צליפת שוט, כאבים בזרוע, כאבי ראש ועוד.

התאונה הוכרה ע"י המל"ל כ"תאונת עבודה". המל"ל הכיר בתקופות אי הכושר שנקבעו לתובעת עד ליום 4.7.03 ושילם לתובעת, באמצעות מעבידה, דמי פגיעה בגין תקופה זו.

9.      התובעת טופלה בקופת חולים ע"י נוירולוג, אורתופד ורופא תעסוקתי אשר היפנה אותה לבית החולים לוינשטיין, שם נערך לה בחודש ינואר 2004 איבחון נוירופסיכולוגי ע"י ד"ר ירמי הראל, פסיכיאטר.

10.  התובעת התלוננה בפני ד"ר הראל על כאבי ראש, סחרחורות, כאבי אוזניים, קשיי ריכוז וזיכרון, קושי בהתמצאות במקום, פריסטזיות בגולגולת ובידיים, סף תסכול נמוך, רגזנות ועצבנות. כן התלוננה התובעת כי הינה מרבה לבכות, קשיים בשינה, תיאבון מוגבר שהביא להשמנתה וכן כי הינה נפגשת פחות עם חבריה. בפרק הבדיקה הפסיכיאטרית נכתב: " נראית כפי גילה, מודע והתמצאות תקינים, אין אי שקט פסיכומוטורי, עניינית ומשתפת פעולה. אפקט מגוון, חייכנית למרות שמדווחת על מצוקה, נראה שיש לה צורך להביא את הדברים באופן מאורגן ובשליטה, אין הפרעה בקצב ומהלך החשיבה, בתוכן עסוקה בקשייה הרגשיים והקוגניטיביים מאז התאונה, אין תכנים דכאוניים, אין מחשבות אובדניות, שוללת הפרעות בפרספציה, שיפוט המציאות תקין". ובפרק הסיכום נקבע כי התובעת: "... סובלת מהפרעות קוגנטיביות ורגשיות בעקבות תאונה זו המתאימים למצב שלאחר צליפת שוט ( WAD ). זקוקה לאיבחון נוירופסיכולוגי וטיפול נפשי". כן הומלץ על טיפול נפשי בדחיפות ואבחון נוירופסיכולוגי מלא ובעקבותיו טיפול קוגניטיבי במידת הצורך.

11.  ביום 19.6.05 נבדקה התובעת ע"י הוועדה הרפואית במל"ל אשר קבעה כי בתחום האורתופדי לא נותרה לתובעת נכות לצמיתות בגין התאונה, וכן כי לא נותרה לתובעת נכות נוירולוגית בגין התאונה.

12.  בסוף חודש יוני 2004, החלה התובעת בקבלת טיפול פסיכולוגי, על בסיס חד-שבועי. בחודש אוקטובר 2004, בוצע לתובעת איבחון נוירופסיכולוגי בבית החולים לווינשטיין ע"י הגב' שרה גלק, פסיכולוגית שיקומית. בדו"ח נכתב: " חשוב לה להיות בשליטה וכעת אינה מצליחה לשלוט על העניינים כמקודם. ניכר חשש גדול מפני כשלון ותגובה חרדתית משמעותית, שלעיתים מלווה בבכי, כאשר נתקלת בקושי. נראית כי כעת מרגישה מתח רב לעמוד אל מול הדרישות התובעניות בעבודתה.

סיכום: מדובר אשה בת 46, פסיכולוגית חינוכית בכירה, שנפגעה בתאונת דרכים כהולכת רגל ב-28.5.2003. לא דווח על אובדן הכרה... מאז התאונה חשה שינוי ביכולותיה הקוגניטיביות והרגשיות. באבחון הנוירופסיכולוגי הנוכחי לא נמצאו קשיים בתפקודים הבסיסיים של תפיסה חזותית הכוללת זיהוי דגמים ותפיסת עומק. התמצאות מרחבית וביצוע של מטלות מרחביות היו תקינים. המהירות הפסיכומוטורית בגבולות הנורמה, והתהליכים הניהוליים נראים שמורים. במשימות הגרפומוטוריות הביצוע אימפולסיבי ולא מוקפד. יכולת הלמידה והזיכרון תקינים, אם כי מושפעת באופן שלילי מגורמים קשבים ורגשיים כגון עומס מידע, מוסחות פנימית וחרדה. נמצא קושי בזכירה של חומר חזותי לטווח הארוך, אך על שאר מטלות הזיכרון הביצוע היה תקין. פתרון בעיות לוגיות בכתב נראה תקין, אך נמצא קושי בהתמודדות עם בעיות חשבוניות מילוליות בעל פה. בעזרת נייר ועיפרון, לעומת זאת, יכלה לפתור בעיות אלה, כך שהביצוע מושפע מהפרעה קישבית.

בתחום האישיותי רגשי ההתרשמות היא כי קיימת הצפה רגשית ניכרת בעקבות הטרואמה שחוותה בתאונה זו. בהתייחס לרקע הלימודי והתעסוקתי שלה נראה שעל אף שבמרבית התפקודים שנבדקו מתפקדת ברמה הממוצעת, מאז התאונה חלה ירידה תפקודית יחסית לרמה הפרומורבידית המשוערת. הירידה קשורה להפרעות קלות בלבד הן בקשב והן בזיכרון החזותי שמתעצמות על רקע התגובה הרגשית הנלווית ופוגעת בתפקודה היומיומי. מומלץ על המשך טיפול נפשית".

13.  ביום 19.3.06, נבדקה התובעת ע"י הוועדה הרפואית במל"ל באמצעות ד"ר קליאן, פסיכיאטר. בפרק האבחנה נכתב: " מצב לאחר חבלה בע"ש צווארי, וכן תגובה הסתגלותית". בפרק "סיכום ומסקנות" נכתב כי: "... הפוסק עיין בחוו"ד פסיכיאטרית של ד"ר שליאפניקוב מיום 8.1.06 ולאור מסקנותיה ולאור תלונת התובעת, יש צורך בבדיקה נוירו-פסיכולוגית עדכנית... ולאחר מכן יסוכם ללא נוכחות".

14.  לערך בחודש אפריל 2006, נבדקה התובעת ע"י ד"ר זלוטוגורסקי, פסיכולוג קליני, אשר ערך לתובעת מבחנים נוירופסיכולוגיים על מנת לעמוד על תיפקודה הקוגניטיבי והנפשי. בפרק הסיכום נכתב כדלקמן: " לסיכום, מדובר באשה בת 48 שנפגעה בתאונת דרכים ב-28.5.03, עם שונות בין תת המבחנים, שמהווה ירידה משמעותית מתפקודה המשוער הפרה-מורבידי. יש לציין שתפקודה כעת מהווה (ירידה- ה.י) נוספת מהבדיקה שנעשתה בבית חולים לוינשטיין ב-2004. עדיין יש עדות לקשיים במטלות שדורשות sustained attention , קליטה של הגירוי הראשוני המורכב, הן המילולי והן הצורני, תהליכי למידה ו- complex problem solving skills .