פסק-דין בתיק א 39335/05

פסק דין זה ניתן בעקבות סיכומים בכתב, לרבות סיכומי תשובה, שהוגשו לאחר דיון הוכחות שהתקיים במעמד נציג מטעם התובע, בא כוח התובע, הנתבעת בעצמה ובא כוחה, במסגרת תביעה שטרית שהגיש התובע נגד הנתבעת בגין שטר חוב על סך 8,594 ש"ח מיום 4/8/1998, אשר מועד פירעונו ביום 4/8/2001.

הנתבעת הגישה תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות, אשר משמש ככתב ההגנה בתיק, בו טענה כי לא חתמה על שטר החוב, ואיננה מכירה את החייבים והערבים האחרים החתומים לכאורה על גבי השטר. עוד טענה הנתבעת שכ- 7 שנים לפני הגשת ההתנגדות, בעת שלמדה באולפן, נגנב ממנה ארנק עם תמונות פספורט שלה אשר טרם נמצאו.

במהלך הדיון בהתנגדות ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים ליתן לנתבעת רשות להתגונן ולאפשר לתובע להגיש בקשה מתוקנת לביצוע השטר. עוד נקבע כי המשך ההליכים נגד הנתבעת יהיה מותנה באישור של כב' ראש ההוצל"פ אודות מיצוי ההליכים כנגד החייבים העיקריים בתיק, או בכפוף לחלופה נוספת על-פי הוראות חוק הערבות.  

הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית בו חזרה על טענותיה בכתב ההגנה, והצהירה שאם החתימה על גבי השטר אכן שלה, אזי הושגה במרמה. הנתבעת הוסיפה וטענה שבחודש מאי או יוני 1998 הגיעה לחברת כוח אדם ותיווך ברחוב רוטשילד בראשון לציון לצורך מציאת עבודה, שם התבקשה לחתום על מסמכים שונים, ונאמר לה שמדובר במסמכים המחייבים אותה לעבוד בעבודה שימצאו לה. לטענת הנתבעת, לא ידוע לה על מה חתמה, שכן היא עלתה לארץ בשנת 1997 ואיננה שולטת בשפה העברית, ולכן לא מן הנמנע שהוחתמה על כתבי ערבות ושטר חוב במרמה. לבסוף נטען כי ייתכן שנעשה שימוש בתמונות הפספורט של הנתבעת אשר נגנבו לצורך זיוף תעודת הזהות שלה על-ידי מתחזה.

מר חזי פרימט, אשר הצהיר כי הוא משמש כמורשה חתימה וכמנהל סניף של התובע בהרצליה, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע, והבהיר כי כל האמור בתצהירו ידוע לו מעיון במסמכי התיק ו/או במחשב התובע. לטענתו של מר פרימט, עיון במסמכים הנ"ל מעלה כי התובע החתים את הנתבעת ואת הגב' ילנה קוגן כערבות על גבי שטר החוב, כאשר הנתבעת חתמה בנוסף גם על "כתב ערבות ושיפוי להלוואה". עוד הוצהר כי על פי הנהלים, נציג התובע בודק את תעודת הזהות של הערבים ומחתים אותם על הטפסים הרלוונטיים לאחר שהסביר להם את מהות החתימה. בהמשך נטען שקיים במסמכי התיק צילום תעודת זהות של הנתבעת, אשר יכול להעיד כי אכן נבדקה תעודת הזהות שלה. כמו-כן הוצהר כי טענתה של הנתבעת לפיה נודע לה לראשונה על קיומו של החוב רק בעת שבוצע עיקול בביתה איננה נכונה, שכן נשלחו אליה לפני כן 3 מכתבי התראה מהתובע, והמוציא לפועל אף רשם בדוח העיקול כי "החייבת מודעת לחוב". לבסוף נטען שחתימתה של הנתבעת על גבי תצהיר בקשתה דומה להפליא לחתימתה המופיעה על גבי שטר החוב, ולכן נראה שטענתה כאילו החתימה זויפה לא תעמוד לזכותה.

במסגרת הדיון בקדם המשפט התקבלה החלטה לפיה בית משפט זה התרשם שהנתבעת אכן חתומה על שטר הערבות, וזאת בהיעדר ראיה אחרת, ועל-כן עליה הנטל להוכיח היעדר חתימה. באותה החלטה התבקש ב"כ התובע להודיע לב"כ הנתבעת ולבית המשפט אודות זהות פקיד התובע שנכח לכאורה בעת החתימה על שטר החוב. בעקבות ההחלטה הנ"ל הגיש ב"כ התובע הודעה לבית המשפט בדבר זהותו של הפקיד, מר מאיר מנחם קליימן.

בתחילת הדיון נחקר מר קליימן בחקירה ראשית על ידי ב"כ הנתבעת והעיד, בין היתר, כי מילא את פרטי הערבות בנספחים ב' וג' לשטר החוב, אולם השטר לא נחתם בפניו. לטענתו של מר קליימן, חלה חובה לחתום על ערבות אך ורק בפני מורשה חתימה מוסמך, אשר נדרש לזהותן עם תעודת זהות ולצרף חותמת מיוחדת לאישור החתימה, כאשר בשטר החוב נשוא התובענה אין אישור חתימה כאמור. בהמשך העיד מר קליימן כי במשך מספר שנים החל משנת 1996, היו אי סדרים רבים בסניף התובע בהרצליה, ומחלקת הביקורת הוציאה דו"ח חמור בו העירה הערות על טפסים ומסמכים חסרים ועל אי חתימה של לקוחות על טפסים. לשאלת בית המשפט העיד מר קליימן כי הוא איננו מכיר את הנתבעת.

במהלך חקירתו הנגדית הודה מר קליימן כי היה מעורב באי הסדרים שנתגלו אצל התובע, וכן הודה שנשפט, הורשע וריצה עונש מאסר בגין גניבה, מרמה והפרת אמונים בהיותו פקיד בסניף של התובע בהרצליה. בהמשך העיד כי המילה "מאיר" המופיעה תחת הכותרת "מאשר החתימה וזיהויה" נכתבה בכתב ידו, אך חזר וטען שלא חתם בתור מאשר החתימה אלא בתור ממלא הטפסים בלבד, ושאין על גבי השטר אישור של מורשה חתימה כנדרש.

לאחר מכן נחקר מר פרימט על תצהירו, והעיד כי אינו יודע דבר לגבי התיק באופן אישי, וטענותיו מבוססות על המסמכים שבפניו בלבד. מר פרימט אף הודה שכלל לא הועסק בסניף בתקופה הרלוונטית. בהמשך העיד כי לא נדרש אישור מיוחד של מורשה חתימה או חותמת מסוימת לשם זיהוי הערבים ואימות חתימותיהם, ודי בחתימה של פקיד מטעם התובע כדי לאשר את אימות החתימות. במהלך חקירתו החוזרת העיד מר פרימט כי מבחינתו נספח ג' לשטר הערבות נחתם כראוי. כמו-כן הבהיר שתפקידו של מורשה החתימה הוא לבחון את המסמכים ולאשר את העמדת ההלוואה, ולא לאמת את חתימות הערבים.

הנתבעת נחקרה אף היא על תצהירה והודתה, בין השאר, כי יכול להיות שחתמה על שטר החוב וכי החתימות המופיעות על השטר דומות לחתימתה. בהמשך העידה הנתבעת כי אינה יכולה לנקוב בשם של חברת כוח אדם ספציפית אשר זייפה את חתימתה, ואיננה זוכרת האם חתמה על שטר החוב אצל אחת מחברות כוח האדם. כמו-כן הודתה כי לא פנתה בכתב אל אותן חברות ולא התלוננה נגדן במשטרה. לאחר מכן העידה הנתבעת שבעקבות גניבת הארנק שלה, תעודת הזהות לא היתה ברשותה במשך יומיים. בחקירתה החוזרת העידה שבשנת 1998 ידעה לקרוא רק מעט עברית וטענה שמעולם לא היתה בהרצליה.

לאחר דיון ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב, וב"כ הנתבעת אף הגישה סיכומי תשובה ברשות בית המשפט.

דיון

בית משפט זה קבע כאמור, עוד בדיון קדם המשפט, כי הוא מתרשם שהנתבעת אכן חתומה על שטר הערבות נשוא התובענה. הנתבעת לא הציגה חוות דעת מומחה או ראיה אחרת על-מנת להוכיח שהחתימה על גבי השטר מזויפת, ואף הודתה בחקירתה כי ייתכן שחתמה על השטר, אך לטענתה החתימה הוצאה ממנה במרמה.

לפיכך, וכאשר נקבע שבנסיבות העניין הנטל להוכיח היעדר חתימה על השטר מוטל על הנתבעת, הנני דוחה את טענות הנתבעת ככל שהן נוגעות לזיוף החתימה.

מכאן שהשאלה המרכזית אשר נותרה שנויה במחלוקת בין הצדדים הינה האם הנתבעת אכן חתמה על שטר החוב בסניף הבנק בהרצליה בפני אדם שהוסמך לכך על-ידי התובע או שמא הוחתמה על השטר במקום אחר ובמרמה.

הנטל הראשוני להוכיח את טענת המרמה מוטל על הנתבעת, אולם משהצהירה הנתבעת כי היא איננה מכירה את הלווים או את הערבה הנוספת וגרסתה לא נסתרה, ומשהוצגו ראיות לכאורה לפגמים בשטר ולאי סדרים בהליך חתימתו, עובר הנטל לכתפי התובע ועליו להציג ראיות מטעמו לכך שהנתבעת אכן חתמה על השטר בסניף, בפני הגורם המוסמך לעשות זאת ובהתאם לנהלים הנהוגים אצל התובע.  

הנתבעת חזרה וטענה כאמור הן בכתב ההגנה, הן בתצהיר עדותה הראשית והן במהלך חקירתה כי היא איננה מכירה את הלווים ואת הערבה הנוספת החתומה לכאורה על שטר החוב. התובע כלל לא ניסה לסתור את גרסתה זו של הנתבעת ולא טען טענות כלשהן לגבי טיב הקשר או ההיכרות של הנתבעת עם הלווים, כאשר ניתן היה להסתפק בהבאת עד מטעם התובע שיכול היה להעיד כי הנתבעת אכו הגיעה לבנק יחד ו/או עבור הלווים.  

בנוסף, עיון בשטר החוב עצמו על נספחיו מגלה על פניו מספר פגמים כגון היעדר חתימת אימות ליד שמה של הערבה הנוספת, תאריך שונה על גבי שטר החוב וכתב הערבות, פרטים חסרים שלא מולאו ומילוי הטפסים במספר עטים ובכתבי יד שונים. החשד לאי תקינות השטר מתחזק לאחר עיון בדוגמאות של שטרות חוב דומים אחרים שנחתמו וצורפו לראשונה לסיכומי התובע (ללא קבלת רשות מבית המשפט), בהם בניגוד לשטר שבפני קיימות חתימות של הערבים על גבי כל העמודים של שטר החוב וכתב הערבות, מולאו הפרטים החסרים בכתב הערבות כגון שמות החייבים וסכום החוב ונראה שרוב המסמכים נכתבו בכתב יד אחיד ובאותו מועד. אף-על-פי-כן, ב"כ התובע בחר שלא להתייחס להבדלים ניכרים אלה בסיכומיו ולא להסביר את פשרם.

אינני מקבל את טענתו של ב"כ התובע בסיכומיו כי טענות הנתבעת לגבי פגמים בשטר הינם בגדר הרחבת חזית, שכן מדובר בטענות העולות מעיון במסמכים שהוצגו על-ידי התובע במהלך דיון ומהעדויות שהושמעו בבית המשפט, ואשר לא נועדו אלא להוכיח את גרסתה של הנתבעת בדבר החתמתה על השטר במרמה ושלא על פי הנהלים המקובלים. יתר על כן, התובע עצמו הוא שחרג מהכללים הדיוניים כשצירף מסמכים רבים לסיכומיו ללא קבלת רשות מבית המשפט.

עדותו של מר קליימן לפיה הוא איננו מזהה את הנתבעת והיא לא חתמה על שטר החוב בפניו, תומכת אף היא בגרסת הנתבעת. אמנם ייתכן שיש לייחס משקל מוגבל לדבריו של העד הואיל ומדובר בעובד שהתפטר בשל אי סדרים שנתגלו בעבודתו אצל התובע, ואשר הורשע בפלילים בעבירות שנעשו במסגרת מילוי תפקידו. יחד עם זאת, הרשעתו של האדם הספציפי שבפניו חתמה לכאורה הנתבעת על שטר החוב בעבירות של מרמה והפרת אמונים עשויה דווקא לחזק את גרסתה של הנתבעת כי הליך החתימה לא היה תקין. התובע אינו יכול לאחוז במקל בשתי קצותיו ולטעון מחד, שמדובר בעד שאיננו אמין ואין לסמוך עליו, ומאידך, לקבוע באופן נחרץ שאותו אדם ממש ביצע את אימות החתימה של הנתבעת כראוי.