פסק-דין בתיק א 39320/99

הונחה בפני  תביעת ליקויי בנייה אשר  הוגשה במשותף ע"י 5 בני זוג שהינם דיירים אשר רכשו מאת הנתבעת דירות מגורים ברחוב המעפילים 44 במעלות לפי הסכמים כמפורט:

ביום 3.3.93 נחתם הסכם מכר בין התובעים 1,2 לנתבעת לרכישת דירה ברחוב המעפילים 44 ג'. ביום 11.2.91 נחתם הסכם מכר בין התובעים 3,4 לנתבעת לרכישת דירה ברחוב המעפילים 44 א' . ביום 15.6.93 נחתם הסכם מכר בין התובעים 5,6 לנתבעת לרכישת דירה ברחוב המעפילים 44 ה'.  ביום 14.2.91 נחתם הסכם מכר בין התובעים 7,8 לנתבעת לרכישת דירה ברחוב המעפילים 44 ו'. ביום 27.6.91  נחתם הסכם מכר בין התובעים 9,10 לנתבעת  לרכישת דירה ברחוב המעפילים 44 ד'.

בכתב תביעתם, טוענים התובעים, כי בדירות שנרכשו נתגלו ליקויי בנייה אשר לצורך קביעת אומדן עלות תיקונם, נעזרו בחוות דעת של מומחה מטעמם המהנדס בן עזרא (להלן: " בן עזרא"). הלה איתר ליקויים בדירות התובעים בסכומים הנעים בין  כ - 34.000 ש"ח לבין כ - 58,000 ש"ח.

 לאחר מינויו של מומחה בית המשפט המהנדס, צבי רון, להלן: (" המומחה"),  הודיעו התובעים כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסיכומים, כי קביעת המומחה מקובלת עליהם באופן עקרוני, למעט הסתייגות אחת אליה אתייחס בהמשך, ממצאים אלה מקובלים אף על יתר הצדדים כאשר הכל נמנעו מלזמנו לחקירה.  לפי חוות דעת המומחה, עלות תיקון הליקויים בדירות התובעים נעה בין סכום של כ - 9,550 ש"ח, עד לסכום של כ - 14,000 ש"ח, כאשר לגבי כל אחת מהדירות אומד המומחה  קיומה של ירידת ערך, בסכומים שבין 500 דולר ל - 1200 דולר.

הנתבעת, בהגנתה, טוענת לקיומה של התיישנות ושיהוי ולפיכך, ביקשה לסלק את התביעה כנגדה על הסף. עוד טוענת הנתבעת, כי, התובעים, או לפחות חלקם, מנועים מלטעון טענה כלשהי בעניין הליקויים, לאחר שחלק מהשינויים המוגדרים כליקויים נעשו לבקשתם.

בנוסף, טוענת הנתבעת באמצעות משלוח הודעת צד ג', כי גם אם יוכח קיומם של ליקויים כי אז, האחריות למימון עלות תיקונם מוטלת על האדריכל שעסק בתכנון המבנים להלן: ( "צד ג' 1 "),  על הקבלן שהוא צד ג' 3 ו - 4 וכן על צד ג'  מס' 2, אשר שימש כקבלן הראשי.

לגוף הדברים, טוענת הנתבעת, כי אף אם תוכח זכאותם של התובעים לסעד כלשהו, הרי אין להם אלא סעד, האכיפה, ויש ליתן לנתבעת את "ההזדמנות הנאותה" לביצוע התיקונים, לאחר שזו לא ניתנה לה על ידי התובעים במועד.  עוד חוזרת הנתבעת בסיכומיה, על הטענה ולפיה,איבדו  התובעים 3, ו 4 את זכאותם לפיצוי בגין ירידת ערך לאחר שהוכח כי דירתם נמכרה ברווח משמעותי או לכל פיצוי נילווה אחר..

נכון איפוא, להתייחס, בשלב ראשון, למישור היחסים שבין התובעים לבין הנתבעת, ורק לאחר קביעת היקף זכאותם של התובעים כלפי הנתבעת, אדרש בחלקו השני של פסק הדין, להתייחסות לנפקותה של הודעת צד ג'.

פרק ראשון: מישור היחסים שבין התובעים לבין הנתבעת.

דיון בטענת השיהוי וההתיישנות

הנתבעת טוענת כי התביעה הוגשה כשבע שנים לאחר מסירת החזקה בדירות. לפי דבריה, משבחרו התובעים שלא לפעול בעניין, במשך שנים, אין להם אלא להלין על עצמם. לפי טענת הנתבעת, שתיקתם של התובעים בעניין זה, הן בהימנעותם מהגשת  כתב תשובה והן בהימנעותם מלהתייחס לנושא בתצהירי העדות הראשית או הסיכומים, מלמדת כי אין בפיהם מענה הולם.

אכן, מועד הגשת התביעה הינו, 11.4.99.  מסירת הדירות לתובעים 1 ו 2 נעשתה באפריל 1993,מסירת הדירות לתובעים 7 ו - 8 נעשתה ביולי 92, מסירת הדירות לתובעים 9 ו - 10 נעשתה ביולי 92, מסירת הדירות לתובעים  3 ו - 4 נעשתה ביוני 92, מסירת הדירות לתובעים 5 ו - 6 נעשתה באוגוסט 93.

המומחה, בן עזרא, ערך את חוות דעתו בעניין הליקויים בדירות במהלך שנת 1995.

מועד ההתיישנות נמנה לטענת הנתבעת מיום מסירת החזקה בדירות, כאשר ממועד זה חלפו פחות משבע שנים עד ליום הגשת התביעה וזאת, ביחס לכל אחד ואחד מן הנתבעים. הואיל וכך, אין כל בסיס לטענת ההתיישנות.

אשר לטענת השיהוי, לא הייתי מציעה להתייחס לטענה כטענה מקדמית בהתחשב בכך, שחוות הדעת מטעם התובעים נעשו רק בשנת 1995, כך ששאלת השיהוי צריכה להיבחן בהמשך, כחלק משאלת "מתן ההזדמנות הנאותה" ולא כנושא עצמאי.

לפיכך, אני דוחה את טענת ההתיישנות וטענת השיהוי כטענות סף.

דיון בטענת היקף הליקויים

כאמור, מסתייגים התובעים מקביעותיו של המומחה בנושא רוחב דלתות היציאה, לאחר שזה קבע כי לא קיים פגם ברוחב דלתות היציאה בהיותן יציאות משניות, עליהן לא חלה התקנה המחייבת רוחב מינימלי של 90 ס"מ. הנתבעת טוענת בסיכומיה,  כי , קביעתו של המומחה, היא קביעה התואמת את נוסח התקנה והרציונל העומד בבסיסה ולכן אין מקום לדחות את ממצאיו של המומחה בעניין זה.

התובעים הפנו את בית המשפט בעניין זה לפסיקה מקבילה שניתנה בעניין בבתי משפט שונים ולפיה,  יש לפרש את המונח "דלת יציאה" ככולל כל דלת יציאה מהבית. פרשנות זו, שאינה נסתרת בכל דרך שהיא, היא זו הסבירה לפי דעתי, מבחינת הגיונה של התקנה, ולכן, יש לקבל את טענת התובעים בעניין זה, למשגה שנפל בחוות דעתו של המומחה. המומחה לא אמד עלות תיקון ליקוי זה של רוחב היציאה ולפיכך, מבקש ב"כ התובעים לסמוך על הקביעה של המומחה מטעמם, שהועמדה על הסך של 3,725 ש"ח ליציאה מהסלון ועל סך של 2,500 ש"ח ליציאה מן המטבח. ליקוי זה, של רוחב היציאה המשנית מהסלון, מצוי בכל דירות התובעים, ואילו הליקוי של רוחב  היציאה המשנית מהמטבח, מצוי בדירות התובעים 1 ,2  , 5 ,6 ו - 9 ו - 10 בלבד. בהתאם יש להוסיף על קביעת המומחה בעניין.