פסק-דין בתיק א 38980/04

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, יליד 1982, נפגע בשתי תאונות דרכים. האחת ביום 12.6.03 (להלן: "התאונה הראשונה"), השנייה ביום 28.9.03  (להלן: "התאונה השנייה").

3.         הנתבעות אינן כופרות באירועי התאונות, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק, כך שנותרה מחלוקת אך לעניין שיעור הנזק.

נכות רפואית

4.         מהתיעוד הרפואי שלאחר התאונה הראשונה ניתן ללמוד, כי התובע טופל בבית החולים "אסף הרופא" שבצריפין, בחדר המיון, בגין תלונות על כאבים בצוואר ובגב, ושוחרר לביתו, לאחר שבבדיקה הגופנית נמצא כי: "בבדיקה רגישות דיפוזית מעל חוליות ע"ש צווארי גבי מותני ללא דפורמציה. תנועות בצוואר ובגב אקטיביות עם כאבים כוח גס תחושה+רפלקסים בידיים ורגליים סימטריים" (תעודת חדר מיון 12.6.03, נספח 1 [א'] תצהיר עדות ראשית תובע). בצילומים שנערכו לתובע בעמ"ש צווארי, מתני וגבי לא נמצאו שברים (שם). התובע, בהיותו חייל בשירות צבאי סדיר, פנה לטיפול רפואי במסגרת יחידתו הצבאית, וכך נכתב: "מצב כללי משביע רצון הליכה יציבה ללא צליעה גב ללא סימני חבלה חיצוניים ע"ש ללא רגישות בכל אורכו כח גס החזרים תחושה בגפיים שמורים SLR שלילי דו"צ טווח תנועות הצוואר מוגבל עקב כאבים ללא חסר נוירווסקולרי". (נספח 2). שלושה ימים לאחר הביקור האחרון פנה שוב לקבלת טיפול רפואי, ונמצא כי: "מצב כללי טוב, במישוש שרירים צוואר- כאבים והגבלות בתנועות מלאות". (נספח 3). התובע המשיך במעקב וטיפולים רפואיים, עד אשר ביום 24.6.03 פנה שוב לחדר מיון בי"ח "אסף הרופא" שבצריפין, ונמצא כי: "רגישות במשוש עמ"ש צווארי, טווחי תנועות צוואר מוגבל יותר לימין בשל הכאבים, כח גס בשרירי ידיים תקין ללא חוסר תחושתי..." (נספח 7). מגבלה בשרירי הצוואר נמצאה גם בבדיקת הרופא האורטופד הצבאי שבדק את התובע ביום 2.7.03 (נספח 8). התובע עבר 5 טיפולי פיזיותרפיה (נספח 12).

5.         בעקבות התאונה השנייה נמצא בבדיקת הרופא האורטופד "... כמו כן כאבי צוואר, בבדיקה במצב כללי טוב, קו אמצע צווארי מתקשה, רגישות צוואר ללא חוסר מוטורי וסנסורי..." (נספח 15). בצילום הרנטגן שנעשה לעמ"ש צווארי לא נמצאה עדות לשבר (שם). כעבור 3 ימים שב התובע לבדיקה בחדר המיון ב"איכילוב" שם נמצא כי: "רגישות נצפית והגבלה בתנועות הצוואר לכל הכיוונים, ללא חסר נוירולוגי בידיים. בצילום: אין עדות לנזק גרמי..." (נספח 16). גם באשר לתאונה זו התנהל התובע כפי שעשה בתאונתו הראשונה, קרי- פנייה למסדר חולים, בדיקות רפואיות במסגרת הצבאית, הפניה לטיפולי פיזיותרפיה וביצוע הטיפולים (נספחים 18-25). בבדיקת מיפוי עצמות מיום 20.9.04 לא נמצאו ממצאים פתולוגיים (נספח 26).

6.         התובע נבדק על ידי מומחה בתחום האורטופדי, דר' גד ולן (להלן: "המומחה"). בחוות דעתו מיום 24.7.05 מציין המומחה את אוסף המסמכים אשר עמדו בפניו לצורך עריכת חוות הדעת. בין היתר מדובר בגיליונות חדר המיון השונים והרלוונטיים לשתי התאונות, המכתבים הרפואיים של הרופאים השונים והרישומים מהתיק הרפואי והתיק הצבאי. בפרק ה-"דיון" כותב המומחה: "לאחר שחרור מצה"ל עבר בירור וטיפול בקופ"ח אך כיום לא נמצא בטיפול רפואי בשל פגיעות אלו. מעיון במסמכים שעמדו בפני עולה כי בשנת 1997 תועדה עקמת גבית מתנית. בשנת 2001 פנה לאורטופד בקופ"ח מכבי בשל כאבי גב תחתון שנמשכו זמן רב, וב- 22.04.01 נקבע בצה"ל סעיף ליקוי בגין כאבי גב לסירוגין. כיום סובל מהתקפי כאב בצווא רעם הגבלה בתנועותיו. בבדיקתו הגבלה קלה ביותר בטווחי הצוואר בסיבוב לשמאל וללא הגבלה בטווחי תנועת הגב התחתון, ללא פחת נוירולוגי, או סימני גירוי שורשי. בבדיקות ההדמיה הודגמה לאחר תאונת הדרכים השניה הפרעת ציר בעמוד השדרה הצווארי. בגין החבלה לעמוד השדרה המתני לא נותרה נכות צמיתה" (עמ' 3-4). ובנוסף: "בגין ההגבלה הקלה ביותר בתנועות הצוואר, וזאת בסיבוב לשמאל בלבד נכותו 5% לפי סעיף 37. (5) (א') מותאם. בשל הסמיכות בין התאונות אני סבור שלשתי התאונות תרומה שווה לנכותו כיום והנכות בגין כל אחת מהן היא 2.5%. אני ממליץ לאשר אי כושר לפי ימי ה-"ג'" שנקבעו לו בצה"ל לאחר כל תאונה" (שם).

7.         המומחה לא התבקש להשיב לשאלות הבהרה ואף לא נקרא לחקירה נגדית על חוות דעתו; נותרנו, לפיכך, עם נכות אורטופדית של 5% בגין הפגיעה בתנועות עמ"ש צווארי. לא הוכחה כל נכות אחרת.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות

8.         כידוע, "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800 (1995)).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, נז', 717 (2000)).

9.         בענייננו, הפגיעה בתפקוד הכללי של התובע תואמת את הנכות הרפואית, או קרובה לשיעור זה. לא נראה סביר שתפקודו הכללי של התובע, בהתחשב באופי פעילויותיו בתחום עיסוקו, ייפגע במידה העולה על אחוז נכותו האורטופדית.

פגיעה בכושר ההשתכרות

10.       התובע היה חייל בשירות צבאי סדיר, וטוען לשני ראשי נזק בלבד - פגיעה בכושר ההשתכרות וכאב וסבל.  

11.      התובע הצהיר כי: "שירתתי שירות סדיר בצ.ה.ל. מיום 26/3/01 ועד ליום 25/3/04... יצוין, כי גויסתי בפרופיל 82, אשר הורד ל- 45, עקב חוסר התאמה (מבחינה אישיותית) לשירות קרבי והועברתי לפרקליטות". (תצהיר עדות ראשית תובע, ס' 8), כעבור מספר חודשים לאחר שחרורו החל התובע לימודי עיצוב רב תחומי: "החל מ-10/4 עד 15/12/05 למדתי לימודי עיצוב רב תחומי- אדריכלות, עיצוב פנים, עיצוב מוצר, במכללת הבית, רמת החייל". (שם, ס' 9). את דרכו המקצועית החל התובע בעסקו של אביו: "החל מ-יולי 2004 התחלתי לעבוד במפעל לחידוש רהיטים באזור התעשייה ברמת השרון, בבעלות אבי... אני עובד במפעל ובחנות התצוגה, כאשר הכוונה שאלמד את העבודה מאבי..." (שם, ס' 10-11).   

12.      התובע טוען לקושי בביצוע מאמצים פיזיים, והגבלה בתנועות הצוואר, כדבריו: "עבודת חידוש וייצור רהיטים דורשת ממני להיות בכושר גופני טוב ואולם עקב התאונה אני מתקשה בביצוע מאמצים פיזיים. אני סובל מכאבים והגבלת תנועה בצוואר- בעיקר בהטיה לשמאל, המתגברים במאמץ. אני נזקק למנוחות במהלך העבודה, כשהכאבים מתגברים. כך למשל: כאשר צריך להרים ספה או כורסה כדי לרפד אותה, אני נתקל במצבים שאני לא יכול לבצע את העבודה, עקב הבעיה בצוואר ואז אני נזקק לעזרה מאחי. כאשר אני יושב בצורה ממושכת... וכן כשאני רכון על מכונת התפירה- הכאבים בצוואר הופכים להיות בלתי נסבלים ואז אני חייב להפסיק את העבודה, לשנות תנוחה, לקום, לזוז, עד שהכאבים מרפים". (שם, ס' 12). בעדותו הוסיף: "ש. מה אתה עושה כיום? ת. עובד אצל אבי במפעל רהיטים. העסק עבר התפתחות מסוימת. נפתחה חנות תצוגה ואני עיצבתי את החנות ואת כל הרהיטים" (פרוטוקול עמ' 9).

13.       הנתבעות גורסות כי הנכות אשר הוענקה לתובע מינורית וחסרת משמעות הן בהיבט הרפואי והן בהיבט התפקודי. נתבעת 2 טוענת כי: "מכלול הנסיבות והראיות בתיק זה מעידים, כאלף עדים, על כי לתובע לא נותרה כל נכות תפקודית כתוצאה מפגיעתו בתאונה השנייה, וזאת חרף נכותו הרפואית אשר הועמדת על שיעור מזערי של 2.5%..." (סיכומי נתבעת 2, ס' 8), ובהמשך טיעוניה: "הנתבעת תטען כי מכלול הנסיבות והראיות בתיק זה מעידים, כאלף עדים על כי לתובע לא נותרה כל נכות תפקודית כתוצאה מפגיעתו בתאונה השנייה, וזאת חרף נכותו הרפואית..." (שם, ס' 10), וברוח דברים דומה טענו הנתבעות  1+3: "הנתבעים יטענו כי התובע לא הוכיח כלל פגיעה בכושר השתכרות ולא הוכיח כלל רמת השתכרות לעתיד ולא הוכיח כלל תשתית שעל פיה לקבוע את מה שמבקש..." (סיכומי נתבעות 1+3, ס' יב').

14.       התובע טוען לבסיס השתכרות של 3,000 ש"ח: "ש. כלומר, מאז אתה מרוויח 3,000 ש"ח? ת. כן, אבל מקבל אחזקת רכב צמודה, כולל דלק, טיפולים, טסט, ביטוח, מקבל טלפון... ש. כלומר אתה חושב ש- 3,000 ש"ח משקף את ההשתכרות שלך? ת. כרגע העסק מתפתח. כרגע זה מתאים לי. אני מניח שהשכר יגדל עם הזמן. ש. מה אתה עושה כשיש לך כאבים בצוואר? ת. לפעמים אני לוקח משחות, זה לא תמיד עוזר" (פרוטוקול, עמ' 9-10), וכן בהמשך עדותו : "ש. למדת עיצוב רב תחומי. זה מקצוע מבוקש. אני לא מצליחה להבין למה במשכורת של 3,000 ש"ח אתה לא עוזב ומוצא עבודה אחרת בה תוכל להרוויח יותר? ת. זה גם ההוצאות והמחיה אצל ההורים. ש. זה מבחירה? כן. זה עסק משפחתי ואני ממשיך את מפעל חייו של אבי, שאני רואה בזה כבוד גדול ושאני עצמאי ואוכל להגיע גם ל- 7,000 ש"ח או 10,000 ש"ח" (שם, עמ' 11). בהתאם לדברים אלו, ותוך התחשבות בגילו, טוען התובע בסיכומיו לחישוב לפי השכר הממוצע במשק, בשיעור 7,695 ש"ח. ובכן, התובע אינו קטין וכבר בחר לעצמו תחום עיסוק מוגדר; חישוב לפי השכר הממוצע במשק איננו מתאים. עיון בתלושי השכר אשר צרף התובע מלמדים כי עד חודש דצמבר 2004 השתכר התובע בממוצע סך של  3,505 ש"ח ברוטו לחודש. גם מתלוש השכר מחודש ספטמבר 2005 ניתן ללמוד כי בשנת מס זו השתכר התובע סך של 28,269 ש"ח ברוטו במצטבר, קרי 3,141 ש"ח ברוטו בממוצע לחודש.

15.       לגבי הפסדי השתכרות התובע לעתיד, נמצא, אם כן, כי התובע ממשיך לעבוד במשך זמן רב בעסק המשפחתי, מרצונו, ומתוך בחירה אישית להשתכר שכר נטו בשיעור 3,000 ש"ח לערך, כעולה מתלושי השכר שבתיק. ראיות טרם התאונה אין בנמצא. במצב דברים מעין זה, ובהעדר אינדיקציה, קשה לקבל הטענה להשתכרות עתידית כפולה מזו שבפועל מוצגת. יחד עם זאת, התובע אינו קופא על שמריו, מתוך מחשבה כי ביום מן הימים ישא הדבר פרי: "החל מ 10/04 עד 15/12/05 למדתי לימודי עיצוב... הלימודים התקיימו ביום לימודים ארוך, מהשעה 09:00 עד 20:00. הייתה מתכונת נוספת ללימודים שלוש פעמים בשבוע, אך העדפתי את המתכונת המרוכזת כדי לעבוד במקביל ללימודיי..." (תצהיר עדות ראשית תובע, ס' 9). אין להוציא גם מכלל אפשרות שהתובע יתפתח בעסק המשפחתי. לאור האמור, בהתחשב בגילו, בתחומי עיסוקו, ובנכות שנקבעה על ידי המומחה, ראוי לפסוק פיצוי מסוים עבור אבדן כושר השתכרות לעתיד, שהרי מדובר בכל זאת בנכות רפואית אורטופדית ובמגבלה פיזית, גם אם קלה ביותר.

16.       חישוב אריתמטי מלא, לפי שכר ממוצע במשק, מתקרב לסך של 100,000 ש"ח. לפי רמת שכרו הנוכחית של התובע, אולי עם תוספת מסוימת, לא יעלה החישוב על 50,000 ש"ח. בנסיבותיו של המקרה הייתי נוקט, כמקובל, בדרך של פסיקת סכום גלובלי לעתיד על בסיס חצי-אריתמטי, בסך כולל של 25,000 ש"ח.   

כאב וסבל

17.       בהתחשב באופי הפגיעות, באחוזי הנכות ובהיקף הטיפולים, אני רואה לנכון להעמיד את הפיצוי בגין שתי התאונות על סכום כולל של 12,000 ש"ח.

לסיכום