פסק-דין בתיק א 38912/03

בפני תביעה כספית על סך 730,000 ש"ח להשבת כספים, המגיעים לתובעים, לטענתם עקב מעשים ומחדלים שנעשו, לטענתם ע"י הנתבעת, במסגרת חב' מפלי רמת השרון (1999) בע"מ (להלן:" חב' מפלי השרון"), שהוקמה בהתאם להסכם שיתוף פעולה להפעלת גן אירועים ברמת השרון צפונית למרכז הטניס בשם " גני רמת השרון" שנחתם, בין התובעים וחברת " אייר בילדינג (1999) בע"מ" (להלן:" חב' אייר בילדינג").

לטענת התובעים הם התקשרו בהסכם עם חב' אייר בילדינג מיום 28/04/99 (ת/6) בשיתוף עם הנתבעת כמיופת כח של חב' אייר בילדינג, והקימו עם הנתבעת, כמיופת כח של חב' אייר בילדינג, את חב' מפלי השרון אשר נועדה להפעיל את גן האירועים. עפ"י פרוטוקול חברת מפלי השרון מיום 10.5.1999 (ת/4), חתימותיהם של הנתבעת והתובע 2 בצרוף חותמת החברה יחייבו את חברת מפלי השרון לכל דבר ועניין, לרבות לצורך פתיחת חשבון בנק, ומתן כל ההוראות ביחס לחשבון הבנק.

לטענת התובעים בביקורת שערך רו"ח של חברת מפלי השרון נמצא כי הנתבעת העבירה לחשבונה מחשבון חב' מפלי השרון סך של 141,300 ש"ח שלא כדין וללא אישור החברה והתובע 2, בעל זכות החתימה השני.

כמו כן טוענים התובעים כי הנתבעת הוציאה מהחברה שלא כדין תשלומי "קופה קטנה" בסך של 38,665 ש"ח.

בנוסף טוענים התובעים כי הנתבעת קיבלה מהם בתשלומים שנעשו בצ'קים, בסך כולל של 410,000 ש"ח, תמורת התחייבותה להסדיר את הרישוי הדרוש גן האירועים. לטענתם, לא עמדה הנתבעת בהתחייבותה להסדיר את הרישוי, וכל הבקשות למתן רישיון עסק נדחו.

התובעים טוענים כי הנתבעת היתה מעורבת, יחד עם בעלה, בכל ההליכים להקמת השותפות והקמת גן האירועים, והיא ניצלה את האמון שתלו בה התובעים לצורך העברת כספים לחשבונה הפרטי שלא בידיעתם.

הנתבעת טוענת כי היא עקרת בית, אם לחמש בנות קטינות, ואינה מנהלת עסקים. לטענתה מעולם לא ניהלו איתה התובעים עסקים כלשהם ביחס לגן האירועים, ואלה נוהלו בינם לבין בעלה סמי לוי. בעלה הוא שחתם על ההסכם להפעלת גן האירועים, ולדרישת התובעים, אף חתם ערבות אישית להתחייבויות חב' אייר בילדינג עפ"י ההסכם. הנתבעת אינה מכחישה כי היא רשומה כבעלת מניות ומנהלת בחב' אייר בילדינג, אך לטענתה, רישום זה הינו פורמלי בלבד, לצורך נוחיותו של מר לוי, שהיה מנהל חב' אייר בילדינג בפועל. לטענתה, היא בעלת זכות חתימה בחב' אייר בילדינג והיא חתמה על ההסכם לבקשת בעלה. דבר זה ידוע לתובעים, שבינם לבין מר לוי מתנהלים הליכים משפטיים בבית המשפט המחוזי בת"א.

לגופה של התביעה, מכחישה הנתבעת את הממצאים הנטענים של ביקורת רואה החשבון.

לטענתה, כל סכום שהועבר מהקופה הקטנה, הועבר כדין להחזר הוצאותיו של מר לוי בקשר עם גן האירועים עפ"י ההסכם. הצ'קים להעברת הכספים האמורים נחתמו כולם בידי מר אליהו עובד, התובע 2, ושולמו כהחזר הוצאות. לפיכך לא קמה חובה כלשהי להחזר כספים אלה.

בנוסף טוענת הנתבעת כי היא לא התבקשה מעולם, וממילא לא התחייבה לטפל בנושא הסדרת הרישוי לגן האירועים. לטענתה, הכספים הנטענים ניתנו למר לוי במעמד חתימת ההסכם מיום 28/04/99, עפ"י הוראות ההסכם בקשר עם החזר השקעות שביצע מר לוי בגן האירועים עד לאותו מועד.

העברת כספים מחשבון חברת מפלי השרון לחשבונה הפרטי של התובעת.

בסע' 6 לכתב התביעה וכך גם בסע' 6 לתצהירי התובע 1 והתובע 2 טענו התובעים כי בביקורת שערך רו"ח של החברה נמצא כי הנתבעת העבירה לחשבונה מחשבון החברה כספים רבים שלא בידיעת התובעים, וכי העברת כספים זו נמשכה תקופה ארוכה. התובעים לא הגישו את דו"ח הביקורת ולא זימנו לעדות את רו"ח שערך לטענתם את דו"ח הביקורת. בחקירתו של עת/1, מר ויצמן שהרבני, אחיו של התובע 1 ומיופה הכוח מטעמו, העיד עת/1 כי הוא היה מעורב בכל העברות הכספים האמורות, והוא, למעשה, שילם את הכספים במקום אחיו. כשנשאל אם קיים דו"ח ביקורת של רו"ח כפי שנטען ע"י התובעים העיד:

" יכול להיות שזה היה בעל פה ".

עדות זו משמיטה את הבסיס לגרסת התובעים בדבר דו"ח ביקורת שקבע העברות כספים לא תקינות. לכאורה לא קיים כל קושי מצד התובעים בהגשת דו"ח הביקורת והזמנת רואה החשבון למתן עדות. דו"ח הביקורות ועדותו של רואה החשבון הינם ראיות מהותיות ומרכזיות בתביעה, ולא ניתן הסבר כלשהו לכך שהתובעים לא הביאו ראיות אלה. העובדה שלא נעשה ולו מאמץ כלשהו להביא אותן ראיות, והעובדה שלא ניתן לכך הסבר כלשהו פועלים לחובת התובעים.

די באמור לעיל כדי לדחות את התביעה בראש נזק זה. למעלה מהצורך אוסיף כי מחד, לנוכח דפי חשבון הבנק (שצורפו לתצהירו של עת/2) המראים העברת כספים מחשבון חברת מפלי השרון לחשבונה הפרטי של הנתבעת,  ומאידך, לנוכח טענותיה של הנתבעת בהסתמך על ההסכם ת/6, לא הוכיחו התובעים כי תשלומים אלו מקורם אינו בהתחייבות התובעים להעביר למר לוי תשלומים בקשר להחזר הוצאותיו בגין גן האירועים עד ליום חתימת ההסכם, כאמור בסע' 3 להסכם. צודק בא כוח התובעת בסיכומיו כי אילו רצו התובעים להוכיח אחרת היה אליהם לגלות את ספרי החשבונות ולהראות את כל ההתחשבנות עם מר לוי, ולהוכיח כי כל הכספים שהגיעו למר לוי עפ"י ההסכם שולמו במלואם וכי התשלומים שהועברו לנתבעת הינם כספים נוספים.

זאת ועוד לנוכח הפרוטוקול (ת/4) המורה על ביצוע פעולות בחשבון הבנק בחתימת התובע 2  והנתבעת יחד, ועדותו של התובע 2, מנכ"ל החברה, כי לא היה מודע להעברות בסכומים הנטענים הללו, וכן כי אינו זוכר את שם רו"ח של החברה שערך את הביקורת, ולנוכח הימנעותם של התובעים מהבאת הראיות כאמור לעיל, אני דוחה את טענת התובעים בדבר העברת הכספים מחשבון חברת מפלי השרון לחשבונה הפרטי של התובעת שלא כדין.

יתר על כן, עפ"י גרסת התובעים נטלה הנתבעת כספים שלא כדין מהחברה ולא מהתובעים, ולפיכך עילת התביעה הינה של החברה.

כספי הקופה הקטנה .

גם בעניין זה לא הוכיחו התובעים את טענתם.