פסק-דין בתיק א 38806/01

מבוא

1.         התובע גלפנד איגור (להלן: "התובע"), יליד 28.4.55, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 24.1.01 (להלן: "התאונה").

התאונה ארעה במהלך עבודתו של התובע והוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), כתאונת עבודה.

הנתבעות אינן כופרות בחבותן לפצות את התובע, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"), והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד.

מהות הפגיעה והנכות הרפואית

2.         ממקום התאונה פונה התובע לבי"ח אסף הרופא, שם אובחן כסובל מחבלת ראש ודיסלוקציה אחורית של מפרק ירך שמאל עם שבר בקיר האחורי של האצטבולום. התובע נותח לצורך שחזור וקיבוע השבר בפרק הירך ושוחרר מאשפוז, ביום 4.2.01. התובע שב ואושפז, ביום 12.2.01, בגין חשד לפקקת בורידי שוק שמאל.

3.         ד"ר איתמר אבנטוב, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, בתחום האורטופדי, קבע בחוות דעתו מיום 24.2.02, במ/1, כי נכותו של התובע, בגין הפגיעה באגן וההגבלה בתנועות מפרק ירך שמאל, הינה בשיעור של 20%, לפי סעיף 48 (1) ו' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי").

ד"ר אבנטוב נדרש לחקירה על חוות דעתו והבהיר כי קבע את הנכות, בהתאם לטווח התנועות שמצא בבדיקה פאסיבית של מפרק הירך (עמ' 31 לפרוטוקול). לאחר שצפה בסרט המתעד מעקב אחר התובע, נ/2, אישר ד"ר אבנטוב כי הליכתו של התובע, נראית הרבה יותר חופשית ממה שראה בעת בדיקתו כשנה לאחר התאונה. יחד עם זאת, ציין ד"ר אבנטוב כי היות והנכות נקבעה, בגין הגבלה בתנועות פרק הירך, יש צורך לבדוק את התובע בשנית בכדי להשיב האם הנכות שנקבעה, אינה מתאימה (עמ' 42 לפרוטוקול).

בהחלטתי מיום 13.3.05, נעתרתי לבקשת ב"כ הנתבעות והוריתי כי התובע יבדק, בדיקה חוזרת, ע"י ד"ר אבנטוב. בחוות דעתו המשלימה, מיום 7.4.05, ציין ד"ר אבנטוב כי התובע מתהלך ללא צליעה, אינו מסוגל לרדת לישיבה שפופה עד הסוף ברגל שמאל וטווחי התנועה, במפרק ירך שמאל, מוגבלים לעומת אלה שנמצאו במפרק ירך ימין.

ד"ר אבנטוב, סיכם וקבע כי חל שיפור בצורת ההליכה והתנועות חופשיות הרבה יותר וכי בבדיקת תנועות מפרק הירך, נמצא שיפור מה, בתנועות האבדוקציה ואדדוקציה, אך אין שיפור בתנועות הסיבוביות ולכן אין מקום לשנות את הנכות שנקבעה.

נכותו האורטופדית של התובע הינה, על כן, בשיעור של 20%.

4.         פרופ' שלמה נוי, אשר מונה כמומחה בתחום הפסיכיאטרי, ציין בחוות דעתו כי התובע סובל  מהפרעה הסתגלותית על רקע אי יכולתו לעסוק במקצועו כנהג משאית, מה שגרם לפגיעה באפקט ובדימוי העצמי.

פרופ' נוי ציין כי התובע מתמיד בטיפול נפשי ותרופתי והעריך כי נכותו, בגין הפרעה הסתגלותית, עם מרכיב דכאוני-חרדתי, הינה בשיעור של 10%, על פי תקנה 34 ב' לתקנות הביטוח הלאומי.

בחקירתו הנגדית, הבהיר פרופ' נוי כי הבעיה הנפשית היא משנית לפגיעה האורטופדית ומתבטאת בתגובה הסתגלותית של התובע, למגבלה האורטופדית אשר מנעה ממנו, לשוב לעבודתו כנהג משאית. פרופ' נוי, ציין בעדותו כי "אני לא התרשמתי שהתובע לא אמין או מחמיר במודע..." (עמ' 37 לפרוטוקול). כן הוסיף פרופ' נוי והבהיר כי ההפרעה ההסתגלותית, עומדת בעינה, גם בהנחה שהתובע השתלב בעבודה ועובד עבודה פיזית, במשרה מלאה שכן ההפרעה ההסתגלותית, מתייחסת לשינוי במצבו ובמעמדו של התובע וכדבריו בתשובה לשאלת בית המשפט: "אם קודם היה נהג משאית ועכשיו פועל בעבודה פיזית, אני משיב שיש שינוי מסוים מאדם שהיה עצמאי קודם..." (עמ' 40 לפרוטוקול).

5.         פרופ' מנחם שדה, המומחה בתחום הנוירולוגי, ציין בחוות דעתו כי התובע סבל מחבלת גולגולת קלה, עם אמנזיה של פרטי התאונה ומצב בלבולי חלקי וכי לאחר חבלה כזו, קיימות, לעתים קרובות, תלונות על כאבי ראש, הנמשכות בדרך כלל, מספר שבועות או מספר חודשים ולעתים באופן קבוע. פרופ' שדה ציין כי תלונותיו של התובע, בדבר כאבי ראש אמינות ונתמכות בתיעוד הרפואי והעריך את נכותו של התובע, בגין כאבי הראש, בשיעור של 5%, באופן מותאם לתקנה 34 ב' לתקנות הביטוח הלאומי.

פרופ' שדה, נשאל בשאלת הבהרה, האם הנכות שנקבעה על ידו, חופפת לנכות הפסיכיאטרית שנקבעה על ידי פרופ' נוי והשיב כי: "הנכות שנקבעה על ידי פרופ' נוי הינה בגין הפרעה הסתגלותית עם מרכיב דכאוני חרדתי. הנכות בתחום הנוירולוגי נקבעה בגין כאבי ראש ללא התייחסות למרכיב נפשי. מכאן שנכויות אלה אינן חופפות". יצויין כי לאחר שנתקבלה תשובתו זו של פרופ' שדה, ויתר ב"כ נתבעות על חקירתו של פרופ' שדה (עמ' 47 לפרוטוקול).

6.         נוכח תשובתו המפורשת של פרופ' שדה כי הנכות נוירולוגית שנקבעה בגין כאבי ראש, אינה חופפת לנכות הנפשית, אין בידי לקבל את טענת הנתבעות כי מדובר בנכויות חופפות.

נכותו הרפואית של התובע, מסתכמת, על כן, בשיעור של 31.6%.

הנכות התפקודית