פסק-דין בתיק א 38776/05

על פי סעיף 4 ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975

1.         ב"כ הצדדים הסמיכוני לפסוק בתובענה זו על דרך הפשרה, מכח סעיף 4 ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, יליד 1959, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 14.11.03 (להלן: "התאונה").

התאונה ארעה בעת שהתובע הוסע ברכב אסירים, בהיותו אסיר בכלא משמורת.

3.         הנתבעת מס' 1, מדינת ישראל (להלן: "הנתבעת"), הכירה בחבות על פי החוק.

4.         לאחר התאונה, פונה התובע לבדיקה בחדר המיון בבית חולים מאיר, שם התלונן על כאב בגב התחתון. ביום 11.2.04, פונה התובע שנית, לחדר המיון, עקב תלונה בדבר כאב גב תחתון, עם הקרנה לרגל שמאל.

5.         ד"ר מיכאל טנצמן, אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, ציין בחוות דעתו כי בדיקת התובע, נמצאה תקינה. טווחי התנועה מלאים ואין חוסר נוירולוגי. ד"ר טנצמן קבע כי: "לאור בדיקה קלינית תקינה, לאור ממצאים דלים ביותר בבדיקות הדמיה - לא נותרה לדעתי כל נכות אורטופדית צמיתה בגין הגב התחתון...".

            בתשובות לשאלות הבהרה, ציין ד"ר טנצמן כי: "תקופת אי כושר מלאה של כחודש וחצי עד חודשיים לאחר תאונה מסוג זה הינה בהחלט סבירה והגיונית ואי כושר חלקי לעוד כחודש וחצי-חודשיים גם היא סבירה".

            כן ציין ד"ר טנצמן, כי: "לאור חוות דעתי, מר שלום כחלון אינו סובל עתה מכל נכות בעמוד השדרה המתני המצדיקה מתן אחוזים אלו או אחרים. מר כחלון הינו כיום בן 48 ובבדיקות הדמיה יש עדות לשינויים ניוונים במספר גבהים, סיכוייו בעתיד לסבול מכאב גב זה או אחר הינם כמו של כל אדם אחר בגילו שהינו כיום אסימפטומטי. לאור הבדיקה הקלינית ולאור הממצאים הדלים בבדיקות הדמיה הרי שכושר תיפקודו של מר כחלון אינו ככושר ממוצע של כל אדם אחר בגילו".

6.         ד"ר טנצמן לא זומן לחקירה וקביעתו כי לא נותרה לתובע כל נכות, בגין התאונה, לא נסתרה.

7.         בנסיבות אלה, ראיתי להעריך את הפיצוי לו זכאי התובע, בגין התאונה, כדלקמן:

            הפסדי השתכרות

            לא הוכח כי עובר לתאונה, התובע עבד והשתכר סכומים כלשהם, מעבודה במסגרת בית הסוהר.

            לא ראיתי לבסס פסיקת פיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר, על סמך מאמרים ונתונים סטטיסטיים, במיוחד לאור העובדה כי מהמסמכים מתיקו האישי של התובע, בבית הסוהר, אשר צורפו לסיכומי הנתבעת, עולה כי התובע לא עבד בתקופה שעובר לתאונה והחל לעבוד רק בחודש פברואר 2005. בנסיבות אלה, בהעדר ראיה כי התובע השתכר עובר לתאונה, סכומים כלשהם, במסגרת עבודה בבית הסוהר, העתירה לפסיקת פיצוי בגין הפסדי השתכרות בתקופת אי הכושר, נדחית.

            בנסיבות העניין, משלא נקבעה נכות ולאור תשובת ד"ר טנצמן לשאלת הבהרה כי כושר תפקודו של התובע, הינו ככושרו של אדם ממוצע בגילו - לא ראיתי מקום והצדקה לפסיקת פיצויים בגין הפסדי השתכרות בעבר, מתום תקופת מאסרו של התובע ולעתיד.

            כאב וסבל

            בהתחשב במהות הפגיעה ותקופת אי הכושר, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל, בסך של 7,000 ש"ח.

הוצאות

            יוזכר כי בתקופת ארוע התאונה, התובע ריצה עונש מאסר וקיבל את הטיפול הרפואי, במסגרת בית הסוהר. משלא נגרמו הוצאות בגין טיפול רפואי בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה ומשלא נקבעה נכות צמיתה, לא ראיתי מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

            ניכוי שכר המומחה