פסק-דין בתיק א 38709/07

בפני תביעה כספית לתשלום סך של 23,050  ש"ח בגין בדיקת רכב לקוייה במכון רישוי.   

איימן דיאב (להלן: "התובע"), פנה ביום 20/03/07 לשירותי רכב אהרון כחלון(1999) בע"מ (להלן: "הנתבעת 1"), אשר מפעילה מכון רישוי ובדיקה מוסמך. התובע ביקש לרכוש את רכבו של שומל אסף (להלן: "נתבע 2") מסוג סיאט מ.ר 24-251-97 (שנת 2001) וזאת לאחר בדיקת הרכב על ידי הנתבעת 1.

לגישת התובע עוד בטרם הקניה הצהיר והתחייב הנתבע 2 כי הרכב נקי מכל שיעבוד, עיקול או זכות צד ג' ואילו מצבו המכני משביע רצון. לשם אימות גרסתו של הנתבע 

2, פנה התובע לביצוע בדיקת הרכב על ידי הנתבעת 1. לטענת התובע בטרם הבדיקה ביקש מאת מכונאי של הנתבעת 1 כי תיערך בדיקת שילדה מורחבת.

לדידו, כל אשר דווח באשר לשילדת הרכב היה החלפת פח חזית כולל גשר עליון ותיקוני פח, ללא כל ציון לפגמים ופגיעות בדופן הפנימי ובקורות השלדה. בהתאם לדו"ח האמור רכש התובע את הרכב האמור בסך של 41,000 ש"ח אשר היווה את מחיר המחירון של הרכב באותה העת.

לאחר קבלת הרכב לידיו שב התובע  ובדק את הרכב בשני מכונים,  טסט באפק ביום 04/04/07 (צורף כנספח ד' לכתב התביעה), אשר בישר לו כי קיים חשד לפגיעה משמעותית בקורות השלדה אשר כולל יישור ותיקון קורות השלדה הקדמית וכן תיקון בדופן הפנימי וכן במוסך אחים תומא  מיום 17/04/07 (צורף כנספח ג' לכתב התביעה), אשר קבע כי הרכב עבר תאונה חזיתי בעבר ובוצעו בו תיקונים שונים עם זאת נקבע: "בבדיקה שביצענו הרכב תוקן לפי הוראות היצרן מבחינת מידות שילדה, תיקוני פח וזווית היגוי ונמצא תקין וכשיר לנסיעה".

ביום 07/04/08 פנה התובע באמצעות בא כוחו לנתבעת 1 באשר לדו"ח הבדיקה, בתגובה ביקשה הנתבעת 1 לבצע בדיקה נוספת בטרם תינתן עמדתה, ביום 03/05/07 נבדק הרכב על ידי שמאי הנתבעת 1 אשר העריך את ירידת הערך בכ- 8% (חוות הדעת השמאית צורפה כנספח ז' לכתב התביעה). התובע חולק על מסקנות חוות הדעת  ולגישתו ירידת הערך הינה בשיעור של 30%.

התובע מעריך את נזקיו בסכומים הבאים:

ירידת ערך לרכב בשיעור של 30% סך של  12,300 ש"ח.

הפסדי הכנסה ועוגמת נפש             סך של 10,000 ש"ח

בדיקה במעבדת תומא חנא             סך של  7,500 ש"ח.

מנגד טענה הנתבעת 1 כי יש לדחות את התביעה כנגדה וזאת בהעדר עילה. לגישתה ירידת הערך אשר נגרמה לרכב הינה בעקבות תאונה אשר עבר הרכב בעת שהיה בחזקתו של הנתבע 2 או אדם אחר.

לאור העובדה כי אין הנתבעת אחראית לירידת הערך שנגרמה לרכב לאחר תאונה שעבר, אין היא חבה לגישתה בתשלום בגין ירידת הערך הנדונה. הנתבעת 1 טוענת כי התובע נתפס לכלל טעות שכן לגישתו הפגיעה החמורה הינה בקורות שילדת הרכב בעוד שלרכב אין כלל שלדה אלא מרכב.

הנתבעת 1 מכחישה כי נתבקשה לבצע בדיקת שילדה מורחבת שכן אין היא עורכת בדיקות מעין אילו. לגישתה הבדיקות אשר מבוצעות הינן בדיקות בהתאם להנחיות משרד התחבורה אשר בסופה של הבדיקה נמסר דו"ח טכני המפרט את הליקויים והפגמים אשר נתגלו וזאת בהתאם לטופס אחיד אשר הוגדר במשרד התחבורה.

לגישת הנתבעת 1 עולה מדו"ח הבדיקה כי מצבו של הרכב הינו ירוד ופרט לשתי מערכות מתוך תשעה מערכות אשר נבדקו נתגלו כלא תקינות. בבדיקת המרכב נרשם במפורש כליקויים בעלי משמעות גבוהה כי הייתה "פגיעה/תיקון/ איכול/ החלפה פח חזית כולל גשר עליון מולחם". על אף הדו"ח האמור החליט הנתבע לרכוש את הרכב הנדון.

על פי הוראות משרד התחבורה אשר צוינו על טופס הבדיקה, על התובע היה לפנות למוסך מורשה על מנת לקבל הסבר באשר לליקויים אשר נמצאו ברכבו. לטענת התובעת בחינת הרכב מבוצעת לאחר תיקונו, לגישתה גם ממסמכי התובע עולה כי הרכב תוקן בצורה טובה המאפשרת נהיגה בטוחה בו. לעיתים ישנו צורך בהוצאת חומרי איטום והסרת צבע על מנת לגלות את התיקונים אשר בוצעו ברכב.

בדיון מיום 24/10/07 בפני כבוד השופט שלמה פרידלנדר  ניתנה לתובע האפשרות להמציא חוות דעת מטעמו באשר לממצאי הנתבעת והפער בינם ובין הממצאים הנכונים לגישתו.

בדיון מקדמי מיום 27/02/08 הועלתה הצעה לפיה נתבע 2 ימחק בשלב זה מן התביעה, הצדדים יגישו ת.ע.ר מטעמם ואילו ההכרעה תינתן במסגרת של הליך 79א' לחוק בתי משפט על דרך הפשרה. ב"כ התובע הביע את הסכמתו להליך במהלך הדיון ואילו הנתבעת 1 נתנה את הסכמתה ביום 17/04/05.

דיון

הצדדים בחרו, בנסיבות  העניין, לקבל את הצעת ביהמ"ש ולהפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם,  על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט, לאחר טיעון קצר מכל צד.