פסק-דין בתיק א 3865/99

1.         התובעת הגישה תביעת נזיקין בגין נזקי גוף שנגרמו לה בשתי תאונות שונות, אשר הראשונה בהן, תאונת דרכים, אינה עוד בפנינו בשלב זה, הואיל שתביעה זו סולקה, ועניינו של פסק הדין אך ורק בתאונה השניה נשוא התביעה, והיא מיום 24/8/97 בשעות הערב, והתרחשה במרכול המופעל על ידי הנתבעת 1 בבאר שבע ושמו היה "מחסני הרכבת".            

            הנתבעת 2 היא המבטחת של המרכול ושל חבות הנתבעת 1 כלפי התובעת, ככל שקיימת.

2.         כתב התביעה מתאר את התאונה בזו הלשון:

                        "ביום 24/8/97 בשעות הערב הגיעה התובעת למחסני הרכבת ... על מנת לערוך קניות. עם סיום הקניות ובדרכה החוצה החליקה התובעת על כתם שמן.

            כתוצאה מהנפילה נפגעה התובעת בעמוד השדרה המותני ופונתה למגן דוד אדום".

לטענת התובעת נגרמו לה נזקי הגוף שבגינם היא מבקשת פיצוי מהנתבעות בעטיה של תאונה זו, ואת עילת תביעתה השתיתה על עוולות הרשלנות ו/או היפר חובה חקוקה שלפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

מאחר ושאלת החבות בנזיקין של הנתבעת 1 כלפי התובעת היא, כמסתבר, גורלית להכרעה בתביעה נתמקד להלן בסוגיה זו ונבררה.

3.         כאמור, התובעת טענה בכתב התביעה גם להפרת חובה שבחוק מטעם הנתבעת 1 (סעיף 63 לפקודה), אלא שטענה זו נזנחה ואין לה כל איזכור בסיכומי ב"כ התובעת המתמקדים אך ורק בקיום אחריות מכוח עוולת הרשלנות (סימן ד' לפקודה). 

            עיון בכתב התביעה מלמדנו כי התובעת מייחסת לנתבעת התרשלות כלפיה במישורים הבאים: (לשון רבים בכתב התביעה יש לייחס לכך שהתביעה מתייחסת למרכול ולמבטח כאחד):

"א. לא ניקו את המקום מכתמי שמן.

ב.      לא הזהירו את הקונים מפני סכנת החלקה.

ג.       התרשלו כמזמין כלפי מוזמן.

ד.      התרשלות כמחזיק מקרקעין.

ה.      לא תלו שלט אזהרה ו/או גידרו את המקום.

ו.        לא האירו מספיק את מקום המפגע."            

פרקי הרשלנות ה' ו- ו' גידור ותאורה הף הם נזנחו, לא הובאו ביחס אליהם ראיות ואין אזכור להם בסיכומי התובעת.

בכתב התביעה נאמר, לחלופין, כי יש מקום להחלפת נטל הראיה או השכנוע, והטלתו על הנתבעים בין משום חלות הכלל של "הדבר מדבר בעדו" (סעיף 41 לפקודה), או משום חלות הכלל העוסק בחובת הראיה לגבי דברים מסוכנים (סעיף 38 לפקודה).

שתי טענות אלה, החלופיות לטענת הרשלנות נזנחו כליל על ידי התובעת, אינן מפורטות בסיכומים שמטעם התובעת, ומשום כך, מדרך הטבע גם סיכומי הנתבעות אינן מתמודדות עם אלה.

אפשר שהדבר נעשה משום שבעדותה בבית המשפט הקימה התובעת גרסה מאוד מדויקת ומפורטת להתרחשות התאונה, באופן שסברה, שלא ניתן לומר ש"לא היתה לה ידיעה או לא היתה לה יכולת לדעת מה היו למעשה, הנסיבות שגרמו למקרה ...", או מטעם אחר כלשהו, אך כך או כך, ברור שהתובעת אינה מסתמכת עוד על סעיפי חיקוק אלה, ואנו נותרים מול טענת הרשלנות "הפוזיטיבית" בלבד - זו הטעונה הוכחה ושכנוע מצד התובע כמו בכל משפט אזרחי - לפי מאזן ההסתברויות.